מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון צבאי, מוסד ללא כוונת רווח, ארגון חוץ-ממשלתי  |
| מיקום |
היידלברג |
| מדינה |
גרמניה |
| מפעיל |
Central Council of German Sinti and Roma |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1997 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1997 |
| קואורדינטות | 49°24′39″N 8°42′39″E / 49.4107°N 8.71089°E |
| אתר רשמי | |
 | |
  | |
מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמניים (בגרמנית: Dokumentations- und Kulturzentrum Deutscher Sinti und Roma) הוא מרכז בהיידלברג, גרמניה, אשר הוקם בתחילת שנות ה-90, כאנדרטה לבני הסינטי והצוענים שנרצחו על ידי המפלגה הנאצית.[1] לאחר מספר שנים של עבודות הרחבה, איסוף סיפורים מהקורבנות, עריכת מחקר ושיפוץ, קומפלקס הבניינים נפתח לציבור בטקס חגיגי ב-16 במרץ 1997 בנוכחות ניצולים רבים. זוהי התערוכה הקבועה הראשונה בעולם על רצח העם שבוצע בסינטי ובצוענים על ידי הנאצים.[2] מרכז התיעוד משתרע על פני שלוש קומות ושטחו כמעט 700 מטרים רבועים. המרכז מתעד את ההיסטוריה והסיפורים של רדיפת הסינטי והצוענים תחת הנאציזם. המוסד מפוקח על ידי המועצה המרכזית של הסינטי והצוענים הגרמנים, הנתמכת על ידי עיריית היידלברג, והוא נהנה מכספים מיוחדים מהממשלה הפדרלית הגרמנית וממדינת באדן-וירטמברג.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקומה הראשונה של התערוכה נועדה להציג את חיי היומיום של המיעוט, ואילו הקומה השנייה מוקדשת למנגנון הרדיפה והטרור. האדריכל המזרח גרמני של המרכז, דיטר קווסט, יצר במכוון את ההפרדה הזו הן מבחינה מרחבית והן בתערוכה עצמה.[3]
לצד תפקידו כמוזיאון להיסטוריה עכשווית וכאתר להנצחת העבר, המרכז מספק גם סביבה למפגשים ולדיאלוג. חלק משמעותי מעבודת יחסי הציבור שלו מוקדש לזכויות אדם, ולהבטחה שאף קבוצה או מיעוט לא יוזנחו כפי שהיו הסינטי והצוענים במשך ארבעה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז מבקש לתת את קולו לכל אלו שסבלו מאפליה ואלימות גזענית. לאור רדיפת הצוענים והסינטי תחת הנאציזם, המרכז חש חובה לספק במה לדיון ביקורתי בנושאים חברתיים-פוליטיים דחופים.
בשנת 1990, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) הכיר במצבם הפגיע של בני הצוענים והסינטי בכל הנוגע לשנאה גזעית ואתנית, שנאת זרים ואפליה. מאז, הארגון לשיתוף פעולה ושיתוף פעולה עם התאחדות המדינות התאחדות לקידום זכויות האדם של בני הצוענים והסינטי ואת שילובם בחברה. המדינות המשתתפות ב-OSCE התחייבו לקדם את הזיכרון והחינוך לגבי רצח עם זה ואחרים. הם גם התחייבו לנקוט באמצעים יעילים למיגור האפליה נגד צוענים וסינטי ולשיפור ההכרה הציבורית שלהם. לציון 70 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, פרסם המשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות אדם את הדו"ח "הוראה על והנצחה של רצח העם של הצוענים והסינטי".[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים
מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים, ברשת החברתית פייסבוק
מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים, ברשת החברתית אינסטגרם
מרכז התיעוד והתרבות של הסינטי והצוענים הגרמנים, סרטונים בערוץ היוטיוב
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Sinti und Roma - Heidelberg". www.sintiundroma.de. נבדק ב-2016-12-15.
- ^ Documentation and Cultural Centre Homepage (אורכב 17.07.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Dokumentations- und Kulturzentrum Deutscher Sinti und Roma, Dokumentations- und Kulturzentrum Deutscher Sinti und Roma (ב־)
- ^ "Teaching about and Commemorating the Roma and Sinti Genocide: Practices within the OSCE Area | OSCE". osce.org. pp. 18–23. נבדק ב-2016-12-15.