מרכז החלל הגיאני
 | |
| מפת מרכז החלל בגיאנה הצרפתית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
צרפת  |
| סוכנות אם | סוכנות החלל האירופית / המרכז הצרפתי הלאומי לחקר החלל |
| תאריך הקמה | 14 באפריל 1964 |
| ממשלה | ממשלת צרפת |
| מנהל | מארי אן קלייר |
| מטה מרכזי |
קורו,  גיאנה הצרפתית,  צרפת |
| עובדים | 1,525 (2011) / סה"כ: 7,500 (2011) |
| cnes-csg.fr | |
| קואורדינטות | 5°14′14″N 52°45′38″W / 5.2372222222222°N 52.760555555556°W |
 | |
  | |
 | |
| אזור המינהלה של בסיס החלל האירופי בקורו | |
| נתוני השדה | |
|---|---|
| מפעיל |
סוכנות החלל האירופית |
| האתר הרשמי | |
| מסלולי טיסה | |
|
(למפת גיאנה הצרפתית רגילה) | |
| | |
מרכז החלל הגיאני (בצרפתית: Centre Spatial Guyanais, בראשי תיבות: CSG, מוכר גם באנגלית: Europe's Spaceport) משמש את סוכנות החלל האירופית לשיגור לוויינים באמצעות משגרי הלוויינים שהיא מפעילה. הבסיס ממוקם בגיאנה הצרפתית, ומיקומו, הקרוב לקו המשווה, מהווה מיקום כמעט אידיאלי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני סביב כדור הארץ. עבודות ההכנה להקמת הבסיס החלו על ידי צרפת בשנת 1964, והבסיס משמש לשיגורי חלל החל משנת 1968.
אתרי שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ELV – נבנה במקור בשנות ה-60 בשם CECLES ותוכנן לשיגור טילי "אירופה 2". עם זאת, לאחר שיגור אחד בלבד התוכנית בוטלה ואתר השיגור נזנח. לאחר מכן האתר שופץ ושימש לשיגורי אריאן 2, 3, ו-4 עד לשנת 1989 (בתקופה זו האתר נקרא ELA-1). ב-2011 שופץ המתקן והותאם לשיגורי וגה. שיגור וגה הראשון מהאתר התרחש ב-13 בפברואר 2012.
- ELA-2 – שימש לשיגורי אריאן 4 עד להפסקת השימוש בדגם זה בשנת 2003.
- ELA-3 – משמש לשיגורי אריאן 5 מאז 4 ביוני 1996. זהו אתר השיגור העיקרי בבסיס החלל קורו. מופעל על ידי חברת אריאנספייס.
- ELA-4 – נמצא בשלבי בנייה, ומיועד לשיגורי אריאן 6, החל משנת 2024.
- ELS – נבנה החל מ-2007 כדי לשמש לשיגור טילי סויוז 2 שנבנו ברוסיה (שיגורים לא מאוישים). השיגור הראשון ממתקן זה היה ב-21 באוקטובר 2011. נמצא כ-10 ק"מ מצפון למתקן ELA-3. על פי הסכם בין רוסיה לאיחוד האירופי, סוכנות החלל האירופית תוכל להשתמש במשגרי הסויוז לשיגור חלליות שלה וכן חלליות מסחריות, וסוכנות החלל הרוסית תוכל לשגר חלליות שלה על משגר סויוז ולהשתמש במתקנים האירופיים בקורו, בנוסף לקוסמודרום בייקונור בקזחסטן. היתרון בשיגור משגרי סויוז למסלול גיאוסטציונרי ממיקום זה נובע מקרבת המתקן לקו המשווה. טיל סויוז אשר מסוגל לשגר 1.7 טון למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי מבייקונור יכול לשגר 2.8 טון לאותו המסלול מבסיס קורו.
מתקנים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במתחם בסיס החלל האירופי בקורו מצויים מתקני בקרה, מעקב ומערכי תמיכה טכניים ולוגיסטיים לאתרי השיגור. משרדי תאגיד אריאנספייס, החברה המשווקת את המשגר אריאן 5 מצויים במקום, כמו גם משרדי סוכנות החלל הצרפתית.
שינוע המשגרים לקורו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבסיס החלל בקורו מרכיבים ומשלבים את הרכיבים השונים של המשגרים, אולם לא מייצרים אותם באתר. הרכיבים מגיעים בדרך כלל באוניות, מצרפת (במקרה של המשגר אריאן 5) או מרוסיה, עבור משגרי הסויוז. גם הדלק למשגרים מיובא – למשל הקרוסין שנדרש לשיגור הסויוז מהאתר. קרוסין זה מגיע מרוסיה ביחד עם המשגרים, בתובלה ימית, ומאוחסן במכלים באתר השיגור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בסיס החלל האירופי קורו/מרכז החלל גיאנה (בצרפתית)
בסיס החלל האירופי, באתר סוכנות החלל האירופית בתאריך 15 ביוני 2021, בארכיון האינטרנט- סיור וירטואלי באתר השיגור של קורו
