מרקוס אורליוס (פסל)
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
פסל מרקוס אורליוס (קיסר באימפריה הרומית) הוא פסל ברונזה שנוצר בשנת 145 לספירה, בשיטת השעווה האבודה, כחלק מפולחן הקיסר בו הוצבו פסלי הקיסרים בערים ברחבי האימפריה, השתחוו להם וחלקו להם כבוד של אלים.
יצירה זו חשובה במיוחד מכיוון שזהו הפסל היחיד ששרד מתקופת האימפריה הרומית שבו מופיע קיסר על סוס, וממנו נלקח הרעיון לתיאור שליטים ואישים חשובים בעיצומה של רכיבה (לדוגמה: "נפוליאון חוצה את האלפים").
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוס מתואר בעיצומה של הליכה, כשרגלו הימנית הקדמית באוויר וראשו קורע את האוויר בפה פתוח ואוזניים זקופות. בניגוד גמור לסערה שמצוי בה הסוס, הקיסר מרקוס אורליוס אשר לגופו טוגה רומית, שהיא הבגד הרשמי של אזרחי רומא, יושב עליו בשלווה, ביטחון וגאווה, הוא מניף את ידו הימנית, כמברך את נתיניו במחווה.
השפעות רומיות על עיצוב הפסל:
- אינדיבידואליות בפרופורציות הפנים
- תיאור דקדקני בפרטים הקטנים
- יצירה לשם תיעוד והנצחה
השפעות יווניות על עיצוב הפסל:
- אנטומיה קלאסית
- דינמיות נטורליסטית
- פרופורציות אידאיות
- משחק בקפלי הבד המדגיש את תוואי הגוף שמתחתיו
הסיבה לכך שפסל זה שרד במרוצת השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסלו של הקיסר מרקוס אורליוס פוסל בתקופה בה האמנות הרומית הייתה בפריחתה הגדולה, אך בתקופת שלטונו של קונסטנטינוס, כמאתיים שנים לאחר מכן, רמת האמנות התדרדרה בהרבה. זו הסיבה שהקיסר קונסטנטינוס ציווה להסיר תבליטים ממבני הנצחה של קיסרים שקדמו לו, ברמת פיסול גבוהה בהרבה מהרמה בזמנו, ולהצמידם אל מבני הניצחון שלו (שער ניצחון במקרה זה). סיבה נוספת ל"גנבה" זו היא שמצב האימפריה היה רעוע באותם ימים, והקיסר העדיף לבנות לעצמו במהירות מבנה ניצחון גדול ומפואר שינציח אותו לפני שיכבוש את מקומו קיסר אחר או לפני שינוצח על ידי שבטים ברבריים, או כל סיבה אחרת שתוביל להפלתו.
אחד מהתבליטים שנלקחו אל שער הניצחון של קונסטנטינוס היה תבליט ממבנה הנצחה של מרקוס אורליוס, בה נראתה דמותו, וזוהו פניו בבירור.
בשנת 313 לספירה הכריז הקיסר קונסטנטינוס על הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית, ובכך ביטל את האמונה בשבעת האלים הרומיים ובפולחן הקיסר. בעקבות כך, אחת מפעולותיהם של הנוצרים, משהתירו את דתם, הייתה לנפץ את כל פסלי האלים והקיסרים, פרט לפסליו של הקיסר קונסטנטינוס, שכבר לא היה חי, כי הרי הוא האיש שהתיר את האמונה.
על שער ההנצחה של קונסטנטינוס נמצא תבליט המתאר קיסר בעל פנים ייחודיות (מרקוס אורליוס היה בעל פנים יוצאות דופן בשורות הקיסרים בזכות מוצאו הספרדי), ומשום שאיש כבר לא ידע איך קונסטנטינוס נראה בחייו חשבו כי זהו דיוקן פניו של קונסטנטינוס, וזו הסיבה כשמאוחר יותר, משנתקלו בפסל הפרש, סברו כי הוא הקיסר קונסטנטינוס, וזו הסיבה שלא הרסו אותו, אלא שימרו אותו. כך פסל הפרש של מרקוס אורליוס שרד עד ימינו.
