מרלין וניג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרלין וניג
מרלין וניג
לידה 25 במרץ 1980 (בת 41)
סידני, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק משוררת, סופרת, תסריטאית, פעילה פמיניסטית חרדית,מרצה, חוקרת בינתחומית ומבקרת קולנוע
תחקירים בולטים הקולנוע החרדי, 2011 (הוצאת רסלינג) קולנוע משלהן, 2020 (הוצאת רסלינג)
תחום סיקור קולנוע, ספרות, תיאטרון
קישורים חיצוניים
פייסבוק 100000679155025
טוויטר marlyn18343914
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרלין וניג (נולדה ב-25 במרץ 1980) היא תסריטאית, משוררת, פעילה פמיניסטית חרדית, מרצה וחוקרת קולנוע ישראלית. יש הרואים בה את מבקרת הקולנוע החרדית הראשונה בישראל ומחוצה לה[1]. ספרה "הקולנוע החרדי" היה לרב-מכר והיווה אבן פינה בחקר היצירה הקולנועית במגזר הדתי-חרדי. בשנת 2020 ראה אור ספר ההמשך פרי מחקרה ״קולנוע משלהן״ העוסק בסרטי הגל הנשי החדש של הקולנוע החרדי ומצביע על הפיכתו של הקולנוע החרדי לסוכן שינוי חברתי. הספר מקיף היבטים תרבותיים שהעמידו את האישה החרדית כמרכז קולנועי, באמצעות מכלול מגמות שינוי שחלו בעשור השני של המאה 21 והשפיעו על תעשיית הקולנוע החרדי-נשי המתפתח. אופני הייצוג של נשים חרדיות על המסך, העמקת המסרים החתרניים שהחלו להופיע בסרטים והמעבר ההדרגתי של גברים – יוצרי קולנוע חרדי – לשדה הקולנועי-נשי (תחת שמות בדויים של נשים), אלה ועוד נחשפים בו לראשונה, כך שבהשראת סימון דה בובואר שואלת וניג מתי ואיך, באמצעות הייצוג הקולנועי, אישה נעשית לא רק אישה אלא גם חרדית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרלין וניג נולדה בסידני אוסטרליה להורים ישראלים וגדלה בבית חילוני-ליברלי[2], בת אמצעית מבין שלושה ילדים. בגיל 3 חזרה עם משפחתה לארץ והחלה ללמוד בבית הספר הניסויי ירושלים וסיימה בהצטיינות לימודי תיאטרון ואומנות. בגיל 10 הופיעה בתוכניות הטלוויזיה לילדים "מי סופר" ו"זאפ לראשון[3][2] והחלה לכתוב בעיתון הילדים"כולנו״ ובהמשך, בשבועון הנוער "ראש 1"[2] ובמוסף 'תיכונטו' בעיתון "כל העיר"[4]. בנוסף, הדריכה בשומר הצעיר.

שירתה בצה"ל ככתבת צבאית בעיתון "במחנה". לאחר שחרורה למדה במכינה למשחק של ניסן נתיב ועבדה בדסק החדשות של חדשות ערוץ 2[2].

בעלת תארים בספרות, יהדות, תיאטרון ולימודי תרבות. כתבה עבודת תזה ודוקטורט על קולנוע חרדי באוניברסיטה העברית[4]; מרצה בסמינרים, מכללות ומוסדות חינוך אקדמאיים;

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 הקימה את הסטודיו הראשון למשחק בציבור החרדי, שנסגר כעבור שנתיים; לאחר מכן, בשנת 2007 הקימה את המסלול הראשון ללימודי תיאטרון במגזר החרדי בסמינר "שבילי בית יעקב" בירושלים ופעלה לביסוס התחום בסמינרים חרדיים נוספים[5].

בשנת 2010 הקימה את "איגוד היוצרים החרדיים" בשיתוף עם הרב ישראל גליס ויעל סילמן[6].

בשנת 2011 עיבדה את עבודת המאסטר שלה לספר בשם "הקולנוע החרדי" שיצא לאור בהוצאת רסלינג והפך לרב-מכר. בעקבות הצלחת הספר, שרת החינוך, לימור לבנת, מינתה אותה כחברה במועצה הישראלית לקולנוע[7] ובכך הייתה לחברה החרדית הראשונה בה; כעבור ארבע שנים התפטרה מתפקידה במכתב ששלחה ליו"ר פרופ' דוד אלכסנדר ולשרת התרבות מירי רגב[8].

בשנת 2013 הצטרפה לרשימת התנועה החילונית "התעוררות" לראשות עיריית ירושלים; היא הוצבה במקום השביעי במטרה לקבל את תיק הקולנוע[9], אך פרשה לאחר שקיבלה איומים על חייה[2]. במהלך אותה שנה, הייתה עורכת אורחת בכתב העת "גג" בגיליון שהוקדש לספרות אמונית בישראל[6].

בשנת 2013 החלה לכתוב ביקורות קולנוע באתר סלונה; היא הגתה ביחיד עם ד"ר פבלו אוטין, יו"ר פורום מבקרי הקולנוע בישראל, את "מדד מרלנה" המופיע בביקורות בסלונה ובוחן את ייצוגן של נשים בסרטים[10].

בשנת 2015 עבדה כמבקרת קולנוע בוואלה יהדות במדור "חסידה בקולנוע"[11] וייסדה ביחד עם ליאור אלפנט ולימור פנחסוב מפורום הקולנועניות של ישראל את אתר "המבקרות" שבהמשך הפך ל"טבלת המבקרות"; הטבלה מורכבת מביקורות שנכתבו על ידי נשים, כאלטרנטיבה לביקורות המתפרסמות בכלי התקשורת המרכזיים ושנכתבות בדרך כלל על ידי גברים[12]. בשנת 2016 מיזג אתר הארץ את טבלת המבקרות עם טבלת מבקרי הקולנוע שלו - ובכך הפכה טבלת המבקרים הידועה לשוויונית יותר.

בסוף שנת 2015 הכריזו היא והרב ישראל גליס על תוכניתם להקים מרכז תרבות חרדי בירושלים בשיתוף עם תנועת התעוררות בירושלים והאגף לתרבות תורנית[13][14].

בשנת 2016 ייסדה כעורכת ראשית מטעם פורום מבקרי הקולנוע של ישראל את כתב העת לתאוריה וביקורת ״קולנוע״ אשר הושק בפסטיבל ירושלים; גיליונו הראשון הוקדש למקומה של ירושלים בקולנוע הישראלי[15]. במהלך אותה שנה כיהנה וניג כשופטת בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה[16].

בשנת 2017, עם הקמת תאגיד השידור הישראלי, שימשה כמבקרת הקולנוע בתוכנית התרבות של נועם סמל וורד יפתחי גרין ברשת ב׳ וככתבת שטח בתוכנית ״מועדון תרבות״[7].

בשנת 2019 החלה לכהן כחברה בוועדת פרס לנדאו לאמנויות ומדעים, מפעל הפיס[17], ושפטה בתחרות הרשמית של Jewish Film Festival Berlin & Brandenburg ובמסגרות נוספות.

בין השנים 2016–2020 שימשה כלקטורית בקרנות וגופי קולנוע (קרן רבינוביץ׳, נשים בתמונה, פורום היוצרים הדוקומנטריים, קרן מקור, קרן פרלוב ועוד) וכשופטת בפסטיבלי קולנוע בארץ ובחוץ לארץ.

בשנת 2020 ראה אור ספרה ״קולנוע משלהן״ בהוצאת רסלינג.

בשנת 2021 הושק סינגל הבכורה מתוך אלבום המוזיקלי הראשון שכתבה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וניג החלה תהליך של חזרה בתשובה לאחר שחרורה מצה"ל והצטרפה לקהילת חסידות בעלז[2] נשואה לחבר נעוריה ארז (שלום) וניג. לזוג יש שבעה ילדים והם מתגוררים בירושלים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 – הקולנוע החרדי, הוצאת רסלינג
  • 2015 – אז מה היה לנו פה, שירה על קו הגבול, מחווה לרולאן בארת, הוצאת ספרא
  • 2017 – פאניקה בסגנון חופשי, ספר שירה, הוצאת ספרא
  • 2020 – קולנוע משלהן, הגל הנשי החדש של הקולנוע החרדי, הוצאת רסלינג
  • 2021 - סאבטקסט, אלבום מוזיקלי, כתיבה: מרלין וניג, בביצוע: אסי מסקין, הפקה: אשר ביטנסקי. https://www.makorrishon.co.il/culture/333655/
מאמרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמדר בנטוב, חיה בסרט: מבקרת הקולנוע החרדית, אקטואליק, ‏31 באוגוסט 2017
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 משה גלנץ‏, "גל גדות? האישה החרדית היא וונדר וומן", באתר וואלה!‏, 1 במאי 2014
  3. ^ קובץ וידאו אורחות - תוכנית 2 - ריאיון עם מרילין וניג, הידברות, ‏2014
  4. ^ 1 2 מרים סלומון, התסריטאית החרדית: "בתחילת החזרה בתשובה, עשיתי קאט לכל העשייה שלי", הידברות, ‏10 בדצמבר 2019
  5. ^ איילת שני, מרלין וניג: "חסידות בעלז לא צפתה תופעה כמוני", באתר הארץ, 11 ביולי 2015
  6. ^ 1 2 נחום מוכיח, מרלין וניג:"קבוצות קיצוניות רצו להרוג אותי", באתר nrg‏, 8 בספטמבר 2013
  7. ^ 1 2 רותי זוארץ, ‏"איימו עליי, אמרו שאני השטן": מבקרת הקולנוע החרדית פורצת גבולות, באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2017
  8. ^ שגיא בן נון‏, "במועצת הקולנוע קיימת עוינות כלפי כל המשתמש בחופש הביטוי", באתר וואלה!‏, 1 באוקטובר 2015
  9. ^ אבי שיף, מרלין וניג חסידת בעלזא תתמודד ברשימת התעוררות לעיריית ירושלים: "רוצה את תיק הקולנוע", אקטואליק, ‏16 בספטמבר 2013
  10. ^ מרלין וניג, מה זה מבחן מרלנה?, סלונה, ‏31 באוגוסט 2015
  11. ^ מרלין וניג, ארכיון הכתבות על חסידה בקולנוע, וואלה! NEWS, ‏2015
  12. ^ מרלין וניג, קבלו את טבלת המבקרות הראשונה בישראל, סלונה, ‏10 בפברואר 2015
  13. ^ מנדי גרוזמן, לראשונה: מרכז תרבות חרדי בירושלים, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2015
  14. ^ קובץ וידאו על מרכז התרבות החרדי החדש בתוכנית "טוקר", רשת 13, ‏1 במרץ 2016
  15. ^ נירית אנדרמןכתב עת חדש לקולנוע יושק בפסטיבל ירושלים, באתר הארץ, 6 ביולי 2016
  16. ^ צוות השופטות והשופטים – פסטיבל 2016, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה
  17. ^ חברי הוועדה באתר מפעל הפיס