מרכז בקרת הטיסה של רוסקוסמוס

מרכז בקרת הטיסה של רוסקוסמוס
Центр управления полётами
	האולם המרכזי של מרכז הבקרה, 2004
מידע כללי
סוכנות אם	רוסקוסמוס
תאריך הקמה	1960
מטה מרכזי	קורוליוב, מחוז מוסקבה; 55°54′44.3″N 37°48′37.1″W / 55.912306°N 37.810306°W
	http://www.mcc.rsa.ru/cup.htm

מרכז בקרת הטיסה של רוסקוסמוס (Центр управления полётами) הוא מרכז הבקרה של רוסקוסמוס והוא יחידת המחקר הגדולה ביותר של מכון המחקר המרכזי להנדסת מכונות ופועל כמרכז הבקרה של תאגיד החלל הרוסי. ממוקם בעיר קורוליוב, פרברי מוסקבה ברחוב פיונרסקאיה.

המרכז משמש כבסיס הבית של הקוסמונאוטים ואחראי על אימונם ועל אימונים של אסטרונאוטים ממדינות שותפות של הפדרציה הרוסית. המרכז מכונה לעיתים רבות, על שם תפקידו המרכזי, "Mission Control" (מרכז הבקרה).

משימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מספטמבר 2016, המרכז מספק בקרת טיסה מעשית עד 20 חלליות בו זמנית ומנטר שיגורי תחנות חלל מאוישות, חלליות, גשושיות ולוויינים מלאכותיים למטרות סוציו-כלכליות ומדעיות. תוכניות המודרניזציה מצביעות על מספר מתוכנן חדש של חלליות מבוקרות בו זמנית - 45.^[1] במקביל, המרכז מבצע מחקר ופיתוח מדעי ועיצוב של שיטות, אלגוריתמים ואמצעים לפתרון בעיות בקרה, בליסטיקה וניווט, ובודק גם פרויקטים בחלל בכיוון עבודתו.

ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

1960–1964: הקמת מרכז מחשוב במכון למחקר האיחוד הממלכתי מספר 88 (NII-88, כיום המכון המרכזי למחקר מדעי להנדסת מכונות של סוכנות החלל). לחטיבה הבליסטית של NII-88 מוקצים תפקידי בקרה על טיסות של חלליות החל משנת 1963.
1965–1972: הפיכת מרכז מחשבים למרכז תיאום ומחשוב עם הקצאת המשימות למסירת מידע, עיבוד והצגת מידע במהלך בדיקות תכנון טיסה של חלליות מאוישות ותחנות חלל, לוויינים מדעיים ויישומים. המרכז מנטר יישום תוכניות מאוישות (חלליות סויוז, תחנת סליוט).
1973–1976: הקמת המרכז לבקרת המשימה על בסיס מרכז התערוכות עם מערך חדש של אמצעים טכניים להבטחת יישום הפרויקט המשותף של סויוז-אפולו עם ארצות הברית. מומחים סובייטים ואמריקאים עושים עבודה רבה בתיאום בין הצדדים. המרכז החל לנטר טיסות סויוז מודרניות בגרסאות בלתי מאוישות ומאוישות והמרכז הופך להיות המוביל בתוכניות מאוישות.
1977: המרכז הפך למרכז בקרת טיסה של כלל החלליות הסובייטיות, תחנות בינלאומיות מאוישות תוך מודרניזציה של אמצעים טכניים להבטיח עבודה ארוכת טווח עם תחנות חלל מאוישות.
1977–1982: בקרת טיסת סאליוט 6. בתחנה ביקרו 27 אנשים, בהם 8 אסטרונאוטים זרים. בתחנה עגנו 31 חלליות, כולל 16 מאוישות.
1978–1988: בקרת טיסות לנוגה בשנים 1978, 1981 ו- 1983, לשביט האלי - בשנים 1984–1986, למאדים ולפובוס - בשנים 1988–1989.
1982–1991: בקרת טיסה בתחנת סאליוט 7. בתחנה ביקרו 21 אנשים, כולל 2 אסטרונאוטים זרים. 24 חלליות ביצעו טיסות לתחנה ועגנו בה, כולל 9 מאוישות.
1986–2001: בקרת טיסה בתחנת החלל מיר. בתחנה ביקרו 104 אנשים, בהם 62 אסטרונאוטים זרים. 109 חלליות ביצעו טיסות לתחנה ועגנו בה, כולל 39 מאוישות (9 מהן אמריקאיות).
1987–1988: יצירת מתודולוגיה, תוכנה וחומרה לתמיכה בניהול מערכת הובלת החלל האוניברסלית אנרגיה-בוראן (URKTS). השיגור הראשון התרחש בשנת 1987, טיסת מעבורת החלל בוראן בשנת 1988.
1991: המרכז פיתח תחום עבודה חדש להדמיה של מערכות מורכבות לפתרון בעיות החלל ושאר ענפי תעשיית החלל.
מאז 1998: השלמת הכנת המרכז לבקרת טיסות לתחנת החלל הבינלאומית (ISS). ניהול המקטע הרוסי בה. מאז נובמבר 2000, תחנת החלל מאוכלסת בקביעות.
מאז 1999: הקמת תחום ניהול החלליות למטרות סוציו-אקונומיות ומדעיות. לראשונה הוקמה קבוצת ניהול תפעולי על בסיס אנשי המרכז. באותה השנה החל לנהל את הלוויין לחישה מרחוק Ocean-O Earth (פרויקט משותף של רוסיה ואוקראינה) וניהל את החללית Meteor-3M ו-Resource-DK1.
מאז 2011 מנורת את פעילות Electro-L1.
החל משנת 2016, מנטרת טיסות חלל ושיגור רכיבי חלל לא רק דרך נמל החלל בייקונור כי אם גם מנמל החלל ווסטוצ'ני.