מרסל ינקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרסל ינקו
Marcel Janco (Portrait).jpg
מרסל ינקו, 1980
שם לידה מרצ'ל הרמן ינקו
תאריך לידה 24 במאי 1895
מקום לידה בוקרשט, רומניה
תאריך פטירה 21 באפריל 1984 (בגיל 88)
מקום פטירה עין הוד, ישראל
תחום יצירה ציור, אדריכלות
זרם באמנות דאדא, אופקים חדשים, סימבוליזם, קוביזם
"קריתא דירושלם כד יכנש גלותא" (1951) מאת מרסל ינקו, אוניברסיטת בר-אילן.
הסטודיו של מרסל ינקו, עין הוד

מרסל ינקו (24 במאי 1895 - 21 באפריל 1984) היה צייר, תאורטיקן אומנות, ארכיטקט ואדריכל ישראלי ורומני. יליד רומניה. ממייסדי זרם ה"דאדא" באומנות, ממנהיגי הקונסטרוקטיביזם במזרח אירופה. ב-1910 הוא והמשוררים טריסטן צארה ולון וינה התחילו לכתוב טור שבועי במגזין האומנות הרומנית "Simbolul". את עבודותיו הראשונות הקדיש לזרם אר נובו אבל אחר כך מצא את דרכו לזרמי הפוטוריזם והאקספרסיוניזם, לפני שהתחיל להקדיש את כל מפעל חייו באומנות לזרם דאדאיזם. לימים הפכו ינקו ולון וינה, חברו לעט בעיתון "Simbolul" קיבלו את משרת העריכה בעיתון "Contimporanul", המגזין המוביל של תנועת האוונגרד הרומניה. בזמן שכתב בעיתון הרומני חזה לראשונה את חזונו לתיכון אורבני. חבר בתנועת "אופקים חדשים" ומייסד כפר האמנים עין הוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסל ינקו נולד ב-24 במאי 1895 בבוקרשט תחת השם מרצ'ל הרמן ינקו כבן הבכור מבין שלושת ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. אחריו נולדו עוד שני אחים, יוליו וג'ורג'ה ובת אחת, לוצ'יה. למד בבית הספר היסודי ע"ש גאורגה שינקאי ובו זמנית מיוזמת אימו קיבל שיעורים פרטיים לפסנתר ובנוסף, שיעורים לציור מהצייר והקריקטוריסט הידוע יוסיף איסר. כבר בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון "גיאורגה לאזר", בשנת 1912, הפיק ינקו, יחד עם טריסטן צארה ויון ויניה (Ion Vinea), פולדי שאפייה וז'אק קוסטין, כתב עת נונקונפורמיסטי בשם סימבולול ("הסימבול"). ינקו הגיע לציריך בשנת 1915, כדי ללמוד אדריכלות במכון הפוליטכני. הצטרפו אליו בציריך גם שני אחיו , ז'ול וז'ורז'. מרסל השתתף במפגשים האמנותיים של קברט וולטר, שם הכיר את הנס ארפ ופגש שוב את טריסטן צארה והיה ממקימי קבוצת "אמנים רדיקליים" בה היו שותפים גם טריסטאן צארה, הוגו באל, ארפ, אלברטו ג'אקומטי ועוד. מהקבוצה הזאת צמחה תנועת הדאדא. התנועה הייתה אוונגרדית ומעוררת סערה, והובילה את האמנות, הספרות והשירה לסדרה של חידושים.

בשנת 1921 עבר ינקו לפריז ונפרד מתנועת ה"דאדא". בשנת 1922 חזר לרומניה והיה ממקדמי אמנות האוונגרד. הוא לקח חלק בחוג שהנהיג המשורר יון וינאה, שהפיק את כתב העת "קונטימפורנול" Contimporanul בין השנים 1924 - 1936. ינקו השתתף בתערוכות שאירגנה הפסלת מיליצה פטרשקו (Miliţa Petraşcu).

יצירותיו המוקדמות עוסקות ביחסים שבין צורה וצבע. סגנונו באותה תקופה כלל גם טכניקות של קולאז' ואסמבלאז' ושימוש בחומרים כגון בדי יוטה, צבעים, חבלים ועוד. עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1941 הושפע מהנופים והמראות והחל לצייר בסגנון פיגורטיבי יותר נושאים הקשורים לארץ ישראל ולמדינת ישראל המתפתחת כגון "נוקטורן (מות החייל)", צופרים ועוד, בסגנון השואב מן הקוביזם והאקספרסיוניזם. בנוסף עבד בעיריית תל אביב ולאחר מכן במשרד ראש הממשלה והיה אחראי במידה רבה לאיתור מקומות להקמת פארקים לאומיים. היה ממייסדי כפר האמנים בעין הוד. בשנת 1952 השתתף בביאנלה של ונציה. הוא אירגן את קבוצת "אופקים חדשים" ואת קבוצת היצירה האמנותית של עין הוד.

ינקו גם יצר תבליטים ובתחום האדריכלות ראוי לציין את "בית יוסטר", שבנה בשנת 1929 בבוקרשט.

בשנות חייו האחרונות הוקם בעין הוד מוזיאון ינקו דאדא המוקדש ליצירותיו ולסגנון הדאדאיסטי. במוזיאון ישראל קיימות כמה עבודות מתקופת הדאדא.

ינקו חתן פרס ישראל לציור לשנת התשכ"ז. הוא גם קיבל את פרס דיזנגוף מטעם עיריית תל אביב.

הוא נפטר בעין הוד ב-21 באפריל 1984.

בתל-אביב, (בשכונת גבעת-הפרחים) קרוי רחוב על שמו.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 סמינר הקיבוצים באורנים

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1945-46 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב, תל אביב
  • 1950-51 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב-יפו
  • 1958 פרס ההסתדרות
  • 1967 פרס ישראל בתחום הציור
  • 1982 תואר יקיר העיר תל אביב, עירית תל אביב-יפו, תל אביב-יפו

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תערוכות רטרוספקטיביות:
    • תל אביב בשנת 1959
    • תל אביב בשנת 1972
  • מאז פתיחת מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד (1983) מוצגת תצוגת קבע ונערכות לאמן תערוכות מתחלפות
  • תערוכה בתחום אדריכלות : (תערוכה משותפת).
    • "האדריכלות המודרנית בבוקרשט, רומניה בשנים 1929-1945", במוזיאון האדריכלות הפועל על יד האוניברסיטה הטכנית במינכן, גרמניה, (עבודותיו של ינקו מהשנים 1926-1938, חלק מהעבודות בוצעו עם אחיו יוליוס), 2004.

ספרים שאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו שאייר, שתורגמו ליידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קעמפער-פאראד, חיים חפר, מארסעל יאנקא, יידיש - יצחק לודען, מוציא לאור : עמיקם, תל אביב, 1968, (תרגום ליידיש של הספר "מסדר הלוחמים").

ינקו באלבומי ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינקו במבוא לספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון צבר, עשרה רישומי נוף בצרוף מבוא מאת מרסל ינקו, ספרי גדיש, תל אביב, תשט"ז, 1955.
  • מליטה שיפר, מליטה, הקדמה מרסל ינקו, מו"ל לא ידוע, ישראל, תשל"-?.
  • עצים וקווים : עשרה רישומים, ציירה: בתיה גרוסברד, דברי מבוא: מרסל ינקו, מוציא לאור: כפר האמנים עין הוד, מדפיס: דפוס אמנות, חיפה, 1966.
  • מולה בן חיים, (קטלוג תערוכה), מאמרי מבוא - מרסל ינקו, אלפרד וורנר, מוזיאון הרצליה, הרצליה, 1971.

סרט על ינקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוקנו של אמן : מרסל ינקו, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי, בשנת 1978, (בימוי : ליאו פילר, מפיקים : יגאל אפרתי, שמואל אלטמן), גרסאות : עברית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, (40 דקות), (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית). הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי במרכז פומפידו בפאריס, 1981.[1]

מחקר אוניברסיטאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marcel Janco : Dadaist, Zeitgenosse, wohltemperierter morgenländischer Konstruktivist / Harry Seiwert, 1993, Frankfurt am main. p. lang [Europäische Hochschulschriften. Reihe 28, Kunstgeschichte ; Bd. 173 ]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]