מרק דבורז'צקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מרק דבורז'צקי
ד"ר דבורז'צקי (במרכז) ואחרים בפתיחת הועידה התשיעית של ארגון נכי המלחמה בנאצים
ד"ר דבורז'צקי (במרכז) ואחרים בפתיחת הועידה התשיעית של ארגון נכי המלחמה בנאצים
לידה 3 במאי 1908
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 1975 (בגיל 66)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע היסטוריון, רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1953) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסל של ד"ר מארק דבורז'צקי בבית וילנה בתל אביב

פרופסור מַרְק מאיר דְבוֹרְזֶ'צְקיכתיב יידי: דוואָרזשעצקי; בפולנית: Mark Dworzecki; בצרפתית: Marc Dvorjetski;‏ 5 במרץ 1908ג' בניסן תשל"ה, 15 במרץ 1975) היה רופא והיסטוריון ישראלי. עסק בחקר נושא הרפואה בשואה, נושא שחווה בעצמו כרופא יהודי בגטו וילנה ובמספר מחנות עבודה.

זכה בפרס ישראל במדעי החברה בשנת 1953 על ספרו 'ירושלים דליטא בשואה ובמרי'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרק בן דב דבורז'צקי נולד ב-1908 בעיר וילנה שבצפון-מערב רוסיה (לבסוף בפולין; כיום בירת ליטא). לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ננסי, ולבסוף קיבל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת וילנה בשנת 1935. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית, ונבחר למועצת עיריית וילנה מטעם הסיעה הציונית.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שפרצה מלחמת העולם השנייה שירת דבורז'צקי בצבא הפולני ונפל בשבי. הוא נמלט ממחנה השבויים, והגיע לעיר הולדתו וילנה. לאחר כניסת הגרמנים לליטא והקמת גטו וילנה ב-1941, פעל כרופא בגטו. בגטו התקיימה מערכת רפואית מפותחת למדי, וד"ר דבורז'צקי מציין בספריו את תושייתם של כמה מעמיתיו באלתור תרופות ותכשירים רפואיים. יחד עם עבודתו הרפואית, ותחילתה של מלאכת התיעוד של הנעשה בגטו, השתתף גם בתנועת המרי שפעלה בגטו. הוא תכנן להימלט אל שורות הפרטיזנים ביערות, אך לפני שיצא הדבר לפועל נשלח למחנות עבודה באסטוניה, בספטמבר 1943. במחנות העבודה באסטוניה הועסקו רבבות יהודים בעבודות כפייה. הרופאים שביניהם הועסקו גם כ"מטפלים" שהיו אמורים לטפל בעצירים, בעיקר בגלל החשש הגרמני ממגיפות והרצון לנצל את כוח העבודה של עובדי הכפייה. הרופאים היהודים נאלצו לנהל משחק מוחות עם הרופאים הנאצים הממונים עליהם, בנסותם להציל יהודים מפני הוצאה להורג על ידי הסוואת מחלותיהם באמצעים שונים. כשהתקרבו הכוחות הסובייטים לאסטוניה, חוסלו החולים והחלשים מבין היהודים במחנות העבודה, והנותרים, בהם דבורזצ'קי, הועברו למחנות עבודה בגרמניה. ימים אחדים לפני כניסת צבאות בעלות הברית, נמלט עם חבריו מהמחנה שבו שהו באזור טירול.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הגיע לפריז, שם היה עורך העיתון היהודי "אונזער ווארט" ('מילתנו'). פרסם סדרת מאמרים תחת הכותרת "מחשבות החוזר", שעוררו הדים בעיתונות העולמית. בשנת 1949, לאחר קום מדינת ישראל, עלה ארצה. בארץ היה רופא בקופת חולים כללית, וערך את כתב העת לרופאי הקופה, "דפים רפואיים". היה מראשי המועצה הציבורית הרפואית של ההסתדרות ומפעילי ארגון הרופאים חברי ההסתדרות. בנוסף עמד בראש ארגונים יהודיים בארץ ובעולם, בהם הארגון העולמי של לוחמים יהודים, פרטיזנים ואסירי המחנות, הארגון העולמי של יוצאי וילנה וארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות ומורדי הגטאות.

דבורז'צקי ראה לעצמו חובה להנציח את מאמציהם של הרופאים היהודים בתקופת השואה, בגטאות ובמחנות, וגם את זוועות הרפואה הנאצית. החל באמצע שנות ה-50 פעל לייסד קתדרה למחקר ולימוד השואה: לאחר שלא עלה בידו לעשות זאת באוניברסיטה העברית בירושלים או באוניברסיטת תל אביב, פנה לאוניברסיטת בר-אילן בעניין, ואף דאג למימון, ובשנת 1959 ייסד את הקתדרה לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן, שהייתה הקתדרה הראשונה לחקר השואה בעולם, ועמד בראשה. חרף מחקריו, ניסיונו והמוניטין שרכש, על מנת לזכות בקביעות, נאלץ לבסוף להציג דיסרטציה בהיסטוריה, וב-1967 קיבל תואר דוקטור להיסטוריה מהסורבון, על מחקרו "מחנות היהודים באסטוניה 1942–1944", שבשנת 1970 הופיע בעברית בהוצאת "יד ושם".

בשנת 1953, שבה חולק לראשונה פרס ישראל, זכה דבורז'צקי בפרס בתחום מדעי החברה על ספרו "ירושלים דליטא בשואה ובמרי", הדן בחיי וילנה בתקופה הכיבוש הנאצי.[1] ב-1957 זכה בפרס צבי קֶסֶל לספרות של יהדות מקסיקו על הממואר "בין הבתרים", המתאר את חייו בגטו וילנה.[2]

דבורז'צקי היה מן המתנגדים להסכם השילומים עם מערב גרמניה. העיד במשפט אייכמן. בשנות ה-50 רץ לכנסת השלישית מטעם מפא"י אך לא נבחר לכנסת.

נפטר בתל אביב בשנת 1975 בתום מחלה ממושכת. נקבר בבית העלמין קריית שאול[3] בנוכחות קהל רב.[4] הניח אישה, בן ובת. בתו אסתר היא היסטוריונית, שחקרה בין היתר את הרפואה ובריאות הציבור בתקופת בית שני.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום התמחות ייחודי לדבורז'צקי היה חקר הרפואה בשואה, מן ההיבט ההיסטורי, האתי והרפואי. בין היתר חקר את השפעותיו ארוכות הטווח של הרעב והקשיים, שחוו ניצולי המחנות, על בריאותם הנפשית והגופנית ועל הסתגלותם לחיי החברה לאחר השחרור. הוא מצא, שניצולי השואה שהגיעו לישראל השתלבו בחברה בצורה טובה יותר מלא-יהודים שנכלאו במחנות העבודה, ושבו לאחר המלחמה לבתיהם. לפי השערתו של דבורז'צקי, דווקא המעבר הקיצוני שחוו ניצולי השואה היהודים, שהיה עליהם לבנות את חייהם מחדש, להתאקלם בארץ חדשה ולרוב גם לבנות משפחות חדשות, הקל עליהם לחזור לחיים תפקודיים בהשוואה לדנים או צרפתים שחזרו מהמחנות אל בתיהם ומשפחותיהם הקודמים[5].

עזבונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיון של מארק דבורז'צקי נמצא ביד-ושם. ספרייתו הועברה למוזיאון לוחמי הגיטאות[6]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קאמף פארן געזונט אין געטא-ווילנע, פריז–ז'נבה: דפוס ABECE,‏ 1946. (ביידיש) ("מאבק לבריאות בגטו וילנה")
  • ירושלים דליטא אין קאמף און אומקום, פריז: יידישער פאלקספארבאנד אין פראנקרייך און יידיש נאציאנאלער ארבעטער-פארבאנד אין אמעריקע, תש"ח-1948; (ביידיש) (על קורות גטו וילנה ותנועת המרי) (תורגם לעברית ולצרפתית)
  • ירושלים דליטא במרי ובשואה; תורגם מיידיש בידי ח"ש בן-אברם; כמה פרקים נכתבו בעברית בידי המחבר, תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א. (התרגום הוא של "ירושלים דליטא")
  • דער רמב"ם - און די פילאזאפיע פון דער מעדיצינישער עטיק, פריז: [חמו"ל, אחרי תשי"ד]. ‬(ביידיש) ("הרמב"ם - והפילוסופיה של האתיקה הרפואית")
  • פאטאלאגיע פון הונגער אין די געטאס,‫ פריז: [חמו"ל, אחרי תשט"ו]. (ביידיש) ("פתולוגיה של רעב בגטאות")
  • בין הבתרים: זכרונות מגטאות ומחנות ריכוז, ירושלים: קרית ספר, 1956.[7] (זיכרונות)
  • אירופה ללא ילדים: תוכניות הנאצים להרס ביולוגי, ירושלים: יד ושם, תשי"ט-1958.[8] (יצא גם ביידיש ב-1961)
  • הסוציולוגיה של יהדות צרפת בתקופה האחרונה, [ירושלים: חמו"ל], 1963.
  • הירשקע גליק: דער מחבר פון פארטיזאנערהימן "זאג נישט קיינמאל אז דו גייסט דיין לעצטן וועג", פריז: אונדזער קיום, תשכ"ו. (ביידיש)
  • מחנות היהודים באסטוניה 1942–1944: התמורות בשיטת ההובלות ובשיטת המחנות, עמידת האסירים, המחתרת, הבריחות ליערות; המביא לבית הדפוס ומתרגם שירי מחנות אסטוניה: אהרן מאירוביץ, ירושלים: יד ושם, תש"ל.[9]
  • ווייסע נעכט און שווארצע טעג: יידן-לאגערן אין עסטאניע, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשל"א-1970. ‬(ביידיש) ("לילות לבנות וימים שחורים: מחנות היהודים באסטוניה)
  • תיכנון וביצוע שיטות הטירור הנאצי בארצות הכיבוש במזרח, [רמת גן: חמו"ל], תשל"ב.
  • M. Dvorjetski, Ghetto à l’est:‎ roman; traduit du yiddish par Arnold Mandel, Paris:‎ Robert Marin,‎ ‪1950.
  • La victoire du ghetto; traduit par Arnold Mandel, Paris: Editions France-Empire, 1962. (תרגום ל"ירושלים דליטא") (בצרפתית)
  • Historia de la resistencia antinazi judia, 1933-1945: problematica y metodologia; traducido del francés por Roberto A. Gombert, Buenos Aires:‎ ‪Congreso Judio Mundial,‪ 1970.‎

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ' דבורז'צקי (עורך), המאבק לקיום ולבריאות בימי השואה: סדרת הרצאות על בעיות הבריאות בגיטאות, במחנות הריכוז וביערות,‫ ירושלים: ההנהלה הישראלית של הקונגרס היהודי העולמי ואגודת הרופאים שרידי השואה - גיטאות, מחנות, יערות, תשי"ח.

ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי ‬אליאב, 'מאיר דבורזצ’קי ז"ל: האיש, החוקר והמורה', בתוך: עיונים בתקופת השואה (תשל"ט), עמ' 11–18.
  • דניאל נדב, רפואה ונאציזם, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006.
  • מרים עופר, חלוק לבן בגטו, מבט על קורות הרפואה היהודית בשואה,ירושלים: יד ושם, 2015, עמ' 16-15, 22-20.
  • Boaz Cohen, Israeli Holocaust Research: Birth and Evolution; translated by Agnes Vazsonyi, Abingdon, Oxon; New York: Routledge (Routledge Jewish studies series), 2013, "The beginnine of university teaching," pp. 126-132.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]