מרנג'נה אסאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרנג'נה אסאדה

מֶרֶנְגֶ'נָה אָסַאדָהלאדינו: Merenjena Asada,‏ Berenjena Asada) הוא מאכל ספרדי יהודי מתפוצות הבלקנים: יוון, בולגריה, מקדוניה ואסיה הקטנה, המבוסס על מחית חצילים ומוגש במגוון גרסאות, החל מתוספת למנה בשרית, דרך רוטב לתבשילים כגון "אורז לבן" וכלה כמנה עיקרית בפני עצמה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מֶרֶנְגֶ'נָה משמעה חציל, בספרדית קסטייאנית בת ימי הביניים. במסגרת תהליך התפתחותה של השפה השתנתה המילה לבֶּרֶנְגֶ'נָה. בקרב יהודים דוברי לאדינו מקהילות מבוססות כגון איסטנבול וסלוניקי, אשר עמדו בקשרים עם קהילות מחוץ לגבולות האימפריה העות'מאנית חלה התפתחות בשפת הלאדינו במקביל להתפתחות הספרדית וכן הטמעה נרחבת של מינוחים מטורקית. כך, לאורך השנים השתנה שמו של התבשיל לברנג'נה אסאדה. בקהילות מבודדות יחסית באזורי בולגריה ומקדוניה תהליך זה היה איטי יותר והתבשיל נותר בשמו המקורי מגולת ספרד[1]. המילה אסאדו משמעה צלוי או אפוי, תהליך בישול המכונה לעיתים "על האש".

הכנת המאכל והתפתחות גרסאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החציל שמקורו בהודו הגיע לחצי האי האיברי ביחד עם הכובשים המוסלמים עת נקרא האזור אל אנדלוס וממנו נפוץ דרך צרפת ואיטליה לכל רחבי אירופה[2]. מגורשי ספרד ופורטוגל התיישבו בכל רחבי האימפריה העות'מאנית ובעיקר בבלקן, בהזמנתו של הסולטאן באיזיט השני. הממשל העות'מאני עודד את היהודים להגר לממלכה, סייע להם להקלט והם זכו לחופש פולחן. בני הקהילה הביאו עימם מאכלים מסורתיים והחל תהליך מיזוג מטבחים בין המטבח הספרדי לבלקני[3].

הכנת המאכל התבססה על אפיית חצילים, קיצוצם ואחר כך בישולם לכדי מחית בתבלון והסמכה הרלוונטיים לייעודה של המנה, לעיתים בתוספת ירקות נוספים וגם עגבניות. התבשיל שימש לעיתים כמנה בפני עצמה אולם לרוב הוגש כתוספת למנה בשרית מרכזית כגון אומצה או דג וכן כרוטב למנות עיקריות כגון אורז "לבן".

החל מראשית המאה ה-19 חלה הרעה משמעותית במצבם הכלכלי של יהודי הבלקן בכלל ואזור בולגריה בפרט, אשר חפף לתהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית[4]. היהודים חיו בעוני ודלות והתקשו להשיג מנות בקר או דגים יקרות, כך שיעוד התבשיל הצטמצם לכדי תוספת או רוטב למנה עיקרית.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה המצב הכלכלי במדינות הבלקן ככלל ובממלכת בולגריה בפרט, היה ירוד מאד ובאזורי הספר הגיעו התושבים ובכלל זה בני הקהילות היהודיות לסף רעב. מחית החצילים הפכה למנה עיקרית, כאשר בתוכה נהגו לבשל קציצות שהיו עשויות ברובן משאריות לחם ומעט בשר טחון. בלאדינו, שמה של גירסת העוני היה:[5] Merenjena Asada kon bóndigas והיא השתמרה גם לאחר עלייתם של בני הקהילה מבולגריה לישראל

גירסת העוני הייתה פתרון קולינרי גם בשנות הצנע במדינת ישראל, שנים המקבילות לעלייתם והתבססותם של יהודי בולגריה בישראל. באותן שנים החצילים היו זמינים אולם בשר חולק בכמויות קטנות על פי תלושים ולכן המנה כללה הרבה מחית חצילים ומעט קציצות בהן מרכיב הבשר היה זניח. בישראל התפתחה גם גרסה המורכבת מחצילים ופילה דג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה: ביטולה#יהודי ביטולה.
  2. ^ "החציל במטבח הספרדי", באתר euroresidentes.com (בספרדית).
  3. ^ מינה רוזן, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית , המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55.
  4. ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 59.
  5. ^ בּוֹנְדִיגָה הוא המינוח בלאדינו לקציצה מבושלת.