מרכז ההובלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרכז הובלה
מרכז ההובלה
תג יחידות מרכז ההובלה
מרכז הובלה – עוצמה בתנועה
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
סוג יחידת תובלה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1966
מקים היחידה אל"ם נפתלי בנימין
מלחמות
נתוני היחידה
ציוד עיקרי משאיות, סמי-טריילרים, מובילי טנקים
פיקוד
יחידת אם אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקדים מפקדי המרכז
סמל ותג של חיל תובלה בשנות החמישים

מרכז ההובלה הוא הגוף הגדול ביותר באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל ומשמש כגורם חשוב ואסטרטגי בקיומו של צה"ל מאז הקמתו בשנת 1966.

מרכז ההובלה, השייך לחיל הלוגיסטיקה, אחראי על תחום ההובלה בצה"ל ובייחוד הובלה כבדה. מאז הקמתו ועד היום בראש המרכז עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד המרכז הנוכחי הוא אל"ם רן ינקו קינן.

תפקידים ומטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמה - מקומו של מפקד מרכז הובלה במוצב הפיקוד העליון (הבור) כמפקד ההיסעים ויועצו של הרמטכ"ל לענייני הובלה[1]

על המרכז מוטלות משימות בעלות משמעות רבה ובראשן ארגון ההובלה הצבאית, הכשרת נהגי רכבי משא כבד, משאיות אשר מהוות כלי הובלה חשוב ועיקרי, להוביל תחמושת, ציוד, מזון, אספקות שונות כגון: דלק ואף הסעת לוחמים לשדה הקרב. כמו כן, על חמ"ל מרכז ההובלה לספק מענה ראשי לתקלות ולבעיות דרך ולתת מענה ופיקוח למשימות הובלה ביחידות צה"ל השונות. בסיסי ההובלה פזורים ברחבי הארץ.

כלי התחבורה העיקריים של מרכז ההובלה הם משאיות בעלות ארגז מטען סגור ופתוח מתוצרת פרייטליינר ואינטרנשיונל האמריקאיות, סמי-טריילרים מתוצרת וולוו, מובילי טנקים מתוצרת מרצדס, רכב בשם סאפרון ורכבי משא ישנים יותר כדוגמת משאיות מתוצרת מאן ומאק (Mack Trucks).

מפקד מרכז ההובלה כיום הוא אל"ם רן קינן (ינקו).[2].

על חשיבות המרכז ניתן ללמוד מההתייחסות בדו"ח ועדת וינוגרד למערך ההובלה: "מערך ההובלה מהווה יכולת קריטית לניוד הסד"כ ובהקצאת אמצעים לביצוע שדרות תספוקת למימוש רציפות והמשכיות הלחימה"[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מרכז ההובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי המרכז טמונים ביחידות הובלה שקדמו לו ופעלו במסגרות שונות. אחד מיחידות אלו הוא כוח ההובלה העברי הראשון – גדוד נהגי הפרדות בפיקודו של יוסף טרומפלדור, שפעל במערכת גליפולי במלחמת העולם הראשונה. לאחר סיום מערכת גליפולי, מאחר שהבריטים סירבו להעבירו אל חזית אחרת, פורק הגדוד ב-26 במאי 1916. 120 מחייליו התגייסו שוב, הגיעו ללונדון והיוו בסיס לגדוד ה-38 של קלעי המלך שהוקם ב-1917 והשתתף בכיבוש ארץ ישראל מידי טורקים.

בינואר 1948 הוקם גדוד נהגי הפרדות של צה"ל שהפעיל בהמות משא להובלה. הגדוד הוקם כשירות הובלה של אגף האפסנאות (אג"א) לאזורים הרריים, והפעיל פרדות, סוסים, גמלים וחמורים. מפקדו הראשון היה הווטרינר חיים אפלבוים. במהלך מלחמת העצמאות השתתף הגדוד במבצעים רבים בכל החזיתות, לרבות קרבות עשרת הימים ושיירות דרך בורמה לירושלים. במהלך המלחמה הורחב לגדוד הובלה, ובאוקטובר 1948 סופחו אליו שירות הכלבים והשירות הווטרינרי. בשיאו מנה כ-300 חיילים וכ-200 פרדות. הגדוד פורק בשנת 1949, והפרדות הופעלו כפלוגת תובלה רכובה של חיל ההספקה. הפלוגה הופעלה עד מבצע קדש (1956), וזמן קצר אחריו פורקה.

במהלך מלחמת העצמאות הוקמה פלוגת ההובלה הראשונה של צה"ל. הפלוגה שכנה במחנה "בן עמי", שבאותה עת היה ברחוב אלרוזורוב בתל אביב. התנאים לא היו קלים: כלי הרכב שהיו ברשות היחידה היו ישנים, לא נוחים וסבלו מתקלות טכניות חוזרות נשנות. קשיים אלו גרמו לכך שמהנהגים דאז נדרש כח רצון עז ודבקות במשימה כדי להצליח לעמוד במטרות למרות הקשיים הטכניים.

מהקמת מרכז ההובלה ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז ההובלה הוקם בשנת 1966. תרומתו של מרכז הובלה החלה עוד במלחמת ששת הימים בהובלת כוחות ואספקה בכל הגזרות, כולל ניוד חטיבת טנקים מסיני לרמת הגולן ביום החמישי של המלחמה, זאת תחת פיקודו של אל"ם נפתלי בנימין, שהיה מפקדו הראשון של מרכז ההובלה.

במלחמת יום הכיפורים סיפק מרכז ההובלה את הצרכים הלוגיסטיים של צה"ל בהובלת אספקה בקווים ארוכים מאופירה בדרום דרך צידה המערבי של תעלת סואץ במערב ועד תל א-שמס בצפון, 42 ק"מ דרומית לדמשק. צרכים לוגיסטיים אלו כללו שליטה בריכוז כוחות צה"ל והעתקת כוחות תוך כדי המלחמה מגזרה לגזרה, ובמיוחד מרמת הגולן לסיני. בין השאר היה מרכז ההובלה ממונה על פינוי נתב"ג מאספקה שהגיעה ברכבת האווירית והטסת חללים בכל הגזרות. מפקד מרכז ההובלה בשנים 19721974 היה אל"ם דוד שביט.

מרכז הובלה ביצע את כל תהליך ההובלה של פינוי חצי האי סיני בהסכם השלום בשני שלביו, תחת פיקודם של אל"ם חיים בכור בשנים 1977–1980 ואל"ם יוסי נעמן בשנים 1980–1982. במסגרת ההסכם פונה בשנת 1980 גם בסיס הובלה 6940 שהיה ברפידים.

מרכז ההובלה ביצע במקביל לפינוי חצי האי סיני ריכוז כוחות לקראת מבצע של"ג. ניהול מערך ההובלה והתנועות במלחמת של"ג היה תחת פיקודו של אל"ם יוסף נעמן, וכלל את ריכוז הכוחות הגדול ביותר שצה"ל ביצע אי פעם – תחת פיקוד הצפון לחמו שבע אוגדות ישראליות, כוח שהיה שווה ערך לארמייה מוקטנת. במהלך הלחימה החל המרכז לקלוט משאיות ממוגנות להובלת חיילים בשם "ספארי". לאחר המלחמה החליף אל"ם יובל דליות את אל"ם יוסף נעמן.

בשנת 2002, ליווה המרכז את מבצע חומת מגן. חיילי מרכז ההובלה בסדיר ובקבע, יחד עם חיילי המילואים של המרכז, הוציאו את כלי הרכב של המרכז מהימ"חים והובילו חיילים, מזון, תחמושת ודלק לעבר שטחי הלחימה.

במהלך תוכנית ההתנתקות לקח מרכז ההובלה, ובמיוחד גדוד אבירי הדרום, חלק משמעותי מביצוע המשימות בה, שכללו הובלת חיילים והדרוש להם לעבר היישובים שבגוש קטיף ומנגד, הובלת המתנחלים ורכושם מתוך גוש קטיף. כדי לבצע את חלקו הכשיר המרכז חניונים לכלי הרכב הרבים שגדשו את אזור עוטף עזה וגייס גדודי הובלה במילואים.

בשנת 2017 החלו להיקלט במרכז ההובלה מובילי טנקים חדשים מדגם נאביסטאר i5900 עם קבינה כפולה הכוללת תא שינה ומנוע של 600 כוחות סוס.[4]

יחידות מרכז ההובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז ההובלה מחולק לשלושה גדודים לפי פיקודים:

  • גדוד אבירי הדרום (גדוד 6930) אחראים על פיקוד הדרום. בראש הגדוד עומד סא"ל גיא יצחק. הבסיס של הגדוד ממוקם סמוך לקיבוץ משמר הנגב ומכונה "משמר". חלק מחיילי יחידת הצמ"ה המטכ"לית עושים את הטירונות שלהם יחד עם טירוני גדוד אבירי הדרום, במסגרת "טירונות בסמכות".

למרות השיוך של גדודי ההובלה לפיקודים, מטבע הדברים[5] כל הגדודים פועלים בכל האזורים, אך עיקר פעילותם הוא בתחום הפיקוד שלהם.

מלבד גדודי ההובלה כולל המרכז גם את מפקדת מרכז ההובלה ואת יחידת הצמ"ה המטכ"לית, שחייליה עונדים את תג המרכז.

הכשרה ושירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי המרכז המיועדים לשרת כנהגי משא כבד עוברים טירונות 02 שנמשכת כ-3 עד 5 שבועות, ולאחר הטירונות הם עוברים קורס נהיגה למשאיות מעל 12 טון (רישיון C). הקורס מתבצע באחד משלושת גדודי ההובלה ומועבר על ידי נגדים או אזרחים עובדי צה"ל שעברו קורס מורי נהיגה למשאיות מעל 12 טון. עקב העובדה שיכולת לימוד הנהיגה שונה מאדם לאדם, אין לקורס משך זמן מוגדר אך לרוב הוא אורך כ-11 שבועות. במסגרת הקורס נבחנים החיילים על שני מבחני נהיגה עיוניים, אחד למשאיות עד 12 טון (רישיון C1) ואחד למשאיות מעל 12 טון (רישיון C), ומבחן נהיגה מעשי. לאחר שהחייל עובר את מבחן הנהיגה העיוני הראשון (C1) ועומד בחובת לימוד הנהיגה המינימלי, הוא רשאי לגשת למבחן הנהיגה המעשי. לאחר שהחייל עובר את שלושת המבחנים הוא יוצא לחופש במשך שבוע ("רגילה"), ואם יש צורך, מבצע הגנ"מ (שבוע שמירות) בבסיס עורפי. החלק השני של הקורס נקרא "הכשרות". במסגרת ההכשרות החייל עובר מבחנים ומבצע 50 שעות של נהיגה על משאית ברחבי המדינה לצד חונך - נהג משא כבד בעל וותק. ההכשרות מאפשרות לחייל ללמוד בפועל את עבודתו כנהג משא כבד. בסיום ההכשרות החייל מקבל את רישיון הנהיגה הצבאי ברמה C ורישיון אזרחי ברמה C1. לפי החוק, ביצוע ההכשרות ("הכשרת נהיגה צה"לית") פוטר את החייל מחובת הליווי למשך חצי שנה, אם יביא את המסמכים הדרושים. שנה לאחר שקיבל את הרישיון האזרחי ברמה C1 מקבל החייל גם רישיון אזרחי ברמה C.

נגמ"ש הנדסי פומ"ה על מוביל טנקים של צה"ל.

בסיום ההכשרות עוברים החיילים לפלוגה סדירה. לעיתים חלק מהחיילים במקום זאת ממונים למפקדים בקורס הנהיגה, לאחר שעברו קורס מש"קים (שבועיים) או קורס מ"כים במגל (חודש). בתחילת השירות בפלוגה הסדירה נחשב החייל כ"נהג צעיר" ומגבלות מוטלות על עבודתו - הן כדי להקל על התאקלמותו בפלוגה והן כדי להימנע מתאונות שעלולות להיגרם עקב חוסר ניסיונו. לאחר תקופת זמן וביצוע כמות מסוימת של משימות החייל הופך ל"נהג ותיק" והמגבלות שהוטלו עליו בתחילת שירותו מוסרות. נהגים ותיקים המתאימים ומעוניינים יכולים לעבור קורס מש"קים בבה"ד 6 ולהפוך למש"קים המסייעים למפקדי מחלקות ההובלה בעבודתם.

לאחר שירות של שנה בפלוגה סדירה ניתנת אפשרות לחיילים המתאימים לבצע הכשרה על סאפרון, משאית משורינת להובלת חיילים, ולהפוך לנהגי סאפרון. נהגי הסאפרון מובילים לוחמים באיו"ש ובגבולות המדינה למשימות שעלולות להיות מסוכנות (מעצרים וכדומה). נהגי הסאפרון נחשבים ללוחמים אך אינם זכאים לתעודת לוחם מכיוון שהם מסיימים את שירותם הסדיר לפני שצברו את פרק הזמן המזכה בתעודה.

לקראת סיום השירות הסדיר עוברים רוב הנהגים קורס נהיגה לסמי-טריילר (רישיון E), לצורך שירות המילואים. הקורס מתבצע בבסיס "משמר" ונמשך לרוב בין חודש לחודשיים.

במסגרת שירות המילואים, נהגי סמי-טריילר ותיקים של מרכז ההובלה נוהגים במובילי טנקים, המובילים טנקים ורק"מ.

בתחילת שנות האלפיים, הבינו בצה"ל כי טירונות כלל צה"לית יוצרת אצל החייל אי-ודאות בנוגע להמשך דרכו ולכן מובילה לעיתים לתופעות של נפקדות, עריקות וחוסר מוטיבציה של הטירונים. הפתרון שהוצע לכך במגל הוא קיום הטירונות בתוך בסיסי ההדרכה של החיל בו הוא עתיד לשרת, במטרה להפחית את העמימות וליצור אצל החייל זיקה לחיל בו ישרת 3 שנים. התוכנית מכונה "טירונות בסמכות". מרכז ההובלה, שסובל מכך שרבים מחייליו עורקים או נפקדים במהלך שירותם, הצטרף לתוכנית "טירונות בסמכות" עוד בתחילתה, ובשלושת גדודי ההובלה כיום קיימת מחלקת טירונים המיועדים לשירות כנהגי משא כבד. בגדוד אבירי הדרום, חוץ מטירוני הגדוד, עוברים גם חלק מחיילי יחידת הצמ"ה המטכ"לית את הטירונות.

ביני"שים המבצעים את שירותם כנהגים במרכז הובלה אינם עוברים "טירונות בסמכות" אלא עוברים את הטירונות לצד כלל חיילי ישיבות ההסדר העורפיים באותו מחזור, ולאחר סיום הטירונות מתחילים את קורס הנהיגה. ישנם ביני"שים בעלי פרופיל קרבי המתגייסים לתובלה מסיבות שונות, ביניהם כאלה שנזקקים לתנאי שירות גמישים יותר בגלל היותם נשואים וכאלה שמתגייסים לתובלה מסיבות של נוחות.

בשנת 1992 הוענק למרכז ההובלה פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים, על "מניעת תאונות, לרבות תאונות דרכים ותאונות עבודה". ב-2011 זכתה היחידה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.

מפקדי מרכז ההובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד מרכז ההובלה הערות
אל"ם נפתלי בנימין 1966 – ??19 מפקד המרכז הראשון. מפקד המרכז במהלך מלחמת ששת הימים
אל"ם דוד שביט 1972 – 1974
אל"ם חיים בכור 1977 – 1980
אל"ם יוסי נאמן 1980 – 1982 מפקד המרכז במהלך מלחמת לבנון הראשונה
אל"ם יובל דליות 1982 – ??19 לימים תת-אלוף

אל"ם שלו (מישלי) ז"ל

אל"ם אלי פולק 1997 – 1995 לימים תת-אלוף
אל״ם חיים סרלין 1998 – 2001
אל״ם שלום זוזוט 2001 – 2004
אל"ם יוני אריה[6] 2004 – 2006 מפקד המרכז במלחמת לבנון השנייה ובהתנתקות
אל"ם רונן וולף 2006 – 2009
אל"ם יורם אזולאי[7] 2009 - 2012 מפקד המרכז במהלך מבצע עופרת יצוקה. כיום תת-אלוף, ראש חטיבת הלוגיסטיקה[8]
אל"ם גיל גלרון[7] 2012 – 2015 מפקד המרכז במהלך מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן
אל"ם קובי אלמליח 2015 – 2017
אל"ם רן ינקו קינן[9] 2017 - הווה

סמל המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל ותג היחידה של מרכז ההובלה עד אוגוסט 2015
התג של מרכז ההובלה שהיה בשימוש בשנים 1974–2003

סמל מרכז ההובלה הראשון עוצב בשנת 1974, עת הפך חיל ההספקה לחיל התחזוקה. הפיל, בהמת המשא במסע חניבעל באלפים - ממבצעי ההובלה המרשימים בכל הזמנים[10], שימש כמוטיב מרכזי בסמל. צבע התג היה אדום, וחלקו העליון היה בצבעי כחול וצהוב, צבעי חיל ההספקה.

הסמל הראשון הוחלף בשנת 2003 בסמל השני, שגם הוא כולל פיל. בסמל השני, ברקע נראה מגן דוד, כאות להיותו של צה"ל צבא במדינה יהודית ומתחתיו כבישים, שעליהם נוסעים חיילי מרכז ההובלה.

באוגוסט 2015 חודש סמל המרכז, כאשר לראשונה נעשה שימוש בדמות סוס במקום הפיל המסורתי. כמו כן, מופיעים בו הסמל המשולב של חילות צה"ל (בדומה לזה המופיע על דגל הרמטכ"ל), על רקע גלגל הגה וכביש סלול[11].

המנון מרכז הובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרכז ההובלה ישנו המנון שנכתב עליו בשנת 1982 על ידי צפריר קולת והולחן על ידי רמי קלינשטיין. בפועל, ההמנון אינו מנוגן בטקסים רשמיים של מרכז ההובלה.

בית ראשון:
על ההגה הוא המלך, הוא הבוס והשליט
כשמביט הוא מלמעלה, ממרומי המשאית.
ביד בוטחת הוא נוהג ומסתובב ומתמרן,
גם אם ערפל ורוח והכביש מעט שמן.
הוא מכיר כל כביש וצומת,
כל פינה וחור נידח.
הוא יורש פלוגות הבריטים -
בן לנהגי תש"ח.

פזמון:
כי מחרמון ועד אופיר,
מהים עד מחולה,
בארץ ישראל כולה,
נע נהג התובלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקד מרכז הובלה הוא היחיד מבין מפקדי המרכזים באט"ל הנוכח ב"בור", עקב חיוניות תפקידו.
  2. ^ מפקד חדש למרכז ההובלה, אתר צה"ל, 12 באוגוסט 2009
  3. ^ דו"ח ועדת וינוגרד, עמוד 349
  4. ^ אודי עציון, חשיפה: גוררי טנקים חדשים בצה"ל, באתר ynet, 31 באוקטובר 2017.
  5. ^ כאשר משימת הובלה היא מדרום לצפון, מי יהיה אחראי על ביצועה?
  6. ^ חנן גרינברג, יוזמה: יריד תעסוקה לחיילים ששירתו כנהגי משאיות, באתר ynet, 21 ביוני 2004
  7. ^ 7.0 7.1 סרטונים החלפת מפקד מרכז ההובלה,16 באוגוסט 2012, סרטון באתר יוטיוב
  8. ^ אחיקם משה דוד, צה"ל ביצע סבב מינויים לדרגות תת אלוף, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2013
  9. ^ אלעד רוטבאום, מערכת אתר צה"ל, מאחורי הקלעים של תרגיל הגיס הגדול, ‏10.09.2017
  10. ^ לדברי אל"ם יובל דליות מפקד מרכז הובלה 19821983 - יוזם הסמל.
  11. ^ מתן חצרוני, חדשות 2, ‏צה"ל נפרד מהפיל – לטובת הסוס, באתר ‏mako‏‏, ‏14 באוגוסט 2015‏