מרי מקגרורי
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1918 Roslindale, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 2004 (בגיל 85) |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
האקדמיה הלטינית של בוסטון |
| תקופת הפעילות |
מ-1947 |
| מעסיק |
The Washington Star |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מרי מקגרורי (22 באוגוסט 1918 - 20 באפריל 2004) הייתה עיתונאית ופובליציסטית אמריקנית, התמחתה בפוליטיקה אמריקנית ונודעה בסיקוריה המפורטים על מהלכים פוליטיים. היא כתבה למעלה מ-8,000 טורים, ומיעטה להופיע בתקשורת או בפני קהל.[1]
ידועה כמבקרת חריפה של מדיניות ארצות הברית בזמן מלחמת וייטנאם, כתוצאה מכך הוכנסה לרשימת האויבים של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקגרורי נולדה ברוזלינדייל, בוסטון, מסצ'וסטס לאדוארד ומרי מקגרורי, משפחה אירית קתולית אדוקה ממעמד סוציו-אקונומי כלכלי בינוני-נמוך. אביה היה פקיד דואר, והיא חלקה את חיבתו ללטינית ולכתיבה. מקגרורי סיימה את לימודיה בבית הספר הלטיני לבנות ובעמנואל קולג' והייתה הראשונה מבין בני משפחתה שסיימה לימודים אקדמיים. כבר מגיל צעיר חלמה מגרורי על קריירה עיתונאית לאחר שהושפעה מחוברות הקומיקס אודות ג'יין ארדן,[2] המתארות את עלילותיה של עיתונאית בדיונית. מקגרורי בחרה בקריירה עיתונאית חרף ההתנגדות מצד משפחתה, שטענה כי זהו מקצוע שאינו מתאים ל"בחורה נחמדה" והחלה את הקריירה שלה במבקרת ספרים בעיתון Boston Herald.[3]
קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1947 עברה לעבוד בעיתון The Washington Star והחלה בקריירה עיתונאית, דרך בה שאפה ללכת לאחר שקראה את חוברות הקומיקס אודות ג'יין ארדן. מקגרורי פרצה לתודעה הציבורית בעקבות סיקורה את הליכי השימוע הצבא-מקארתי בשנת 1954, בו הציגה את מקארתי כבריון שכונתי טיפוסי. בשנת 1975 זכתה מקגרורי בפרס פוליצר לפרשנות על פרסומיה בפרשת ווטרגייט. מנהלי הוושינגטון פוסט שראו את כישרונה חיזרו אחריה תקופה ארוכה בניסיונות לגייסה למערכת העיתון אך ללא הצלחה. רק כאשר העיתון The Star נסגר בשנת 1981, עברה מקגרורי לעבוד בעיתון ה"וושינגטון פוסט".
המלחמה בווייטנאם ופרשת ווטרגייט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת וייטנאם אשר החלה בשנת 1959 היוותה נקודת ציון בקריירה של מקגרורי. מקגרורי הייתה מהעיתונאים הבולטים שהעבירו ביקורת חריפה כלפי ממשל ארצות הברית על המלחמה בווייטנאם שגבתה מיליוני קרבנות משני הצדדים. מקגרורי סברה כי הממשל האמריקני חייב לעשות הכל על מנת להוציא את החיילים משטחה של וייטנאם.
"הטרגדיה האנושית העצומה של וייטנאם היא העובדה שהפכה לבעיה פנים-פוליטית. ארבעה נשיאים נשבעו לסיים את הטרגדיה, אך אף אחד לא רצה שזה יקרה בתקופתו... מלחמת וייטנאם דורשת מאמריקה את האומץ לא לעשות כלום. אי ההתערבות בנעשה נוגדת את האופי האמריקני, עיקרון ההתערבות המנחה אותנו אומר כי מוטב לעשות מאשר לא לעשות."[4] (אפריל, 1975)
בשנת 1972 נחשפה פרשת ווטרגייט אשר חשפה את מעורבותו של הנשיא ניקסון בפעולות בלתי חוקיות נגד מחאת הדמוקרטים על המלחמה בווייטנאם.
לאחר חשיפת הפרשה פורסמה רשימת האויבים של הנשיא ניקסון שכללה עיתונאים אשר פרסמו לדברי הממשל "מאמרי שנאה על בסיס יומי" נגד הנשיא. מקגרורי שהייתה מתנגדת חריפה למלחמה בווייטנאם וכתבה על כך מאמרים רבים, הייתה האישה היחידה ברשימה ולאחר פרסומה ציינה כי "לכבוד הוא לה להיכלל ברשימה יוקרתית זו".[5] בעקבות טוריה אודות פרשת ווטרגייט זכתה מקגרורי בפרס פוליצר לפרשנות והייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי בתחום זה.[6]
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקגרורי מעולם לא נישאה או הביאה ילדים לעולם. בן דודה בריאן מקגרורי הוא העורך של עיתון "הבוסטון גלוב". מקגרורי הלכה לעולמה בגיל 85 בוושינגטון.[7]
פרסים והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1975 - פרס פוליצר לפרשנות על פרסומיה בפרשת ווטרגייט.
- 1985- פרס אלייז'ה פריש לאבג'וי, ותואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מטעם קולבי קולג'[8]
- 1995 - The Four Freedoms Award for Freedom of Speech[9]
- 1998 - פרס Fourth Estate Award מטעם ה-National Press Club.[10]
- 2002 - פרס מפעל חיים מטעם האגודה הבינלאומית לעיתונאיות.[11]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- John Norris (2015). Mary McGrory: The First Queen of Journalism. Penguin Publishing Group
- Mary McGrory; Phil Gailey (2006). The Best of Mary McGrory: A Half-Century of Washington Commentary. Andrews McMeel Publishing.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ John Norris, Mary McGrory (2015)
- ^ HOW ONE OF NIXON’S GREATEST CRITICS CHANGED JOURNALISM. retrieved 14.4.2020
- ^ Mary McGrory, Post columnist, dies retrieved 14.4.2020
- ^ Mary McGrory; Phil Gailey (1 October 2006). The Best of Mary McGrory: A Half-Century of Washington Commentary. Andrews McMeel Publishing. pages 45, 49.
- ^ Queen Mary: Mary McGrory and the lost art of the Washington prima donna retrieved 14.4.2020
- ^ Pulitzer Prize Winners for Commentary retrieved 14.4.2020
- ^ Mary McGrory, 85; Washington Post Columnist Covered Scandal and War retrieved 14.4.2020
- ^ Elijah Parish Lovejoy Journalism Award: Past Recipients retrieved 14.4.2020
- ^ Franklin D. Roosevelt Four Freedoms Awards retrieved 14.4.2020
- ^ Fourth Estate Award - Past Recipientsretrieved 14.4.2020
- ^ Mary McGrory: 2002 Lifetime Achievement Award retrieved 14.4.2020
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרי מקגרורי".