מרסל שווב

מרסל שווב
Marcel Schwob

מרסל שווב ב-1902
לידה	23 באוגוסט 1867 שאוויל, צרפת
פטירה	26 בפברואר 1905 (בגיל 37) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, הרובע הרביעי של פריז, צרפת
שם לידה	Mayer André Marcel Schwob
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
שם עט	Loyson-Bridet
מקום לימודים	תיכון לואי הגדול, תיכון ז'ורז' קלמנסו
שפות היצירה	אנגלית, צרפתית
זרם ספרותי	סימבוליזם
יצירות בולטות	הספר של מונל, Imaginary Lives, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	מרגריט מורנו

מֵאִיר-אַנְדְרֶה מַרְסֶל שׁווֹבּ (בצרפתית: Mayer André Marcel Schwob; 23 באוגוסט 1867 – 26 בפברואר 1905) המוכר כמרסל שווב היה סופר סימבוליסט צרפתי יהודי הידוע בעיקר בזכות סיפוריו הקצרים והשפעתו הספרותית על סופרים כגון חורחה לואיס בורחס, אלפונסו רייס , רוברטו בולניו ופטריסיו פרון . הוא כונה "מבשר הסוריאליזם". בנוסף ליותר ממאה סיפורים קצרים, הוא כתב מאמרים עיתונאיים, חיבורים, ביוגרפיות, ביקורות וניתוחים ספרותיים, תרגומים ומחזות. הוא היה ידוע ומוערך מאוד במהלך חייו והתיידד עם מספר רב של אינטלקטואלים ואמנים באותה תקופה.

ראשית חייו (1867–1889)

שווב נולד בקומונה שאוויל שבמחוז או-דה-סן ב-23 באוגוסט 1867 למשפחה יהודית מבוססת. אביו, ז'ורז' שווב, היה חבר של תאודור דה באנוויל ושל תאופיל גוטייה. אימו, מתילד קאהון, באה ממשפחה של אינטלקטואלים מאלזס. הוא היה אחיו של מוריס שווב והדוד של קלוד קאהון (נולדה לוסי שווב).

משפחתו חזרה זמן קצר לפני כן ממצרים, שם עמד אביו בראש הקבינט של משרד החוץ במשך עשר שנים. כשהחלה הרפובליקה הצרפתית השלישית גרה משפחת שווב בטור, שם ז'ורז' הפך למנהל העיתון "Le Républicain d'Indre-et-Loire". ב-1876 הוא עבר לנאנט כדי לנהל את היומון הרפובליקני "Le Phare de la Loire"; לאחר מותו ב-1892, בנו הבכור מוריס, יליד 1859, תפס את מקומו.

בגיל 11 גילה שווב את יצירותיו של אדגר אלן פו שתורגמו על ידי שארל בודלר. לאחר מכן קרא את הגרסאות המקוריות של סיפוריו באנגלית והם השפיעו על כתיבתו בכל חייו. בשנים 1878–1879 הוא למד בתיכון ז'ורז' קלמנסו (נאנט) . בשנת 1881, הוא נשלח לפריז לגור עם דודו מצד אמו לאון קאהון , הספרן הראשי של "ספריית מזרן", ולהמשיך את לימודיו בתיכון לואי הגדול, שם התיידד עם לאון דודה ופול קלודל. הוא פיתח כישרון לשפות והפך מהר מאוד לרב-לשוני. בשנת 1884, הוא גילה את רוברט לואיס סטיבנסון, שעתיד היה להפוך לאחד מחבריו ומודל לחיקוי. הוא למד פילולוגיה וסנסקריט תחת פרדינן דה סוסיר באקול פראטיק דה אוטז אטיד בשנים 1883–1884. לאחר מכן השלים את שירותו הצבאי בוואן, והצטרף לתותחנים.

הוא נכשל בבחינות הקבלה שלו לאקול נורמל סופרייר, אבל הוא קיבל תואר ראשון באמנויות בשנת 1888. הוא הפך לעיתונאי מקצועי, וכתב בעיתונים "Phare de la Loire"‏, "Événement"‏, "Phare de la Loire"‏, "Échonement" וב-"L'Écho de Paris".

יצירות מוקדמות (1890–1897)

הייתה לו תשוקה לסלנג צרפתי, ובמיוחד לשפת הקוקיארדים שבה השתמש פרנסואה ויון ב"בלדות בז'רגון" שלו: בניגוד לדעה הרווחת באותה תקופה (שפותחה על ידי ויקטור הוגו ב"עלובי החיים"), שווב העריך שסלנג אינו שפה שנוצרת באופן ספונטני, אלא שפה מלאכותית.

במשך שמונה שנים הוא כתב סיפורים קצרים שנאספו בשישה ספרים: "Cœur double" ("לב כפול", 1891), "Le roi au masque d'or" ("המלך במסכת הזהב", 1892), "פנטומימה" (1893), "Le livre de Monelle" ("הספר של מונל"), "La croisade des enfants" ("מסע הצלב של הילדים", 1896) ו-"Vies imaginaires" ("חיים דמיוניים", 1896). סיפורו הקצר האחרון, "L'étoile de bois" ("כוכב העץ"), הוא הארוך ביותר שכתב וראה אור בשנת 1897. שני אוספים גדולים מודפסים של סיפוריו פורסמו במהלך חייו: "La porte des rêves" ("שער החלומות", 1899), מאויר על ידי ז'ורז' דה פר ו-"La lampe de Psyché" ("המנורה של פסיכה", 1903).

יחד עם סטיוארט מריל , אדולף רטה (צר') ופייר לואי, עבד שווב על המחזה "שלומית" (סלומה) של אוסקר ויילד, שנכתב בצרפתית כדי להימנע מחוק בריטי האוסר על תיאור דמויות מהביבליה על הבמה. ויילד נאבק עם השפה הצרפתית, והמחזה עבר הגהה ותוקן על ידי שווב להופעה ראשונה בפריז ב-1896.

עבודה מאוחרת (1898–1905)

בשמונה השנים האחרונות לחייו שווב היה חולה לעיתים קרובות מכדי לעבוד, אך הוא הצליח להשלים מספר פרויקטים, אם כי למעט המחזה ג'יין שור, ו-"Dialogues d'Utopie" ("דיאלוגים של אוטופיה", נכתב ב-1905), הוא לא כתב יותר ספרות מקורית. הוא כתב מאמרים, הקדמות ומסות, עיבד ותירגם כמה מחזות, ותכנן או החל בפרויקטים רבים שנותרו לא גמורים במותו.

דיוקן הסופר הצרפתי מרסל שווב מתוך "Le Livre des masques" (כרך ב', 1898) מאת רמי דה גורמון (1858–1916).

נסיעות

טינג צה-יינג היה מלומד סיני צעיר מסן-לואי (סנגל), דובר אנגלית, ששווב פגש בביתן הסיני עם סיום התערוכה העולמית של פריז (1900) ושכר אותו כמשרת, עוזר אישי ומלווה למסע. מאוחר יותר עבד טינג עבור החוקר פול פליו , אותו ליווה לטורקסטן.

בשנת 1901, בסיוע טינג, הוא נסע תחילה לג'רזי, שם שהה מספר שבועות, ולאחר מכן לסן-מרטן-ד'אוריאז' , בניסיון לשפר את בריאותו. לאחר מכן הוא החל את המסע הגדול ביותר בחייו, ונסע לסמואה, כמו גיבורו סטיבנסון, בחיפוש אחר קברו. הוא הפליג ממרסיי, עצר בדרך בפורט סעיד, ג'יבוטי, עדן, סייר בסרי לנקה, סידני ולבסוף ואילימה , שם התגורר סטיבנסון בסוף חייו ושם נקבר. שם הוא פגש אנשים שהכירו את סטיבנסון. הוא נשאר קצת פחות מחודש. הוא חלה מאוד באי, איבד משקל רב ונאלץ לחזור לפריז בחיפזון מבלי שביקר בקבר. בגלל גזענות אזורית, טינג נעצר במספר הזדמנויות ונמנע ממנו ללוות את שווב בחלקים מסוימים של המסע. שווב התלונן על כך במכתביו לאשתו.

בשנת 1904, בהזמנתו של פרנסיס מריון קרופורד ובליווי טינג, הוא יצא לשייט בספינה לנאפולי, ועצר בפורטו, ליסבון, ברצלונה, מרסיי ולבסוף נאפולי. הוא שהה שבועיים בווילה של קרופורד בסנט'אניילו ליד סורנטו. בשל שעמום, הוא עזב לצרפת, ועצר באקס-לה-בן שם הצטרפה אליו אשתו. לאחר מכן הוא נסע לקנטון וו בשווייץ, לפלומבייר בבלגיה ולבסוף קרנאק, שם שוב הצטרפה אליו אשתו. בריאותו החמירה עוד יותר והם חזרו לפריז.

חיים אישיים

חברויות

במשך כל חייו, שווב קשר או התיידד עם מספר רב של אישים בולטים מעולמות האמנות והספרות. הם כוללים את לאון דודה, אלפונס דודה, פול קלודל, אנטול פראנס, אדמון דה גונקור, ז'ול רנאר, שארל מוראס, אוקטב מירבו, גיום אפולינר, אנרי ברביס, ז'ורז' קורטלין, פול ואלרי, קולט, אוסקר ויילד, פייר לואי, ג'ורג' מרדית', מוריס מטרלינק, אלפרד ז'ארי, אריסטיד ברואן, מרסל פרוסט, אדואר מאנה, אוגוסט רודן וקאמי קלודל.

בשנת 1903 הרהר שווב על פטירתם של כמה מחבריו הקרובים ביותר, כולם ידוענים תרבותיים באותה תקופה. הוא כתב למשורר האנגלי אדמונד גוס : "חוויתי אכזבה מצערת מצד חבריי מזה כמה שנים. סטיבנסון וורלן, מלארמה ועכשיו הנלי וויסלר הלכו מעמנו". גם אליסטר קראולי התייחס לשווב כחבר וביקש ממנו לתרגם שתיים מהסונטות שלו: "רודן" ו"בלזק". שווב גם היה מיודד עם לוסיין גיטרי וניסה לעזור לו להתפייס עם בנו, סשה גיטרי. שנים מאוחר יותר סשה המשיך לצלם כמה סרטים עם מרגריט מורנו .

מערכות יחסים

שתי אהבות חייו היו אישה צעירה הידועה בשם לואיז והשחקנית המהוללת מרגריט מורנו . שווב פגש את לואיז, נערה ממעמד הפועלים שאולי הייתה זונה, ב-1891, כשהיה בן 24 והיא בת 23. הוא שמר על מערכת היחסים חשאית והחליף איתה מכתבים, שאת רובם שרף מאוחר יותר. אחרי שנתיים היא מתה משחפת. הוא היה מוכה יגון וסמך על רבים מחבריו. הוא הקדיש לה את "הספר של מונל", וביסס את הדמות המרכזית על לואיז, אך הפך אותה לילדה בגיל בלתי מוגדר. רבים רואים בכך את עבודתו האישית ביותר, וזהו הספר היחיד שבזכותו התפרסם במהלך חייו.

בשנת 1894, שנה לאחר מותה של לואיז, פגש שווב את מרגריט מורנו, אשר, בגיל 23, כונתה על ידי סטפאן מלארמה "המוזה הקדושה של הסמליות", והייתה המאהבת של קאטול מנדס . היא דגמנה עבור הפסל ז'אן דמפט , האמנים אדמון אמאן-ז'אן , ז'וזף גרניה ולעיתים קרובות עבור לוסיין לוי-דהורמר. בינואר 1895 הם היו ביחד באופן רשמי והם נישאו בלונדון חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1900. צ'ארלס ויבלי , הסופר האנגלי, היה עד בחתונה. מערכת היחסים ביניהם הייתה לא שגרתית. הם בילו זמן רב בנפרד, בשל הקריירה של מורנו ונסיעותיו התכופות של שווב.

בריאות ומוות

הוא חלה ב-1896 בהפרעת מעיים כרונית חשוכת מרפא. הוא סבל גם ממחלות שוב ושוב שאובחנו בדרך כלל כשפעת או דלקת ריאות, והוא עבר ניתוח של המעיים מספר פעמים. לאחר שני ניתוחים של הרופא חואקין אלבאראן , המליץ רובר דה מונטסקיו על טיפולו של הרופא והמנתח הידוע סמואל ז'אן פוזי , שהיה מאהב של שרה ברנאר, ומאוחר יותר צויר על ידי ג'ון סינגר סרג'נט. בהתחלה היו לטיפולים שלו השפעות חיוביות, והם הקלו על הכאב המתמיד שממנו סבל שווב. כהוקרה הקדיש לו שווב את "שער החלומות". אבל בהגיע שנת 1900, לאחר שני ניתוחים נוספים, אמר לו פוזי שהוא לא יכול לעשות שום דבר אחר עבורו. בשנים הבאות אכל רק קפיר וחלב מותסס. בפברואר 1905, לאחר תשע שנים של אירועי חולי רציניים ששבו וחזרו, הוא מת בגיל 37 מדלקת ריאות בזמן שאשתו הייתה בסיבוב הופעות, והופיעה באקס-אן-פרובנס. בעת מותו ניצבו לידו טינג, אחיו מוריס והביוגרף שלו פייר שמפיון.

הקדשות

• פול ואלרי הקדיש לו שתיים מיצירותיו – "Introduction à la méthode de Léonard de Vinci" ("מבוא לשיטת לאונרדו דה וינצ'י") ו-"Soirée avec M. Teste" ("ערב עם מר טסט").
• אלפרד ז'ארי הקדיש את המלך אובו שלו לשווב.
• אוסקר ויילד הקדיש לו את שירו הארוך "הספינקס" (1894) "בחברות ובהערצה".

השפעה

• "הספר של מונל", משנת 1894, השפיע על "המזונות הגשמיים" מאת אנדרה ז'יד (שווב האשים את ז'יד בגנבה ספרותית).
• "מסע הצלב של הילדים" השפיע על "בשוכבי גוועת" מאת ויליאם פוקנר ועל "שערי גן-עדן" מאת יז'י אנדז'ייבסקי .
• מקס ארנסט ציטט אותו ב-"Une semaine de bonté" ("שבוע של חסד") (1934).
• חורחה לואיס בורחס כתב שספרו "Historia universal de la infamia" ("היסטוריה אוניברסלית של הקלון", 1936) נוצר בהשראת "חיים דמיוניים" של שווב.

מידע מוטעה

שמועה נפוצה, אך חסרת בסיס, קובעת ששווב מת מעגבת. נראה שמקורה בספר "האהבה שלא העזה לומר את שמה" מאת ה. מונטגומרי הייד , שבו כתב ששווב מת מ"השפעות של גידול עגבת בפי הטבעת, שרכש כתוצאה מיחסי מין אנאליים עם נער נגוע". התיאוריה המפוקפקת הזו סותרת כמעט את כל מה שידוע על הבריאות והפעילויות המיניות של שווב. שווב קיבל טיפולים נגד עגבת בשתי הזדמנויות, אך לא נראה שזו הייתה הסיבה לבריאותו המדרדרת.

שם הולדתו, "מאייר אנדרה מרסל שווב", מצוין בבירור הן בתעודת הלידה והן ברישיון הנישואין שלו, שניהם בחזקתה של ספריית הרולד בי לי של אוניברסיטת בריגהאם יאנג. למרות עובדה זו, המתועדת היטב, מספר טקסטים ביוגרפיים ממשיכים בטעות לרשום את "שמו האמיתי" כ"אנדרה מרסל מאייר" וש"מרסל שווב" הוא כינוי.

כתביו

אוספי סיפורים קצרים

• Cœur double (לב כפול, 1891)
• Le roi au masque d'or (המלך במסכת הזהב, 1892)
• Mimes (פנטומימה, 1893)
• Le livre de Monelle (הספר של מונל, 1894)
• La croisade des enfants (מסע הצלב של הילדים, 1896)
• Vies imaginaires (חיים דמיוניים, 1896)
• La porte des rêves (שער החלומות, 1899), אסופה של 11 סיפורים שהתפרסמו קודם לכן באוספים אחרים
• La lampe de Psyché (המנורה של פסיכה, 1903)

סיפורים שלא נאספו במהלך חייו

• "L'épingle d'or" (1889)
• "Articles d'exportation" (1890)
• "Les noces du Tibre" (1890)
• "Blanches-mains", "La démoniaque", "Barbe-Noire" (1892)
• "Rampsinit", "L'origine", La maison close", "La main de gloire" (1893)
• "Vie de Morphiel, demiurge", פרק שלא פורסם מתוך "חיים דמיוניים" (1895)
• "Dialogues d'Utopie" (1905)
• "Maua", הודפס לראשונה ב-2009

סיפורים אחרים

• "Le deuxième Phédon" and "L'Île de la liberté" (1892)
• "Les marionettes de l'amour" and "La femme comme Parangon d'art

תיאטרון

• Jane Shore (נכתב עם אז'ן מוראן, 1900

לקריאה נוספת

• Allain, Patrice. et al. Marcel Schwob: L’Homme au masque d’or. Nantes: Gallimard, 2006. Catalog of a major exhibition on Schwob at the Municipal Library of Nantes.
• Goudemare, Sylvain. Marcel Schwob ou les vies imaginaires. Paris: Le Cherche Midi, 2000.
• Julian, Philippe, The Symbolists London: Phaidon, 1974.
• Millman, Ian. Georges de Feure: Maitre du Symbolism et de l'Art Nouveau. Paris: ACR Édition Internationale, 1992.
• Schwob, Marcel. The Book of Monelle, tr. Kit Schluter. Cambridge, Massachusetts: Wakefield Press, 2012.
• Schwob, Marcel. The Children's Crusade, tr. Kit Schluter. Cambridge, Massachusetts: Wakefield Press, 2018.
• Schwob, Marcel. Imaginary Lives, tr. Chris Clarke. Cambridge, Massachusetts: Wakefield Press, 2018.
• Schwob, Marcel. The King in the Golden Mask, tr. Kit Schluter. Cambridge, Massachusetts: Wakefield Press, 2017.
• Schwob, Marcel. The King in the Golden Mask and other writings, tr. Iain White. Manchester: Carcanet New Press Limited, 1982.
• Schwob, Marcel.Oeuvres. Paris; Les Belles Lettres, 2002.
• Zachmann, Gayle. "Marcel Schwob's Archaeologies and Medievalism," in: Cahier Calin: Makers of the Middle Ages. Essays in Honor of William Calin, ed. Richard Utz and Elizabeth Emery (Kalamazoo, MI: Studies in Medievalism, 2011), pp. 48–50.
• Zieger, Robert. Asymptote: An Approach to Decadent Fiction. New York: Edition Rodolpi B. V. 2009
• Zipes, Jack. The Oxford Companion to Fairy Tales. Oxford: Oxford University Press, 2000. p. 451

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרסל שווב בוויקישיתוף

• כתבי מרסל שווב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מרסל שווב, באתר Discogs (באנגלית)

• French site dedicated to the writer Marcel Schwob
• Works by or about Marcel Schwob at the Internet Archive
• Marcel Schwob: The Passive Adventurer by Fleur Jaeggy
• Marcel Schwob a Man of the Future by Stephen Sparks
• Stephen Sparks interviews Kit Schluter, translator of Marcel Schwob.
• Decadent Prose: An Interview with Translator Kit Schluter
• Marcel Schwob at Brigham Young University (English)
• Translation of Morphiel the Demiurge at "Cafe Irreal" (by Michael Shreve)
• Marcel Schwob in imdb.com
• W. G. C Byvanck letters to Marcel Schwob, MSS SC 2738 at L. Tom Perry Special Collections, Harold B. Lee Library, Brigham Young University