משבר אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משבר אתיופיה היה משבר דיפלומטי שאירע לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הסכסוך בין איטליה לבין אתיופיה (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של חבר הלאומים ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.

איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר העימות בוואלוואל שאירע בין המדינות ב-1934, פנתה אתיופיה לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.

למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש שר החוץ הצרפתי, פייר לאוואל, עם ראש ממשלת איטליה, בניטו מוסוליני, ברומא והם חתמו על ההסכם הצרפתי-איטלקי בינואר 1935. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מסומלילנד הצרפתית (כיום ג'יבוטי), הגדיר מחדש את מעמדם של האיטלקים בתוניסיה (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם אתיופיה. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של גרמניה הנאצית.

לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטליה, אריתריאה (שגבלה באתיופיה מצפון) ולסומלילנד האיטלקית (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).

בריטניה אמנם ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחה את אנתוני אידן כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שהטילה את האמברגו גם על אתיופיה כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה אף פינתה את אוניות המלחמה שלה מהים התיכון, ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.

זמן קצר לאחר שחבר הלאומים ניקה את שני הצדדים מאשמה בעימות בוואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה ובהטלת סנקציות כלכליות על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון נפט, ולא בוצעו על ידי כל המדינות החברות בחבר הלאומים. בריטניה וצרפת לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את תעלת סואץ לתנועת אוניות איטלקיות).

אפילו פשעי מלחמה שביצעה איטליה, כגון שימוש בנשק כימי וטבח של אזרחים, לא שינו בהרבה את עמדתו הפסיבית של חבר הלאומים בנוגע למלחמה.

בדצמבר 1935 גיבשו סמואל הור, שר החוץ הבריטי, ופייר לאוואל, ראש ממשלת צרפת, הסכם סודי, הסכם הור-לאוואל, שלפיו תסתיים המלחמה אך איטליה תוכל לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה. מוסוליני הסכים לתוכנית, אך כאשר היא דלפה לתקשורת התעוררה בבריטניה ובצרפת מחאה ציבורית. הור ולאוואל הואשמו בבגידה באתיופים, ושניהם התפטרו. התוכנית בוטלה, אך התפשטה התחושה שבריטניה וצרפת לא מתייחסות ברצינות לעקרונות חבר הלאומים. לאחר ביטול התוכנית המשיכה המלחמה, ומוסוליני פנה לאדולף היטלר לתמיכה.

מעט לאחר שאיטליה כבשה את בירת אתיופיה, אדיס אבבה, ומיזגה את אתיופיה עם שאר הקולוניות שלה (תוך הכרזה על כינון מזרח אפריקה האיטלקית), בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]