מרק רוזנבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרק רוזנבאום
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 במרץ 1952 (בן 71)
פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1968
מדינה ישראל
תקופת הפעילות מ-1984
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרק רוזנבאום (נולד ב-19 במרץ 1952) הוא במאי ומפיק קולנוע ישראלי, פסיכולוג בהשכלתו. יושב ראש האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בין השנים 2001–2011.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנבאום נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1968. בשנת 1972 החל ללמוד במחזור הראשון של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב לצד לימודי עבודה סוציאלית. בשנת 1975 התגייס לצבא ושירת בתיאטרון צה"ל.

הוא אביו של המפיק מיכאל רוזנבאום. חמישה מהסרטים בהפקתו של רוזנבאום, חלקם עם מפיקים שותפים (כמו משה לוינסון ואורי סבג), זכו בפרס אופיר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר: "מעבר לים" (1992)[1], "קלרה הקדושה" (1996), "קרקס פלשתינה" (1998), "החברים של יאנה" (1999) ו"חתונה מאוחרת" (2001)[2].

הסרט הישראלי הראשון אותו הפיק נקרא "גרין" (1984). סרטיו הנוספים: "אש צולבת" (1989)[3], "אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990)[4], "אזרח אמריקאי" (1992), "הירושה" (1993)[5], "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1994), "הגמל המעופף" (1994), "נקמה יהודית" (1997) ו"מתנה משמיים" (2003)[6], "שרמן בחורף" (2001).

בשנים 1999-1995 שימש כיו"ר איגוד המפיקים והוביל את המאבק על הפקות מקור בכבלים ועל חקיקת חוק הקולנוע.

בשנת 2000 התנסה רוזנבאום גם בבימוי ("הבולשת חוקרת") שהניב לו שתי מועמדויות לפרס אופיר (כמפיק וכבמאי)[7].

בשנת 2004 הפיק רוזנבאום 3 סרטים שזכו להצלחה אף מחוץ לישראל: "אור", "אבנים" ו"ולקחת לך אישה" וזכו במספר פרסים בינלאומיים[8].

בשנת 2005 הפיק את הסרט התיעודי "18 קילו של אהבה" שזכה בפרס אופיר, ואף התנסה במשחק, במיני סדרת דרמה הישראלית "בסימן ונוס"[9] ובסרט "החשוד האחרון".

ביולי 2006 יצא לאקרנים סרטו השני כבמאי, קומדיית הפשע הרומנטית "לרקוד"[10]. ב-2014 השתתף בהפקת הסרט "פנסיון פראכט".

ב-2013 שיחק והשתתף בהפקת הסרט "מעל הגבעה" בבימויו של רפאל נג'ארי.

בשנת 2016 הפיק את אבינו של מני יעיש. בשנת 2018 הפיק את גאולה בבימוי יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב. בשנת 2019 שיחק בסדרה "עיר מקלט" ששודרה ביס[11]. בשנת 2020 שיחק בסדרה "אחד על אחד" בערוץ כאן 11[12].

בשנת 2020 שיחק בסרט "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם"[13]. הסרט זכה בפרס הראשון בתחרות הקולנוע העלילתי בפסטיבל ירושלים. על תפקידו בסרט קיבל רוזנבאום מועמדות לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021[14].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 זכה בפרס הוקרה על מפעל חיים, בפסטיבל הקולנוע בירושלים.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי לוי, סרטים חדשים / חגי לוי - תשעה פסלונים קטנים, חדשות, 28 בנובמבר 1991
  2. ^ עכבר העיר, נקבע תאריך לטקס פרסי אופיר, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2009
  3. ^ רינת פרימו, סרט־סרט - היפואים התחפרו בכיסאות, חדשות, 26 במרץ 1989
  4. ^ ג. עיטור, מחפשים בעל לארדן, חדשות, 22 בנובמבר 1990
  5. ^ יואב בירנברג, אהבה תחת אינקוויזיציה - אבי טולדנו ויעל אבקסיס מככבים ב"הירושה", חדשות, 20 באפריל 1993
  6. ^ אורי קליין, הסגידה ליצר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
  7. ^ דלין - משקיעה גם ב"הבולשת חוקרת", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2000
  8. ^ דוד שליט, ‏אקשן!, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2004
  9. ^ אורן פרסיקו, ‏חתיך דוקרני, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
    רותה קופפר, סקס אפיל בכוח, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
  10. ^ נעה כהן, עכבר העיר, ריקוד לא מוצלח, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2006
  11. ^ אתר למנויים בלבד ניב הדס, תפסיקו לרפרר ל"הסמויה", ותתחילו לדבר על "בלש אמיתי", באתר הארץ, 31 בינואר 2019
  12. ^ אתר למנויים בלבד אריאנה מלמד, "אחד על אחד": טרגדיה אחת יותר מדי, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2020
  13. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" הוא הזוכה הגדול בפסטיבל ירושלים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2020
  14. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, הוכרזו המועמדים לפרס אופיר: אבי נשר וערן קולירין מובילים במספר המועמדויות, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2021
  15. ^ פרסי הוקרה על מפעל חיים למרק רוזנבאום וסטיוון פרירס בפסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 28 ביוני 2001