מרי סידני, רוזנת פמברוק
 | |
| דיוקן שצויר בידי ניקולס היליארד ב-1590. גלריה: גלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון) | |
| לידה |
27 באוקטובר 1561 ביודלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1621 (בגיל 59) לונדון, ממלכת אנגליה |
| שם לידה |
Mary Sidney |
| מדינה |
ממלכת אנגליה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תחום כתיבה | דרמה, תרגום ותאולוגיה |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Philip Herbert, 4th Earl of Pembroke, William Herbert, 3rd Earl of Pembroke, unknown daughter Herbert |
  | |
מרי הרברט, רוזנת פמברוק (באנגלית: Mary Herbert, Countess of Pembroke, נולדה מרי סידני [Sydney]; 27 באוקטובר 1561 – 25 בספטמבר 1621) הייתה מחשובי המשוררים האנגלים בתקופה האליזבטנית ופטרונית של השירה. אחותו של המשורר פיליפ סידני.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי סידני נולדה בארמון תיקנהיל, ביוודלי, ווסטרשייר ביום 27 באוקטובר 1561. היא הייתה אחת מארבע בנותיהם של סר הנרי סידני ומרי דאדלי, בתו של ג'ון דאדלי, דוכס נורת'מברלנד. מרי גדלה בעיקר בטירת לדלו, מקום מושבו של נשיא הכוחות הוולשים, תפקיד בו החזיק אביה עד 1586. כמו אחיה, סר פיליפ סידני, היא קיבלה חינוך קלוויניסטי, שכלל לימודים קלאסיים, צרפתית, איטלקית, עברית, מוזיקה ורקמה.
בעקבות מותה של אחותה הצעירה, אמברוזיה, בשנת 1575, מרי זומנה ללונדון כדי לשמש כבת לוויה למלכה, אליזבת הראשונה. בשנת 1577, דודה, רוברט דאדלי, סייע אביה, לסר הנרי סידני, להסדיר את נישואיה לבעל בריתם, הנרי הרברט, רוזן פמברוק ה-2. כרוזנת של פמברוק, מרי הייתה אחראית על מספר אחוזות כולל: רמסבורי, מנזר כנסיית הקיסוס,[1] בית וילטון וטירת ביינארד שבה, כך מסופר, הם אירחו את המלכה אליזבת לארוחת ערב. הטירה מוזכרת במחזה "ריצ'רד השלישי" של המחזאי האנגלי ויליאם שייקספיר. הסצנה השביעית במערכה השלישית מתרחשת בטירה.[2]
היא ילדה לפמברוק ארבעה ילדים. הבן הבכור, ויליאם (1580-1630) עשוי להיות האיש הצעיר המתואר בסונטות של שייקספיר. בנם השני, פיליפ, הפך לרוזן פמברוק ה-4, עם מותו של אחיו בשנת 1630. בנים אלה היו "הזוג שאין דומה לו" שלהם הוקדש הפוליו הראשון של ויליאם שייקספיר.[3] בזמנים שונים, שניהם היו פטרונים של אנשי המלך. למרי היו גם שתי בנות, קתרין (1581-1584) ואן.
חייה ועבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי סידני גודלה על פי המסורת ההומניסטית. במאה ה-16, נשות האצולה חונכו כך שיהיו להן היכולות הבאות:
- הבנה טובה של נושאים תאולוגיים וקלאסיקות
- פירוש טקסטים מקוריים.
- מילוי מקום בעליהן, במידת הצורך.
השכלתה של מרי סידני אפשרה לה לתרגם את "ניצחון המוות" של פטרארקה וכמה יצירות אחרות באירופה. היה לה עניין רב בכימיה והיא הקימה מעבדה לכימיה בבית וילטון, שנוהלה על ידי אחיה החורג סר וולטר ראלי. עוד תחומי עניין שלה היו ייצור תרופות, קודים מוזיקליים ודיו סתרים. היא הפכה את בית וילטון, ל"גן עדן למשוררים", שנודע בשם "מעגל וילטון", חוג סלון של ספרות ושירה תחת חסות הרוזנת, שכלל את אדמונד ספנסר, סמואל דניאל, מייקל דרייטון, וסר ג'ון דייוויס. מטרתה המשותפת עם אחיה סר פיליפ סידני הייתה לחזק את השפה, הספרות והשירה האנגלית ואת התמיכה בדת ה"אמיתית", שהיא לדעתם, שילוב של קלוויניזם עם העקרונות של קסטיליון ומעשי צדקה. היא עצמה הייתה תאולוגית קלוויניסטית ואישיותה הציבורית (לפחות) נתפסה כאדוקה, מוסרית ומשכילה. היא נחשבה למוזה של סמואל דניאל בשירו "דליה" (Delia) - חילוף אותיות של המילה אידיאל (Ideal).
מרי סידני עוררה יצירתיות בכל הסובבים אותה, כוללים המעגל, קרובי המשפחה ומשרתיה. פיליפ סידני כתב את "ארקאדיה" על מנת לשעשע אותה בבית וילטון. מרי גם לקחה על עצמה את המשימה של עריכה והוצאה לאור של "ארקאדיה", שחיבר אחיה פיליפ, כ"ארקאדיה של הרוזנת מפמברוק", מהספרים הנקראים ביותר באנגלית ב-200 השנים הבאות.
בעלה של מרי נפטר ב-1600 והותיר אותה, על פי דיווחו של ג'ון אוברי, עם תמיכה פיננסית קטנה מהצפוי. צוואת בעלה דרשה שהיא לא תינשא בשנית. לאחר מכן, זמנה הוקדש לניהול וילטון ואחוזות פמברוק האחרות, בשמו של בנה, ויליאם הרברט, רוזן פמברוק ה-3, שלגמרי השתלט על תפקידה כפטרונית של האמנויות. אחרי ביקורו של המלך ג'יימס בשנת 1603 בבית וילטון, שבו הופיעה להקתו של שייקספיר "אנשי המלך", מרי יצאה מווילטון ושכרה מספר בתים בלונדון. אף על פי שאין ספק כי אנשי המלך הופיעו בווילטון לפני המלך ומרי סידני, לא ברור אם ויליאם שייקספיר בעצמו היה איתם. עם זאת, הוא ביקר בווילטון לפחות פעם אחת, כפי שעולה ממכתבה של מרי לבנה, בו היא מפצירה בו לבוא לוילטון, כי "האיש שייקספיר איתנו".[4]
בין השנים 1609–1615 מרי גרה בקרוסבי הול, סמוך לצ'לסי, לונדון. קיימת השערה כי היא התחתנה בחשאי עם הרופא שלה, סר מתיו ליסטר, ונסעה לספא ביבשת עמו, שם העבירה את זמנה בירי באקדחים ומשחק בקלפים. היא בנתה אכסניית ציד בבדפורדשייר עם נופים יפים, בית יוג'טון, שג'ון בניאן מתייחס אליה ביצירותיו, כ"בית היופי".
מרי סידני מתה מאבעבועות שחורות, בגיל 59, בביתה ברחוב אלדרסגייט, לונדון, זמן קצר לאחר שהמלך ג'יימס ביקר אותה ביוג'טון הול. לאחר לוויה גדולה בקתדרלת סנט פול, נקברה לצד הרוזן, בחלקת הקבר המשפחתית, מתחת למדרגות המובילות לשורת המקהלה בקתדרלת סולסברי והונצחה בשלט זיכרון בסמוך.
תרגום ספר תהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו האחרונות פיליפ סידני עסק בהכנת תרגום חדש לספר תהילים. הוא הספיק לתרגם 43 מתוך 150 מזמורי תהילים עד נפילתו בשנת 1586 במערכה צבאית נגד הספרדים בהולנד. מרי סיימה את תרגומו של פיליפ לתהילים, על פי עקרונות התרגום של אחיה, ותרגמה את פרקים 44–150. מרי מצליחה להתעלות על אחיה במחשבה ולפעמים גם בנעימה, אם כי סגנונו הפשוט של פיליפ נאמן יותר למקור. פיליפ סידני ואחותו, ככל הנראה לא ידעו את השפה העברית, אולם בעזרת השוואה של תרגומים שונים לספר תהלים, כגון תנ"ך ז'נבה (1560) ומפרשים כגון ג'ון קלווין ותיאודור בזה, השתדלו להגיע למשמעות של המקור העברי ולבטא רגש אינטימי במלוא כחו השירי. תרגום תהלים של סידני הוא תרגום חופשי היוצר מחדש את הספר ברוח אסתטית אנגלית רעננה תוך שימוש עשיר בצורות שיר רבות, כל אחת מהן בהתאם למחשבה ולרגש שבמזמור. העותק השלם של התהילים הוצג לאליזבת הראשונה של אנגליה ב-1599. עבודה זו נקראת בדרך כלל בשם "Sidney Psalms" או "The Sidneian Psalms" (התהילים של סידני). אף על פי שהופץ בכתבי יד ולא יצא לאור בדפוס אלא כעבור כ-200 שנה, התרגום נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות האליזבתנית, והשפיע על התפתחות השירה האנגלית במאה ה-16 ותחילת המאה ה-17. ג'ון דאן כתב שיר המשבח תרגום זה.
חשיבותה בתרבות האנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונה של סידני מדגיש להט ותשוקה. דוגמה לכך היא סצנות המוות בדרמת הקריאה שלה הטרגדיה של אנטוני (1592), תרגום מצרפתית של המחזה מארק אנטוני (1578) מאת רוברט גרנייר; מחזה זה הושלם בשנת 1590 ופורסם לראשונה ב-1592. ייתכן כי מחזהו של ויליאם שייקספיר, אנטוניוס וקלאופטרה (1607), מבוסס עליו.
ב"מזמורי דוד" היא מתארת את הכאב של קיום ארצי לאור החסד האלוהי. היא החשיבה את המזמורים כמורשתה הספרותית, אף על פי שהם לא פורסמו בחייה. תחריט שלה בשנים מאוחרות יותר מראה לה מחזיק אותם. השפעתה - דרך חסותה הספרותית, דרך פרסום עבודותיו של אחיה ובאמצעות עבודותיה בתחומי הדרמה, התרגום והתאולוגיה (למשל תרגומה לשיח של חיים ומוות מאת פילפ דה מורניי) לא ניתנת לכימות בקלות. שורות משיר שהקדיש לה סמואל דניאל כמבוא לשירים שחיבר בחסותה ובהשראתה, מסכם איך התייחסו אליה בני דורה:
Whrereof, the travaile I may challenge mine
But yet the glorty, (Madam) must be thine
תרגום:
באשר העמל אוכל לטעון שלי
אך התהלה, עליה להיות שלך (גברתי)
מרי סידני היה דודתה של המשוררת ליידי מרי רות' (בתו של אחיה, רוברט סידני, רוזן לסטר).
גילוי עבודה נוספת ב-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון ופול שולטר פרסמו מאמר במוסף הספרותי של הטיימס ב-23 ביולי 2010, שבו הם תיארו כתב יד חדש של מרי סידני שהתגלה.[5]
מרי סידני כאחת ממחברי מחזות שייקספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שאלת זהותו של מחבר מחזות שייקספיר
תאוריות החבורה השונות של הכתיבה השייקספירית הוצעו החל מאמצע המאה ה-19. אחת מהן תוארה בספרו של גילברט סלאטר, "שבעת השייקספירים" (1931), שבו הוא טוען כי העבודות נכתבו על ידי שבעה מחברים שונים,[6] ביניהם מרי סידני.
תאוריה נוספת משנות ה-60 של המאה ה-20, גרסה כי מאחורי מחזותיו של שייקספיר עמדה אגודה סודית בשם "סינדיקט אוקספורד",[3] שאחת מחבריה הייתה מרי סידני.
גרסאות מסוימות של תאוריות אלה, כוללות גם את ויליאם שייקספיר מסטרטפורד כמנהל הקבוצה, כמתווך בין חבריה או כפנים של הקבוצה כלפי חוץ (מציג עצמו כמחבר המחזות והשירים על מנת להגן על זהותם האמיתית של מחבריהם).
הקשר בין ויליאם שייקספיר לבין מרי סידני מתבטא בנקודות הבאות:
- היא הייתה אימם של ויליאם הרברט, רוזן פמברוק ה-3 ופיליפ הרברט, רוזן מונטגומרי ולאחר מכן רוזן פמברוק ה-4, "הזוג שאין דומה לו" שלהם הוקדש הפוליו הראשון של ויליאם שייקספיר.[3]
- בזמנים שונים, שני בניה היו פטרונים של להקתו של שייקספיר, אנשי המלך.
- ייתכן שויליאם עשוי להיות האיש הצעיר המתואר בסונטות של שייקספיר.
- במהלך ביקורו של המלך ג'יימס בשנת 1603 בביתה, בית וילטון, הופיעו אנשי המלך.
- שייקספיר ביקר בווילטון לפחות פעם אחת, כפי שעולה ממכתבה של מרי לבנה, שבו היא מפצירה בו לבוא לווילטון, כי "האיש שייקספיר איתנו".[4]
- ייתכן כי מחזהו של ויליאם שייקספיר, אנטוניוס וקלאופטרה (1607) מבוסס על דרמת הקריאה שלה הטרגדיה של אנטוני (1592).
- היא ובעלה אירחו את המלכה אליזבת לארוחת ערב בטירת ביינארד. הטירה מוזכרת במחזה "ריצ'רד השלישי" של שייקספיר. הסצנה השביעית במערכה השלישית מתרחשת בטירה.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ר. ויליאמס, הברבור המתוק של איבון: האם אישה כתבה את שייקספיר?, הוצאת פיצ'פיט, (2006)
- פ. פאולקס, לב נמר בעור אישה: כרך 1, הוצאת טרפורד, (2007)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבודותיה של מרי (הרברט) סידני
- אגודת מרי סידני
- ידיעון מרי סידני
- מרי סידני, רוזנת פמברוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מרי סידני, רוזנת פמברוק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- מרי סידני, רוזנת פמברוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ R.B. Pugh & E. Crittall, Houses of Augustinian canons: Priory of Ivychurch, כרך 3, A History of the County of Wiltshire, 1956, עמ' 289-295
- ^ 1 2 ויליאם שייקספיר, ריצ'רד השלישי, מערכה שלישית, סצנה שביעית
- ^ 1 2 3 H.N. Gibson, The Shakespeare Claimants, Routledge Library Editions—Shakespeare. Routledge, 1962
- ^ 1 2 F. E. Halliday, A Shakespeare Companion 1564–1964, Baltimore, Penguin, 1964, עמ' 531
- ^ Lafayette College, June and Paul Schlueter Discover Unknown Poems by Mary Sidney Herbert, Countess of Pembroke, 2010
- ^ Calvin Hoffman, . The Murder of the Man Who Was "Shakespeare", New York: Julian Messner, 1955