מרי מוסר

מרי מוסר
Mary Moser
לידה	27 באוקטובר 1744; לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	2 במאי 1819 (בגיל 74); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד

מרי מוסר (באנגלית: Mary Moser‏; 27 באוקטובר 1744 – 2 במאי 1819) הייתה ציירת אנגלייה ואחת האמניות הנשים המפורסמות ביותר בבריטניה. אחת משתי החברות המייסדות היחידות של האקדמיה המלכותית לאמנויות בשנת 1768 (יחד עם אנג'ליקה קאופמן). היא ציירה דיוקנאות, אך התפרסמה במיוחד בזכות ציורי הפרחים.

ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסר ילידת לונדון. היא הוכשרה על ידי אביה, ג'ורג' מיכאל מוסר (1706–1783), שהיה אמן יליד שווייץ שהתמחה באמייל וכישרונותיה ניכרו כבר בגיל צעיר. היא זכתה במדליה הראשונה לאמנות בגיל 14,^[1] והציגה באופן קבוע בתערוכות - ציורי זרי פרחים, וציורים היסטוריים מזדמנים. אולם עשר שנים לאחר מכן, הרצון להכרה מקצועית הביא אותה להצטרף אל 35 אמנים אחרים (כולל אביה) להקמת האקדמיה המלכותית, ועם אנג'ליקה קאופמן לקחה תפקיד פעיל בהליכי ההקמה.^[2]

בציור הפורטרט הקבוצתי מאת יוהאן זופני, "האקדמאים של האקדמיה המלכותית" (1771-72; אוסף מלכותי, לונדון), מוצגים חברים שנאספו סביב מודל גברי בעירום בתקופה בה נשים הוצאו מהכשרה כזו על מנת להגן על צניעותן. כדי שמוסר וקופמן תוכלנה להיכלל בתמונה, הוסיף אותן זופני כפורטרטים שנתלו על הקיר.

ג'ורג' רומני צייר דיוקן של מוסר בעבודה על טבע דומם (בערך 1770), שנרכש על ידי הגלריה הלאומית לפורטרטים (לונדון) בשנת 2003.^[3]

בשנות ה-90 של המאה ה-18 קיבלה מוסר עבודה יוקרתית, שהכניסה לה מעל 900 לירות שטרלינג, מהמלכה שרלוט על מנת להשלים תוכנית דקורטיבית פרחונית עבור חדר בבית פרוגמור בווינדזור, ברקשייר. עבודה זו הייתה אחת העבודות המקצועיות האחרונות שלה.

לאחר הנישואין לקפטן יו לויד ב־23 באוקטובר 1793, היא פרשה לגמלאות והחלה להציג כחובבנית תחת שם הנישואים. היא המשיכה להופיע באקדמיה המלכותית עד 1802.

בתקופה זו ניהלה מוסר רומן גלוי עם ריצ'רד קוסוויי, שהיה בנפרד מאשתו מריה. מוסר נסעה איתו במשך שישה חודשים בסיור רישומים בשנת 1793. במחברותיו הוא כתב "הצהרות שטופות זימה" וערך "השוואות פוגעות בינה לבין גברת קוסוויי", ורמז שהיא מגיבה הרבה יותר מינית מאשתו.

מוסר נפטרה בלונדון, ב־2 במאי 1819, ונקברה לצד בעלה בבית העלמין קנזינגטון.^[4]

לאחר מותה, לא נבחרו נשים נוספות כחברות מלאות באקדמיה עד דיים לורה נייט בשנת 1936.