מרקוס ליקיניוס קראסוס הצעיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס ליקיניוס קראסוס הצעיר
Marcus Licinius Crassus
לידה המאה ה־1 לפנה״ס
רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־1 לפנה״ס כנראה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Licinii Crassi
אב מרקוס ליקיניוס קראסוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Caecilia Metella עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מרקוס ליקיניוס קראסוס דיבס עריכת הנתון בוויקינתונים
סנטור ברומא העתיקה
?
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרקוס ליקיניוס קראסוס הצעיר, שהיה ידוע גם בכינויים "החסכן" ו"העשיר", היה נכדו של קראסוס חבר הטריומווירט הראשון, שנהרג בחרן במסעו נגד הפרתים. הוא נולד בשנת 60 לפנה"ס והיה למצביא רומי. כמו רבים מן האצולה, החליף קראסוס מחנות מספר פעמים במהלך מלחמות האזרחים הרומיות, והצטרף למחנה אוקטביאנוס (לפני קרב אקטיום). בשנת 30 כיהן קראסוס כקונסול לצידו של אוקטביאנוס, אך הוא ידוע בעיקר בהצלחותיו הצבאיות שלא זיכו אותו בעיטורים שהיו נהוגים באותה עת.

פעילותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראסוס הצעיר היה מצביא רומי אשר לחם בראשית מלחמות האזרחים הרומיות במחנות סקסטוס פומפיוס ומרקוס אנטוניוס (החל משנת 36 לפנה"ס)[1]. לאחר שחבר לאוקטביאנוס ומונה לקונסול לצידו, יצא קראסוס בקיץ שנת 30 לפנה"ס, לפני סיום כהונתו כקונסול, נגד הבסטרנים, בני שבט גרמאני שישבו מעבר לגבולות הפרובינקיה מקדוניה ואיימו לפלוש לאימפריה. קראסוס יצא נגדם עם כוח צבאי, ובתחילה הניס אותם לאחור מבלי להילחם בהם כלל. הוא רדף אחריהם במנוסתם למואסיה והבסטרנים שלחו אליו שליחים במטרה לפייסו, וטענו כי טרם עשו לרומאים דבר-מה שיצדיק את רדיפתו. קראסוס עיכב את השליחים במחנהו בטענה שיתן להם את תשובתו ביום המחרת, ואירח אותם ביד נדיבה באוכל ובמשקאות. לאחר שהשתכרו למד מהם את תוכניתם[2]. כך הצליח בעזרת תחבולות להפילם במלכודת ולערוך בהם טבח גדול ליד אחד מיובלי הדנובה[3]. במהלך הקרב הרג קראסוס במו-ידיו את מלך הבסטרנים. הוא לא שב מיד לרומא ובשנת 29 המשיך קראסוס בפעולות דיכוי אויבי רומא במחוז מואסיה ובניהם גם התראקים שהתנכלו לו ברדיפתו אחר הבסטרנים.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחונו, הסנאט העניק לקראסוס ואוקטביאנוס את הכבוד הגדול של עריכת טריומף כבר בחורף שלסוף שנת 29 לפנה"ס. אוקטווינוס ויתר על השתתפות בטריומף, על אף שכבוד זה היה שיא הקריירה שאזרח רומי היה יכול לקוות לו. תהילת הטריומף נמשכה לאורך כל חייו של האזרח ואף יורשיו נהנו מפירותיה. ברומא תהילה צבאית הייתה ונשארה, לאורך כל ההיסטוריה, מרכיב חשוב ביותר של כוח פוליטי. עריכת תהלוכת הניצחון ברומא לא הייתה רק ציון והוקרה על השירותים הגדולים של המצביא המנצח, אלא הרבה מעבר לכך. במהלך התהלוכה המצביא היה מקושט וכמעט מחופש לאל. הוא שימש כנציג של האל מארס ואפילו כהתגלמותו.

עם זאת, לאחר ששב לרומא, לא הסתפק קראסוס בטריומף, אלא דרש גם כבוד נוסף של ספוליה אופימה המוענק למצביא רומי שהצליח תוך כדי קרב להרוג במו ידיו את מנהיג האויב. כבוד זה הוענק קודם לכן רק 3 פעמים בכל תולדות רומא. דרישתו של קראסוס, בנוסף לטריומף שכבר הוענק לו, קוממה את אוקטביאנוס. הנימוק לפסילת התואר היה שהספוליה אופימה הוענקה רק למפקד העליון של הכח הצבאי ובמקרה המדובר היה אוגוסטוס המפקד, וקראסוס היה רק בחזקת שליח (legatus). תקרית זו הייתה אחד מביטויי השינוי שחל במעמדה של האריסטוקרטיה ברומא עם כינון הפרינקיפט. גם התואר "אימפרטור" שהיה נהוג לתת לאזרח רומי אשר כובד בטיורמף לא חל על קראסוס[4]. ערכם של ניצחונותיו הוקטן ככל הנראה מפאת חששות של אוקטביאנוס שהיוקרה שיקבל קראסוס תפגע במעמדו.

תארים ותפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוקונסול של מקדוניה ואכאיה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קסיוס דיו, 51.4,3.
  2. ^ קסיוס דיו, 51,24,3
  3. ^ קסיוס דיו, 51.23.2-5
  4. ^ קסיוס דיו 51,25,2