מרתה ארחריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרתה ארחריץ'
ארחריץ' בשנת 2015
ארחריץ' בשנת 2015
לידה 5 ביוני 1941 (בת 77)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסנתרנית, מלחינה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג סטיבן קובצביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרתה ארחריץ' או מרתה ארגריך (Martha Argerich; נולדה ב-5 ביוני 1941) היא פסנתרנית קונצרטים יהודיה-שווייצרית ממוצא ארגנטינאי. נחשבת לאחת מוירטואוזיות הפסנתר הגדולות של זמננו, על אף שרתיעתה מפרסום ועיתונות השאירה אותה מחוץ לזרקורי הבמה במשך רוב הקריירה שלה.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' בשנת 1962, בגיל 21

ארחריץ' נולדה בבואנוס איירס. משפחת אביה היא ממוצא קטלאני. הורי אימה היו יהודים שהיגרו מהאימפריה הרוסית להתיישבות היהודית באנטרה ריוס. היא החלה לנגן בפסנתר בגיל שלוש. בגיל חמש עברה אל המורה וינצ'נצו סקאראמוצה, ששם דגש על הליריות והרגש בנגינתה. בקונצרט הראשון שלה הופיעה בגיל שמונה, בנגינת הקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט ברה מינור, והקונצ'רטו הראשון לפסנתר של בטהובן בדו מז'ור.

משפחתה עברה לאירופה בשנת 1955, שם למדה ארחריץ' אצל פרידריך גולדה באוסטריה. בהמשך למדה אצל ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי וסטפן אשכנזי. בשנת 1957, בגיל שש-עשרה, זכתה בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה ובתחרות המוזיקה הבינלאומית על שם פרוצ'ו בוזוני, בהפרש של שלושה שבועות ביניהן. בתחרות בוזוני פגשה ארחריץ' את ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, שאליו תפנה לקבלת שיעורים כשתהיה בת עשרים, בזמן משבר אמנותי אישי.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' מציגה את עצמה באנגלית, ספרדית וצרפתית, לאחר קונצרט פתיחת העונה בפילהרמונית הישראלית, 2018

ארחריץ' זכתה לפרסום בינלאומי כאשר זכתה בתחרות שופן השביעית בוורשה בשנת 1965 בעודה בת 24. אחת היצירות שניגנה במערכה זו לניצחון הייתה אטיוד בדו מז'ור של שופן (אופוס 10, מס' 1), שאותו קראה מן הדף, בהפגנה של ביטחון עצמי מתריס[דרוש מקור]. כעבור שנה הופיעה לראשונה בארצות הברית ב"סדרת גדולי המבצעים" של לינקולן סנטר בניו יורק. באותה השנה גם הוציאה את תקליטה הראשון, שכלל יצירות משל שופן, ברהמס, ראוול, פרוקופייב וליסט.

כעבור שנים אחדות הקליטה את הסונאטה מס' 3 של שופן, פולונז מס' 53 ועוד יצירות קצרות. הטכניקה שלה מרשימה ביותר, ויש המשווים אותה לזו של ולדימיר הורוביץ. הקלטותיה המוקדמות (שנעשו כשהייתה בת 19), ליצירות המקובלות לביצוע בתחרויות כמו הטוקטה של פרוקופייב והרפסודיה ההונגרית של ליסט, נחשבות עד היום לאמות מידה לביצוע יצירות אלה. מבקרים מסוימים אומרים, שהיא מגזימה בדינמיקה ובמקצבים, אך מה שמאפיין את נגינתה הוא צלילה הייחודי ועז הרגש.

מרתה ארחריץ' הזכירה לא פעם בראיונות את תחושת ה"בדידות" שלה על הבמה בשעת נגינת סולו. מאז שנות ה-80' המעיטה בהופעות סולו ובמקומן התמקדה בנגינת קונצ'רטי ומוזיקה קאמרית ובליווי נגנים בסונאטות. היא נודעת בעיקר בהקלטות של יצירות המאה ה-20 משל מלחינים כמו רחמנינוב, מסייאן ופרוקופייב. הקלטה מפורסמת אחת משלבת את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של רחמנינוב עם הקונצ'רטו מס' 1 של צ'ייקובסקי.

ארחריץ' שוקדת לקדם פסנתרנים צעירים בפסטיבל השנתי שלה, ולעיתים קרובות היא יושבת בחבר השופטים של תחרויות פסנתר חשובות.[1][2] הפסנתרן הקרואטי איוו פוגורליץ', שהודח בסיבוב השלישי בתחרות שופן של 1980 בוורשה, מצא עצמו באור זרקורי הבימה המוזיקלית כשארחריץ' הצהירה על גאוניותו ופרשה במחאה מחבר השופטים.[3] היא תמכה מוזיקאים שונים, ביניהם גבריאלה מונטרו, מאוריציו וולינה, סרג'יו טיאמפו, גבריאל בלדוצ'י וכריסטופר פלצונה.[4][5]

ב־2016 הופיעה בפרומס וביצעה את הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר של ליסט, בניצוחו של דניאל בארנבוים. בגרדיאן נכתב: "זו הייתה הופעה בלתי נשכחת. ארחריץ' חגגה את יום הולדתה ה-75 ביוני השנה, אך לא נראה שהעובדה הזו הגיעה לאצבעות שלה. נגינתה עודנה מסחררת, מדויקת להחריד כפי שהייתה תמיד; היכולת שלה לטוות חוטי מלודיה נותרה ייחודית. זהו ללא ספק וללא בושה ליסט במלא הדרו, מעט מיושן לעיתים, ופעמים אף וולגרי, אך בקונצ'רטו הזה יותר מכולם, עם בארנבוים והתזמורת שעוקבים אחרי כל תזוזה ושינוי, כל האצה קטנה וכל רגע של הרהור מלא הבעה, זה לחלוטין הולם."[6]

הופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' עם הכנר עברי גיטליס לאחר קונצרט קאמרי, פתיחת העונה בפילהרמונית, היכל התרבות, 2018.

ארחריץ ביקרה בישראל מספר פעמים. היא השתתפה באחת מתחרויות רובינשטיין כשופטת בשלב הגמר, והופיעה בקונצרט עם הצ'לן מישה מייסקי. באוגוטס 2017 הופיעה בחגיגות ה-20 לפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים בכמה קונצרטים, אחד מהם כלל גם השתתפות של ביתה, אנני דיטואה, כקריינית ביצירה "פחות ידועה אך מסקרנת של פרנץ ליסט".[7]

באוקטובר 2018 הופיעה בישראל בפתיחת עונת הקונצרטים ה-83 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוח זובין מהטה.[8] מסע ההופעות כלל 7 קונצרטים: שישה קונצרטים (3 בת"א, 2 בחיפה ואחד בירושלים), בהם ניגנה את "הנביא" מאת אורי ברנר, את הקונצ'טרו לפסנתר מאת רוברט שומאן, ואת המיסה בדו מז'ור, קכל 317 (ההכתרה) מאת מוצארט; וקונצרט קאמרי מיוחד נוסף, בו ניגנה "פתיחה על נושאים עבריים" מאת פרוקופייב, את השלישייה מס' 1 ברה מינור לפסנתר כינור וצ'לו אופוס 49 מאת מנדלסון, ואת החמישייה לפסנתר וכלי קשת במי במול מז'ור אופוס 44 מאת שומאן. [9] בקונצרט הזה הופיע בהפתעה הכנר עברי גיטליס (בגיל 96), אשר הובל לבמה על ידי מאסטרו מהטה וניגן עימה 3 שירים קצרים.

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' נישאה שלוש פעמים. נישואיה הראשונים היו למלחין והמנצח רוברט צ'ן כשהייתה בת 22. נישואיהם הסתיימו ב־1964, מעט לפני לידתה של ביתה הראשונה, נגנית הויולה לידייה צ'ן-ארחריץ'.[10] בין 1969 ל־1973 הייתה נשואה למנצח השווייצרי שארל דיטואה, איתו הביאה לעולם את ביתה השנייה, אנני דיטואה. לאחר גירושיהם, המשיכה ארחריץ' להקליט ולהופיע איתו. בשנות ה-70 הייתה נשואה זמן קצר לפסנתרן סטיבן קובצביץ', [11] איתו הביאה לעולם את ביתה השלישית, סטפני.[10]

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1990, ארגריץ' אובחנה עם מלנומה ממאירה. לאחר טיפולים הסרטן עצר, אך ב־1995 חזר, כשהוא שולח גרורות לריאות ולבלוטות הלימפה. ארגריץ' השתתפה בטיפול ניסיוני שהוביל האונקולוג דונלד מורטון במרכז הסרטן על שם ג'ון ויין בסנטה מוניקה, והסרטן נעצר שוב. כאות תודה, ארגריץ' הופיעה בקרנגי הול ברסיטל מיוחד שכות הכנסותיו נתרמו למרכז.[12] נכון ל־2017, הסרטן לא חזר וארחריץ' בריאה.[13]

הופעות בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2002, הבמאי ג'ורג' גאשו (Georges Gachot) הוציא את סרט דוקומנטרי אודותיה בשם "מרתה ארחריץ', שיחות ערב" (Martha Argerich, Evening Talks).
  • בשנת 2015, ביתה של ארחריץ', סטפני ארחריץ' בלגויביץ' (Stéphanie Argerich Blagojevic), הוציאה את הסרט "אמי, מרתה ארגריץ'" (Bloody Daughter).[14] הסרט שביימה מתרכז בארחריץ' ומבוסס על צילומים דוקומנטריים שצולמו מאז ילדותה.[15]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרתה ארחריץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fryderyk Chopin - The International Fryderyk Chopin Piano Competition, ‏2013-07-07
  2. ^ Jury | The 6th US ASU International Piano Competition | ASU Herberger Institute for Design and the Arts, ‏2014-05-21
  3. ^ Ivo Pogorelich | Biography & History | AllMusic, AllMusic
  4. ^ Progetto Martha Argerich, ‏2011-10-06
  5. ^ Progetto Martha Argerich, ‏2010-12-30
  6. ^ Andrew Clements, West-Eastern Divan Orchestra/Barenboim/Argerich review – extraordinary in every respect, the Guardian, ‏2016-08-18 (באנגלית)
  7. ^ "הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית ירושלים חוגג 20". אורה בינור (בעברית). 31 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  8. ^ "זובין מהטה: "אני מרגיש טוב" | ישראל היום". ישראל היום (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  9. ^ "מרתה ארגריך בקונצרט קאמרי מיוחד". התזמורת הפילהרמונית הישראלית (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  10. ^ 10.0 10.1 "A Top Woman Pianist, Martha Argerich, Nearly Gave Up Her Steinway for Steno". PEOPLE.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  11. ^ James McCarthy, Martha Argerich speaks to Stephen Kovacevich (Gramophone, November 2008) with Jeremy Nicholas, www.gramophone.co.uk, ‏2012-03-15 (באנגלית)
  12. ^ Toronto Globe and Mail, concert review, March 28, 2000
  13. ^ https://www.facebook.com/anne.midgetteMartha Argerich is a legend of the classical music world. But she doesn’t act like one., Washington Post (באנגלית)
  14. ^ חיטרון, חגי (17 במרץ 2014). "האמת, אני בת של אלילה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2018. 
  15. ^ Leslie Felperin, Argerich review – a daughter’s honest portrait of her classical-pianist mother, the Guardian, ‏2015-04-30 (באנגלית)