מרסיה ברבוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסיה ברבוסה
Márcia Barbosa
Márcia Barbosa.jpg
לידה 14 בינואר 1960 (בת 61)
ריו דה ז'ניירו, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Márcia Cristina Bernardes Barbosa עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים פורטו אלגרה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה הפדרלית של ריו גראנדה דו סול (יולי 1988) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פיזיקאית, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס לוריאל-אונסק״ו לנשים במדע (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.if.ufrgs.br/~barbosa/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרסיה ברבוסהפורטוגזית: Márcia Cristina Bernardes Barbosa, נולדה ב-14 בינואר 1960) היא פיזיקאית ברזילאית, הידועה בזכות מחקרה בנושא התפלת מים באמצעות זרימת על של מים בננו-צינוריות פחמן וכן בזכות מאמציה לשיפור מעמדן של נשים באקדמיה.[1]

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסיה ברבוסה נולדה ב-1960 בריו דה ז'ניירו, ברזיל. אִמה, Paula Bernardes Barbosa, הייתה מזכירה, ולאחר הולדת אחיה הקטן של מרסיה ברבוסה היא הפכה לעקרת בית. אביה, Rui Zito Barbosa, היה איש צבא. שם אחותה הגדולה הוא Denise Bernardes Barbosa, ושם אחיה הקטן Alexandre Bernardes Barbosa.

ברבוסה למדה בתיכון Colégio Marechal Rondon בCanoas, שבריו גראנדה דו סול, בברזיל. את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטה הפדרלית של ריו גראנדה דו סול (UFRGS), בברזיל. את תואר הדוקטורט היא קיבלה ב-1988.[2]

ב-1989 במסגרת עבודת הפוסט-דוקטורט לקחה חלק מקבוצת המחקר של מיכאל פישר מאוניברסיטת מרילנד, קולג' פרק, שבמרילנד. מיכאל פישר עוסק בתאוריית החומר בפיזיקה, ובפרט במעבר בין מצבי הצבירה של חומרים.[3] עם חזרתה לברזיל קיבלה משרה מלאה ב-UFRGS, מקום עבודתה עד היום, כפרופסור לפיזיקה. כיום היא מחזיקה במספר רב של תפקידים: ראש מחלקת הפיזיקה ב-UFRGS, ראש האקדמיה הברזילאית למדע ומ-2011 היא עומדת בראש ועדת הפיזיקה ב-Grant Agency CNPq. האקדמיה הברזילאית למדע הוא ארגון לא ממשלתי וללא מטרות רווח, שמטרתו לפתח את ענף המדע בברזיל.[4] בנוסף לכך ברבוסה חברה במועצה הלאומית של המדע והטכנולוגיה בראשות נשיא ברזיל, בוועדת המענק של המועצה הבינלאומית למדע ובחבר השופטים של פרס דקראט של הנציבות האירופית.[2]

בזכות פעילויותיה לקידום שוויון זכויות הנשים באקדמיה, בשנת 2000 היא התמנתה לשמש כראש קבוצת העבודה שעוסקת בנשים במסגרת האיחוד העולמי של פיזיקה תאורטית ויישומית (IUPAP), וכראש הועידה העולמית השנייה של נשים בפיזיקה ב-ריו דה ז'ניירו.[2]

מרסיה ברבוסה נשואה לJorge Luiz De Castro, מנהל חברה המספקת מים לפורטו אלגרה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלה, ניסתה מרסיה ברבוסה להבין את האנומליות הרבות של מים וכיצד לנצל אותם לפתרון מצוקת המים השפירים העולמית. עבודתה של ברבוסה עזרה להבין את המאפיינים הרבים של המים – את התנועה של המולקולות, את התגובה לשינויים בלחץ וטמפרטורה, ואת האינטראקציה עם ביומולקולות בתוך גוף האדם.[1]

למים יש 72 אנומליות שונות, מאין תכונות מוזרות שלרוב החומרים האחרים אין. היא מצאה כי האנומליה של המים היא שהמולקולות זזות יותר מהר כשהם תחת לחץ או צפיפות גבוהה במקום לזוז לאט יותר. אנומליה זו מאפשרת למולקולות לבצע "זרימת-על" כאשר הן נמצאות בתוך ננו-צינורית פחמן. מולקולות המים מייצרות קו אחד באמצע הצינורית וזורמות אלפי פעמים מהר יותר מהמצופה. תכונה זו של מים היא מרכז המחקר של מרסיה ברבוסה.[5]

הכליות שלנו משתמשות בננו-צינורות ביולוגיים כדי להתפיל את נוזלי הגוף שלנו, והן עושות זאת בצורה שחוסכת אנרגיה רבה. מחקרה של ברבוסה מנסה לחקות את תהליך זה, במטרה למצוא דרך חסכונית ויעילה להתפלת מים. נכון לשנת 2015 זיקוק ואוסמוזה הפוכה סיפקו מים מותפלים לכ-300 מיליון אנשים. ברבוסה סבורה שהחסם להרחבת השימוש במים מותפלים במדינות מתפתחות נובע מהעלות הגבוהה של שיטות ההתפלה הקיימות. כיום נחקרות מספר שיטות חדשות להתפלת מים באמצעות ננו-צינוריות פחמן. אחת השיטות שפיתחה ברבוסה כוללת יצירת מערך דחוס של ננו-צינוריות פחמן, המאפשר מעבר של מים ולא מלח. שיטה זו מזרזת את זרימת המים ויחד עם אוסמוזה הפוכה כבר נמצאת בשימוש, אך עדיין נדרשות בדיקות במטרה להעריך את יציבותה לטווח ארוך. שיטה נוספת משלבת זיקוק, אוסמוזה הפוכה וננו-צינוריות פחמן. השיטה הזו מהירה יותר משום שהיא משתמשת באדי מים, הזורמים במהירות גבוהה יותר ממים במצב צבירה נוזל. שיטות אלה צפויות להיות יעילות יותר וחסכוניות מהשיטות שמשתמשים בהן כיום.[5]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Professor Marcia Barbosa, World Science Forum
  2. ^ 1 2 3 Marcia Barbosa, web.archive.org, ‏2013-05-28
  3. ^ Michael E. Fisher | Institute for Physical Science and Technology | University of Maryland, ipst.umd.edu
  4. ^ Mission – ABC (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 Marcia Barbosa, Tapping the incredible weirdness of water, OPINION THE BIG IDEA
  6. ^ Nicholson Medal – Marcia Barbosa, UFRGS
  7. ^ Loreal Unesco Prize – Marcia Barbosa, UFRGS
  8. ^ Prêmio Claudia Ciência – Marcia Barbosa, UFRGS
  9. ^ Prêmio Destaque Unitv – Marcia Barbosa, UFRGS