מרמורש (חבל ארץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מרמורש (חבל ארץ)
Maramureș
Máramaros
Мармарощина
Stema Țării Maramureșului sec XIV.png
סמל מרמורש
Manastirea Barsana 1.jpg
מדינה / טריטוריה רומניה, אוקראינה
קואורדינטות 47°57′N 23°39′E / 47.95°N 23.65°E / 47.95; 23.65 
http://www.prefecturamaramures.ro/
חבל מרמורש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרמורשרומנית: Maramureș - מבטאים "מאראמורש", בהונגרית: Máramaros, מבטאים "מארומארוש", באוקראינית: Мармарощина - מבטאים "מארמארושצ'ינה", בלטינית: מרמטיה או מרמציה Marmatia) הוא חבל ארץ גאוגרפי, היסטורי ותרבותי בצפון רומניה ובדרום-מערב אוקראינה. הוא כולל את בקעת מרמורש, בחלק העילי של עמק הנהר הטיסה וההרים המקיפים אותו:הרי אואש, הרי גוטאי, הרי ציבלש והרי רודנה ממערב ומדרום והרי מרמורש ממזרח ומצפון. הרים אלה הם חלק מהרי הקרפטים חבל הארץ משתרע בין קווי הרוחב '47°33 צפוני ו- '48°02 צפוני ובין המרידיאנים '23°15 מזרחי ו - '25°03 מזרחי. האורך בין חוסט למעבר פריסלופ הוא כ-150 ק"מ והרוחב בציר צפון-דרום הוא עד 80 ק"מ. החלק הדרומי של המרמורש ("דרום מרמורש") שייך כיום לרומניה והוא מהווה את צפון מזרח המחוז הרומני מרמורש, בעוד שהחלק הצפוני, "צפון מרמרוש", נמצא במזרח חבל זקרפטיה או טרנסקרפטיה של אוקראינה - הנפות חוסט, ראחיב וטיאצ'יב.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבל מרמורש או "ארץ המרמרוש: הוא אחת הבקעות הרחבות ביותר ברכס הקרפטים, ומשתרע על שטח של 9,716 קמ"ר בצפון הקרפטים המזרחיים בין הרי אואש, גוטאי, ציבלש, רודנה, הרי מרמורש והקרפטים המיוערים. הוא ממוקם בחלק הצפון-מזרחי של הרי הקרפטים. שלוחה הררית באגן העילי של נהר טיסה, הנקראת פופ-איוואנו (פסגת פופ-איוואנו 1937 מ') מחלקת אותו לשני חלקים: החלק הדרומי השייך לרומניה, ששטחו 3,568 קמ"ר והחלק הצפוני השייך לאוקראינה ששטחו 6,148 קמ"ר.

המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק הדרומי הנהרות והנחלים הנשפכים אל הטיסה הם וישאו (Vișeu), רונישוארה (Ronișoara), איזה (Iza), קוסאו (Cosău), מרה (Mara ) וספינצה (Săpânța). צפונית יותר, אחרי התמזגות טיסה הלבנה עם טיסה השחורה, מקבלת הטיסה את הנהרות והנחלים קוסאוץ (Cosăuț) או קוסיבקה, ספורצ'ה או שופורקה, אפשיצה, טאראש או ארסווה, טאלאברז'אבה, טאלאבור או טרבליה, ריקה או ואליה ניאוגולי וברז'אבה או בורזאבה.

תבליטי הנוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי מרמורש עם קרחות היער התחתיות Poienile de sub Munte. נראות מאחורה הפסגות פופ איוואן - משמאל, 1937 מ' ופרקאו, מימין - 1,956 מ'

ההרים המקיפים את החבל עולים על 2,000 מ' גובה: פסגת פייטרוסול רודניי (Pietrosul Rodnei) בהרי רודנה - 2,303 מ', פסגת הוברלה (Hovârla) - 2,061 מ'במסיב ההר השחור (Muntele Negru) או Černahora ובקו הרוחב הזה מעל 1,500 מ' גובה מתחילים מרעות אלפינים. ההרים התוספים מעל מחצית האזור מכוסי יערות אלון, אשור אירופי ואשוחית נורווגית. העץ הנמצא בשפע הטביע את חותמו על כל, החל מהבנייה המסורתית של הבתים והכנסיות ועד לשערים המפורסמים וכלי המשק.

המעבר פריסלופ

מעברי ההרים (pas ברומנית), שמחברים בין אזורים שכנים הם בגובה רב ובעבר היו נגישים בקושי:אל חבל מולדובה:המעבר פריסלופ (Prislop) - בגובה 1,414 מ'; אל נסאוד - המעבר בדיאלול שטפניציי (גבעת שטפניצה Dealul Ștefăniței) - המעבר קטרף (Șetref) בגובה 817 מ', אל לפוש וקאווניק - המעברים נטדה (Neteda) ו רוטונדה (Rotunda) או קאווניק (Cavnic) בגובה כ-1,080 מ' ; אל באיה מארה - המעבר פינטיה (Pintea) בגובה 987 מ' (בעבר היו עוברים דרך המעבר גוטאי Gutâi בגובה 1,109 מ'; אל חבל אואש - המעבר פרגאו (Fărgău) או הוטה (Huta) בגובה 587 מ' ;אל הצפון - מעבר יבלוניצה או פרסין (Frasini) או יאסיניה (Iasinia) - בגובה 931 מ'. הכניסה מעמק הטיסה, על יד העיר חוסט, הייתה מוגנת היטב על ידי מבצר חוסט, על גבעה השולטת בכניסה לגיא.

בשנים 1948–1949 בימי השלטון הקומוניסטי הסטליניסטי הושלמה במאמץ לאומי רב בהשתתפות נוער מתנדב ("החולצות הכחולות") מסילת הברזל סאלווה-וישאו המחברת את המרמורש לטרנסילבניה. בנייתה הפכה הכרחית אחרי שהחיבור דרך עמק הטיסה נאבד בעקבות סיפוח צפון מרמורש קודם לצ'כוסלובקיה (בשנת 1918) ומאוחר יותר לאוקראינה הסובייטית, חלק מברית המועצות (ב-1944). אורכה של מסילת הברזל הוא 63 ק"מ עם 8 ויאדוקטים ו-5 מנהרות. המנהרה הגדולה ביותר היא "דיאלול שטפניציי וסצ'ל" מתחת למעבר שטרף, ואורכה הוא 2400 מ'.[1]

הבידוד היחסי של חבל מרמורש המוקף בהרים, סייע להגנתו מפני אויבים, ולשימור שיטות ארגון מנהלי מקומי למשך מאות שנים, וכן לשימור עד לא מכבר של האורח המסורתי של החיים הכפריים.

הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יערות מרמורש מימים ימימה היו עתירי חיות בר:אילים, יעלות, זאבים, שועלים, חזירי בר, דלקים ואחרים. חיים בהם גם מינים בסיכון הכחדה כמו השונר, צפיר האלפים, מרמיטה, השכווי הענק, (tetrao urogallus), העיט הזהוב, השכווי השחור וכו'. משנת 1229 תועד היות החבל אזור ציד מלכותי. מכאן מספר טופונימים קשורים לציד כמו "היער המלכותי" - Pădurea crăiasca שבאוקנה שוגאטאג. אגדת הקמת נסיכות מולדובה נכרכה לסיפור ציד של האציל דראגוש וודה ממרמורש. הביזון האחרון במרחב הרומני (אז בממלכת הונגריה) ניצוד במרמורש בשנת 1852. צפיר האלפים נכחד במרמורש, ככל הנראה בשנת 1924, בגלל הציד הבלתי חוקי הפרוע שננהג אחרי מלחמת העולם הראשונה ואבל הובא לאזור מחדש להרי רודנה בשנים 1962–1967 והתאקלם בהצלחה. ב-1973 הובאו מרמיטות גם כן בהצלחה.

דגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנחלי מרמורש ונהרותיה חיה עדיין ה"לוֹסטריצה" או "הסלמון של הדנובה", מין נדיר של סלמון.

הצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מיני הצומח הנדירים שידועים במרמורש ניתן למנות את: ההטקסוס המעונב ("טיסה"), הלגש האירופי (Larix decidua), האורן מסוג Pinus cembra, אדלווייס ה- Fritillaria meleagris.

פארקים לאומיים ושמורות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 הוקם ברומניה הפארק הלאומי הרי רודנה, קודם כשמורת טבע והחל משנת 1979 כשמורת ביוספרה. שטחו הוא 463,399 דונם. בשנת 2004 הוקם גם הפארק הלאומי הרי מרמורש על שטח 1,500,000 דונם והוא שמורת הטבע הגדולה ברומניה, אחרי הדלתה של הדנובה בהרי מרמורש נמצאים מערות, גאיות, אגמים וצורות גאולוגיות, אחדות מהן מוגנות. ידועות הן קניון קאילה טטארולוי (Cheile Tătarului) וקריאסטה קוקושולוי ("ציצת התרנגול" - Creasta Cocoşului) שבהרי גוטאי והמעיין הקארסטי (ברומנית - izbuc) ב"איזבורול אלבאסטרו" ("המעיין הכחול" Izvorul albastru) של נהר איזה בהרי רודנה. שמורות טבע נוספות הן האגמים "טאול לוי דומיטרו" ("האגם של דומיטרו" - Tăul lui Dumitru ו- "טאול מוררנילור" (אגם מוררן" - Tăul Morărenilor) בהרי גוטאי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות האראכולוגיות מעידות על התיישבות בני אדם בבקעת מרמורש עוד בהתקופה הפרהיסטורית. עקבות וודאיות מהתקופה הפלאוליתית העליונה והנאוליתית נמצאו בחבל אואש ומדרום להרי גוטאי. ממצאים על יישובים נאוליתיים נתגלו גם בסיגט, קמפולונג על נהר טיסה, ובגדה השמאלית של הנהר איזה, בין רוזאווליה לסטרמטורה.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאלפיים שנה לפנה"ס חדרו לאזור שבטים הודו-אירופים. שרידי יישובים מאותה תקופה נתגלו בספנצה, סרסאו, סיגט, טיסה, קלינשט-אואש, שיאו, יאוד, קוהיה, סלישטה, מרמורש ומויסיי. באזור התיישבו בין שאר קלטים, דאקים, סרמטים ומאוחר יותר כך גם שבטים גרמאנים [דרוש מקור]. במאה הראשונה אחה"ס היה החבל חלק מממלכת דאקיה שבראשות בורביטסה מתקופת הדאקים נותרו שרידי מצודות בסיגט (על גבעת סולובאן), אונצ'שט (גבעת המצודה), סלטינה (באוקראינה), ובקלינשט. נתגלו מטבעות, כדים וחפצים אחרי ממקור יווני ורומאי, עדות לקשרי המסחר והתרבות עם מרחב הים התיכון, ובמיוחד עם הפרובינקיה הרומית דאקיה.אף על פי שהאזור נשאר מחוץ לשטחים שבשליטה רומית, הושפעו הדאקים המקומיים על ידי הציוויליזציה הרומית. [דרוש מקור]. בגלל מיקומו המוגן יותר של חבל מרמורש, בתקופת נדידת העמים, האוכלוסייה המקומית הושפעה מעט על ידי שבטי הגותים, ההונים, הגפידים, האווארים שחלפו דרכה. לעומת זאת הייתה השפעה משמעותית יותר מצד מהסלאבים.[דרוש מקור] בסביבה הוקמו התארגנויות וישויות מדיניות סלאביות כמו קרואטיה הלבנה ובעיקר רוס של קייב.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישויות והתארגנויות מדיניות במאות 9–13 במרחב הרומני - מפה מאת ספירידון יון צ'פליאנו לפי מקורות שונים. בצפון מערב נראה חבל מרמורש

התיעוד הראשון למונח "החבל מרמורש" מקורו בשנת 1199 בימי התחזקות השלטון ההונגרי בטרנסילבניה. באותה תקופה חיה באזור אוכלוסייה רומנית ("ולאכית"). נוכחות הרומנים תועדה גם באזורים סמוכים כמו אונגוואר, ברהובה, אוגוצ'ה. לפחות עד שנת 1383 הרשו מלכי הונגריה לרומנים המקומיים לבחור בעצמם את מנהיגם ה"וויבוד" ולשפוט את משפטיהם לפי ה"חוק הוולאכי". (jus valachicum)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרמורש בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]