מרכוס כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מרדכי דוד (מרקוס) כץ הלפרין[1] (1927 - 27 ביולי 2016) היה איש עסקים ונדבן יהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ נולד בקרקוב, פולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, הצליחה משפחתו להשיג דרכונים מזויפים ולהמלט מן הנאצים לאיסטנבול. משם עלה בגפו לארץ ישראל. לאחר מספר חודשים הצטרף אליו אביו ובשנת 1946 הגיעה גם האם לארץ ישראל. בשנת 1947 היגר עם משפחתו למקסיקו, ובהיותו בן 20 התמנה למנהל בית הספר היהודי בעיר מונטריי. לאחר כשלוש שנים במקסיקו הצטרפה אליו עדינה, אשתו.

עסק במקרקעין ונדל"ן ובמסחר בנשק. שימש כסוכנה של התעשייה האווירית במרכז ובדרום אמריקה. במסגרת זו תיווך בשנות ה-70 וה-80 בעסקות של מכירת נשק למדינות שונות ביבשת[2].

בתחילת שנות ה-90 קנה את מלון קראון פלזה ירושלים[3] וב-1993 מכר אותו לחברת "אפריקה-ישראל".

בנוסף, החזיק בשליש מקבוצת התקשורת "מוניטין עיתונות" (בעלי גלובס)[4] ונתח בקבוצת גאון אחזקות.

כץ הוסמך כעורך דין, בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת איברו אמריקנה (Universidad Iberoamericana) במקסיקו סיטי ותואר ד"ר במדעי הרוח, מישיבה יוניברסיטי בניו יורק. מחברם של שני ספרים בספרדית, "חוק פרוצדורלי עברי ומקסיקני – היבטים השוואתיים" ו"אנו יכולים, אנו רוצים, אנו חייבים", הספר תורגם לאנגלית ולעברית ויצא לאור בישראל בהוצאת ידיעות ספרים.

כץ היה יו"ר חבר הנגידים של האיחוד האורתודוקסי, חבר הנהלה של הקונגרס היהודי העולמי וישיבה יוניברסיטי, ומתומכי מוזיאון השואה וישיבת אמונה[5].

בשנת 1985 הקימו בני הזוג כץ את ישיבת 'אמונה' במקסיקו, שמקנה חינוך דתי ציוני מודרני לילדים ונוער מכיתה א' ועד י"ב.

בחודשים האחרונים לחייו עבד יחד עם הסופר והעיתונאי שלמה קוק על ספרו האוטוביוגרפי. את המבוא לספר כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו[6].

נפטר בכ"א בתמוז תשע"ו (2016), בגיל שמונים ותשע, ונטמן בהר המנוחות.

הותיר אחריו את רעייתו, ילדיו (שלוש בנות ובן), נכדים ונינים.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס כץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרס כץ

בשנת 1974, עם הידיעה על מותה של אמו, גולדה, החליט כץ, יחד עם אשתו עדינה, לייסד לזכרה את "פרס כץ ליישום ההלכה בחיים המודרניים ע"ש גולדה כץ".

במשך 40 שנות פעילות, הוענק הפרס לאישים ומפעלים, שבעשייתם, הגותם, יצירתם ומנהיגותם מקרבים את ההלכה הדתית ואת המסורת לעולם העכשווי והמודרני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]