מרתה ארחריץ'

**מרתה ארחריץ'**
**Martha Argerich**
	ארחריץ' בשנת 2015
לידה	5 ביוני 1941 (בת 82); בואנוס איירס, ארגנטינה
מוקד פעילות	ארגנטינה
תקופת הפעילות	מ-1945
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	ספרדית, איטלקית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, פורטוגזית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	דויטשה גרמופון, EMI קלאסיקס, Philips Classics Records, פיליפס רקורדס, EMI, דקה רקורדס
בן או בת זוג	סטיבן קובצביץ' (1974–?)
צאצאים	לידה צ'ן-ארחריץ', סטפני ארחריץ', אנני דיטואה
פרסים והוקרה	פרס אקו-קלאסיק: נגן השנה (2013); פרס מרכז קנדי (2016); מפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (18 באוקטובר 2018); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2016); מדליית אראו (1997); תחרות הפסנתר הבינלאומית ע״ש פרוצ'ו בוזוני (1957); פרס יהלומי קונקס (1999); פרימיום אימפריאל (2005); תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה (1957); התחרות הבין-לאומית ע"ש שופן לפסנתר (1965); קצין מסדר האמנויות והספרות; מפקד מסדר האמנויות והספרות ;
	פרופיל ב-IMDb

מרתה ארחריץ' (Martha Argerich; נולדה ב־5 ביוני 1941) היא פסנתרנית יהודיה ארגנטינאית־שווייצרית. נחשבת לאחת מווירטואוזיות הפסנתר הגדולות של זמננו, על אף שרתיעתה מפרסום ועיתונות השאירה אותה מחוץ לזרקורי הבמה במשך רוב הקריירה שלה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' נולדה בבואנוס איירס. משפחת אביה היא ממוצא קטלאני. הורי אימה היו יהודים שהיגרו מהאימפריה הרוסית להתיישבות היהודית באנטרה ריוס. היא החלה לנגן בפסנתר בגיל שלוש. בגיל חמש עברה אל המורה וינצ'נצו סקאראמוצה(אנ'), ששם דגש על הליריות והרגש בנגינתה. בקונצרט הראשון שלה הופיעה בגיל שמונה, בנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 של מוצרט ברה מינור(אנ'), והקונצ'רטו הראשון לפסנתר של בטהובן(אנ') בדו מז'ור.

משפחתה עברה לאירופה בשנת 1955, שם למדה ארחריץ' אצל פרידריך גולדה באוסטריה. בהמשך למדה אצל ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי וסטפן אשכנזי. בשנת 1957, בגיל שש-עשרה, זכתה בתחרות המוזיקה הבינלאומית בז'נבה ובתחרות המוזיקה הבינלאומית על שם פרוצ'ו בוזוני, בהפרש של שלושה שבועות ביניהן. בתחרות בוזוני פגשה ארחריץ' את ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, שאליו תפנה לקבלת שיעורים כשתהיה בת עשרים, בזמן משבר אמנותי אישי.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' מציגה את עצמה באנגלית, ספרדית וצרפתית, לאחר קונצרט פתיחת העונה בפילהרמונית הישראלית, 2018

ארחריץ' זכתה לפרסום בינלאומי כאשר זכתה בתחרות שופן השביעית בוורשה בשנת 1965 בעודה בת 24. אחת היצירות שניגנה בתחרות זו והביאו לניצחון הייתה אטיוד בדו מז'ור של שופן (אופוס 10, מס' 1), שאותו קראה מן הדף, בהפגנה של ביטחון עצמי מתריס^[^{דרוש מקור]}. כעבור שנה הופיעה לראשונה בארצות הברית ב"סדרת גדולי המבצעים" של לינקולן סנטר בניו יורק. באותה השנה גם הוציאה את תקליטה הראשון, שכלל יצירות משל שופן, ברהמס, ראוול, פרוקופייב וליסט.

כעבור שנים אחדות הקליטה את הסונאטה מס' 3 של שופן, פולונז אופוס 53 ועוד יצירות קצרות. הטכניקה שלה מרשימה ביותר, ויש המשווים אותה לזו של ולדימיר הורוביץ. הקלטותיה המוקדמות (שנעשו כשהייתה בת 19), ליצירות המקובלות לביצוע בתחרויות כמו הטוקטה של פרוקופייב והרפסודיה ההונגרית של ליסט, נחשבות עד היום לאמות מידה לביצוע יצירות אלה. מבקרים מסוימים אומרים, שהיא מגזימה בדינמיקה ובמקצבים, אך מה שמאפיין את נגינתה הוא צלילה הייחודי ועז הרגש.

מרתה ארחריץ' הזכירה לא פעם בראיונות את תחושת ה"בדידות" שלה על הבמה בשעת נגינת סולו. מאז שנות ה-80' המעיטה בהופעות סולו ובמקומן התמקדה בנגינת קונצ'רטי ומוזיקה קאמרית ובסונאטות לדואו. היא נודעת בעיקר בהקלטות של יצירות המאה ה-20 משל מלחינים כמו רחמנינוב, מסייאן ופרוקופייב. הקלטה מפורסמת אחת משלבת את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של רחמנינוב עם הקונצ'רטו מס' 1 של צ'ייקובסקי.

ארחריץ' שוקדת לקדם פסנתרנים צעירים בפסטיבל השנתי שלה, ולעיתים קרובות היא יושבת בחבר השופטים של תחרויות פסנתר חשובות.^[1]^[2] הפסנתרן הקרואטי איוו פוגורליץ', שהודח בסיבוב השלישי בתחרות שופן של 1980 בוורשה, מצא עצמו באור זרקורי הבימה המוזיקלית כשארחריץ' הצהירה על גאוניותו ופרשה במחאה מחבר השופטים.^[3] היא תמכה במוזיקאים שונים, ביניהם גבריאלה מונטרו(אנ'), מאוריציו וולינה(אנ'), סרג'יו טיאמפו(אנ'), גבריאל בלדוצ'י(אנ') וכריסטופר פלצונה.^[4]^[5]

ב־2016 הופיעה בפרומס וביצעה את הקונצ'רטו מס' 1 לפסנתר של ליסט(אנ'), בניצוחו של דניאל בארנבוים. בגרדיאן נכתב: "זו הייתה הופעה בלתי נשכחת. ארחריץ' חגגה את יום הולדתה ה-75 ביוני השנה, אך לא נראה שהעובדה הזו הגיעה לאצבעות שלה. נגינתה עודנה מסחררת, מדויקת להחריד כפי שהייתה תמיד; היכולת שלה לטוות חוטי מלודיה נותרה ייחודית. זהו ללא ספק וללא בושה ליסט במלא הדרו, מעט מיושן לעיתים, ופעמים אף וולגרי, אך בקונצ'רטו הזה יותר מכולם, עם בארנבוים והתזמורת שעוקבים אחרי כל תזוזה ושינוי, כל האצה קטנה וכל רגע של הרהור מלא הבעה, זה לחלוטין הולם."^[6]

הופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ ביקרה בישראל מספר פעמים. היא השתתפה באחת מתחרויות רובינשטיין כשופטת בשלב הגמר, והופיעה בקונצרט עם הצ'לן מישה מייסקי. באוגוסט 2017 הופיעה בחגיגות ה-20 לפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים בכמה קונצרטים, אחד מהם כלל גם השתתפות של ביתה, אנני דיטואה, כקריינית ביצירה "פחות ידועה אך מסקרנת של פרנץ ליסט".^[7]

באוקטובר 2018 הופיעה בישראל בפתיחת עונת הקונצרטים ה-83 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוח זובין מהטה.^[8] מסע ההופעות כלל 7 קונצרטים: שישה קונצרטים (3 בת"א, 2 בחיפה ואחד בירושלים), בהם ניגנה את "הנביא" מאת אורי ברנר, את הקונצ'רטו לפסנתר מאת שומאן. בקונצרט בוצעו גם המיסה בדו מז'ור, קכל 317 (ההכתרה) מאת מוצארט; וקונצרט קאמרי מיוחד נוסף, בו ניגנה ארחריץ' "פתיחה על נושאים עבריים" מאת פרוקופייב, את השלישייה מס' 1 ברה מינור לפסנתר כינור וצ'לו אופוס 49 מאת מנדלסון, ואת החמישייה לפסנתר וכלי קשת במי במול מז'ור אופוס 44 מאת שומאן.^[9] בקונצרט הזה הופיע בהפתעה הכנר עברי גיטליס (בגיל 96), אשר הובל לבמה על ידי מאסטרו מהטה וניגן עימה 3 שירים קצרים.

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארחריץ' נישאה שלוש פעמים. נישואיה הראשונים היו למלחין והמנצח רוברט צ'ן כשהייתה בת 22. נישואיהם הסתיימו ב־1964, מעט לפני לידתה של בתה הראשונה, נגנית הויולה לידייה צ'ן-ארחריץ'.^[10] בין 1969 ל־1973 הייתה נשואה למנצח השווייצרי שארל דיטואה, איתו הביאה לעולם את בתה השנייה, אנני דיטואה. לאחר גירושיהם, המשיכה ארחריץ' להקליט ולהופיע איתו. בשנות ה-70 הייתה נשואה זמן קצר לפסנתרן סטיבן קובצביץ',^[11] איתו הביאה לעולם את בתה השלישית, סטפני.^[10]

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1990, ארחריץ' אובחנה עם מלנומה ממאירה. לאחר טיפולים הסרטן עצר, אך ב־1995 חזר, כשהוא שולח גרורות לריאות ולבלוטות הלימפה. ארחריץ' השתתפה בטיפול ניסיוני שהוביל האונקולוג דונלד מורטון במרכז הסרטן על שם ג'ון ויין בסנטה מוניקה, והסרטן נעצר שוב. כאות תודה, ארחריץ' הופיעה בקרנגי הול ברסיטל מיוחד שכל הכנסותיו נתרמו למרכז.^[12] נכון ל־2019, הסרטן לא חזר וארחריץ' בריאה.^[13]

הופעות בסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002, הבמאי ג'ורג' גאשו (Georges Gachot) הוציא סרט דוקומנטרי אודותיה בשם "מרתה ארחריץ', שיחות ערב" (Martha Argerich, Evening Talks).
בשנת 2015, בתה של ארחריץ', סטפני ארחריץ' בלגויביץ' (Stéphanie Argerich Blagojevic), הוציאה את הסרט "אמי, מרתה ארחריץ'" (Bloody Daughter).^[14] הסרט שביימה מתרכז בארחריץ' ומבוסס על צילומים דוקומנטריים שצולמו מאז ילדותה.^[15]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרמיום אימפריאל 2005 יפן פרס גראמי לביצוע סולו כלי מצטיין (עם תזמורת):
פרס גראמי על ביצוע סולו כלי מצטיין (עם תזמורת):
- קלאודיו אבאדו (מנצח), מרתה ארחריץ' והתזמורת הקאמרית מאהלר על הקונצ'רטי מס' 2 ו-3 של בטהובן (2006)
פרס גראמי על ביצוע מצטיין במוזיקה קאמרית:
- מרתה ארחריץ' ומיכאיל פלטנב על פרוקופייב (בעיבוד פלטנב): סוויטת סינדרלה לשני פסנתרים/ראוול: Ma Mere L'Oye, פרסי גראמי לשנת 2005
פרס גראמי לביצוע סולני אינסטרומנטלי מצטיין (עם תזמורת):
- שארל דיטואה (מנצח), מרתה ארחריץ' והתזמורת הסימפונית של מונטריאול על קונצ'רטי לפסנתר מס' 1 ומס' 3 של פרוקופייב וקונצ'רטו מס' 3 של בארטוק (2000)
תחרות הפסנתר הבינלאומית על שם פרדריק שופן: פרס 1 (1965)
Ferruccio Busoni International Piano Competition: 1st prize (1957)(הקישור אינו פעיל, 23.12.2019)
תחרות המוזיקה הבינלאומית של ז'נבה, פרס 1 (1957)