מרק נשפיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ד"ר מרק נשפיץ (27 במרץ 1948 - 11 באפריל 2015) היה אסיר ציון ומסורב עלייה במשך 15 שנה. נשפיץ נולד בברית המועצות בשנת 1948, לחיים ואיטה נשפיץ. בשנת 1956 נסע אביו, שהיה גיבור ברית המועצות, במשלחת סובייטית לדנמרק. נשפיץ, שתכנן מראש לעזוב את ברית המועצות, מבלי לספר לאשתו ובנו, צעד לארמון המלוכה בקופנהגן, קיבל מקלט מדיני ועלה לישראל. האב היה בין מדליקי המשואות בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות תשי"ז[1]. בעקבות עלית האב נעצרה אמו של נשפיץ לשמונה חודשים.

נשפיץ למד להיות רופא שיניים. בתחילת שנות ה-70 הצטרף להפגנות של פעילי עלייה ולקראת ביקור ניקסון בברית המועצות זומן עם עוד פעילים לשירות מילואים כדי למנוע ממנו להפגין בפסגה. נשפיץ, שהסתתר כדי לא לקבל את הצו לא התייצב[2] ונעצר[3]. במשפט שנערך ב-2 באוגוסט 1972 קרא נשפיץ את סיסמת העלייה "שלח את עמי" וטען שכאזרח ישראלי הוא אינו חייב בשירות בצבא האדום. הוא נדון לשנת מאסר אחת. בזמן מאסרו הומתק עונשו לעבודות פרך במפעל לצינורות ברזל. מאבקו זכה להדים רבים בישראל והוא רואיין עם אמו בשידור ישיר ברדיו של קול ישראל לאחר המשפט[4]. לאחר המשפט נעצר נשפיץ בעת פגישה עם עיתונאי מארצות הברית[5].

בעקבות מאבקיו נמנע ממנו לעבוד כרופא שיניים והוא עבד כקברן[6]. נשפיץ לא חדל ממאבקיו ובתחילת 1974 הודיע שבכוונתו להפגין מול הסובייט העליון על כך שמונעים ממנו לעלות לישראל ומתנכלים לו בגלל עריקת אביו[7]. כדי למנוע את ההפגנות היו השלטונות עוצרים את נשפיץ בכל בוקר ומשחררים אותו בערב[8]. בפברואר 1975 נעצר יחד עם נתן שרנסקי ועוד ארבעה פעילים יהודים בעת הפגנה מול ספריית לנין[9]. ארבעה מהיהודים שוחררו אולם נשפיץ ובוריס ציטליונק הובאו למשפט במרץ 1975, ונשפיץ נדון לחמש שנות גלות בסיביר[10], למרות מחאות ברחבי העולם[11]. ערעוריו על גזר הדין נדחו[12]. נשפיץ שוחרר באמצע 1979 במסגרת שחרור של מספר אסירי ציון[13]. בתחילת 1980 הוצא נגד נשפיץ צו הרחקה של מאה קילומטרים מערים גדולות בברית המועצות. הוא גורש מביתו במוסקבה והתיישב בבקתת עץ בעיירה סטרונינו[14]. נשפיץ המשיך להגיע למוסקבה בסתר, על אף צו ההרחקה, והמשיך בפעילות ציונית חשאית.

נשפיץ הורשה לצאת מברית המועצות באוקטובר 1985[15] והוא עלה לישראל עם אשתו ליאורה ובנו בנימין[16]. בישראל הופיע נשפיץ בפני בני נוער וקרא לסייע לעליית היהודים מברית המועצות[17]. נשפיץ עבד כרופא שיניים ומאוחר יותר היה ראש ענף השלטון המקומי במשרד העלייה והקליטה[18][19].

בחודשיו האחרונים נאבק נשפיץ במחלת הסרטן ונפטר ב-11 באפריל 2015[20].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הדלקת המשואות בירושלים, מעריב, 5 במאי 1957
  2. ^ צווי גיוס בברה"מ ליהודים שבקשו להפגין בעת הפסגה, דבר, 9 במאי 1972
  3. ^ אריה זיו, משפטי ההפחדה מתחדשים, דבר, 10 ביולי 1972
  4. ^ ליהודי ברה"מ הרוצים לעלות אין ממה לחשוש, דבר, 3 באוגוסט 1972
    גבריאל שפירא יישפט ב-26 ביולי, דבר, 14 ביולי 1972
    שלטונות בריה"מ קוראים לגיוס, מעריב, 22 באוגוסט 1972
  5. ^ עובדת בביהכנ"ס הצביעה, מעריב, 6 באוגוסט 1972
  6. ^ שולמית אלוני נועדה עם משפחות הסרובניקים, דבר, 12 ביולי 1983
  7. ^ אברהם תירוש, פעיל עליה מודיע: אפגין ליד הסובייט העליון, מעריב, 17 בינואר 1974
  8. ^ עוצרים את נאשפיץ בבוקר ומשחררים בערב לאחר חקירה, מעריב, 4 בפברואר 1974
  9. ^ פוזרה הפגנת יהודים במוסקוה, דבר, 25 בפברואר 1975
  10. ^ חמש שנות גלות ל-2 פעילי עליה, דבר, 1 באפריל 1975
  11. ^ עצומת יהודים בברה"מ, דבר, 12 במרץ 1975
    שוטרים סובייטים הפסיקו בכוח, דבר, 30 במרץ 1975
  12. ^ נדחה ערעור נשפיץ וציטליונק, דבר, 27 באפריל 1975
    נדחה עירעור מרק נשפיץ, דבר, 26 בספטמבר 1975
  13. ^ אסיר ציון בוריס ציטליונוק שוחרר מהכלא, דבר, 5 באוגוסט 1979
    וראו: סברה במוסקבה, דבר, 27 במאי 1979
  14. ^ אסיר ציון נשפיץ גורש ממוסקווה, מעריב, 27 במרץ 1980
  15. ^ ישעיהו אביעם, אין שינוי ביחס הקרמל ליהודים, מעריב, 20 באוקטובר 1985
  16. ^ דן ארקין, בנימין נשפיץ נעלם מנתב"ג ונמצא בשרתון, מעריב, 22 באוקטובר 1985
  17. ^ ת"א הפכה למוסקווה, מעריב, 4 ביוני 1986
  18. ^ מחצית מהעניים הקשישים הם עולים חדשים, בעוד שחלקם באוכלוסייה עומד על 22%, 18 באוקטובר 2006, נגישות ישראל
  19. ^ פרוטוקול מס' 112 מישיבת הוועדה לפניות הציבור, יום רביעי, כ"ט סיוון תשס"ח (2 ביולי 2008)
  20. ^ אריק בנדר, ‏הובא למנוחות מסורב העלייה ופעיל התנועה הציונית מרק נשפיץ ז"ל, באתר מעריב השבוע, 13 באפריל 2015