משבר לבנון (1958)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משבר לבנון
Foxhole - Lebanon - Beirut - July 1958.jpg

חייל של חיל הנחתים משקיף על ביירות
תאריך התחלה: 15 ביולי 1958
תאריך סיום: 25 באוקטובר 1958
משך הסכסוך: 14 שבועות ו־5 ימים
מקום: ביירות, לבנון
תוצאה: ניצחון הממשלה
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
כמיל שמעון
פואד שהאב
פייר ג'ומאייל 
רשיד כראמי
כמאל ג'ונבלאט 
אבדות

1,000 הרוגים ופצועים

5,000 הרוגים ופצועים

משבר לבנון היה משבר פוליטי וצבאי שהתרחש בשנת 1958 בלבנון בין ממשלת לבנון בתמיכת ארצות הברית (שאליה הצטרפו הפלנגות הנוצריות והמפלגה הליברלית הלאומית) לבין האופוזיציה הלבנונית (המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית והמפלגה הקומוניסטית) בתמיכת הרפובליקה הערבית המאוחדת. המשבר נגרם לאחר מתיחות אתנית רבה במדינה, ונמשך כחמישה חודשים עד שנשיא לבנון כמיל שמעון סיים את כהונתו. עם סיום המשבר נסוגה ארצות הברית מלבנון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, החלה המלחמה הקרה שאופיינה במתיחות עולמית בין הגוש המערבי בהובלת ארצות הברית לבין הגוש המזרחי בהובלת ברית המועצות. לאחר מלחמת סיני בשנת 1956 עלתה רמת העוינות במדינות ערב כלפי ארצות הברית והמערב, וכן התגברה ההשפעה הסובייטית במצרים ובסוריה. בינואר 1957 הוכרזה דוקטרינת אייזנהאואר על ידי נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, שמטרתה הייתה למנוע השפעה סובייטית על המזרח התיכון. הדוקטרינה נחקקה בקונגרס ב-9 במרץ של אותה השנה.

בשנת 1952 כמיל שמעון הנוצרי נבחר לכהן כנשיא לבנון. הוא נקט מדיניות פרו-מערבית אל מול מצרים וסוריה שנתמכו על ידי ברית המועצות. מצב זה הגביר גם את המתיחות העדתית והפוליטית הפנימיות בתוך לבנון. שמעון היה אמור לסיים את כהונתו ב-24 בספטמבר ותכנן להתמודד לכהונה נוספת (מה שהיה אסור בחוקה), ואף ביקש את תמיכת האמריקאים בעניין.

מהלך המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנות של קבוצות שונות – בעיקר הסונים והדרוזים – החלו בפברואר כנגד הנשיא. אחד מנושאי המחאה המרכזיים היו כי שמעון לא הכניס את לבנון לרפובליקה הערבית המאוחדת. קרבות פרצו ברחובות ביירות כשאספסוף מוסלמי שרף את ספריית סוכנות ההסברה של ארצות הברית. במקביל חמושים שיעיים מהבקאע החלו לקבל אספקת נשק מסוריה. כתוצאה מהמצב, שמעון ביקש מארצות הברית לתגבר את התמיכה בו. ארגון האומות המאוחדות שלח אף הוא כוחות ב-11 ביוני על מנת למנוע הסלמה. ישראל, מצידה, סיפקה (באמצעות המוסד ובסיוע המודיעין האיראני) משלוחים של נשק בדרך האוויר לכוחותיו של שמעון[1].

ב-15 ביולי הכריז הממשל האמריקאי על התערבות גלויה בלבנון, ושלח את הצי השישי. במבצע השתתפו יותר מ-14,000 אמריקאים, בהם 8,509 אנשי צבא ארצות הברית ו-5,670 אנשי חיל הנחתים. בנוסף על כך, הנשיא שלח את רוברט מרפי לשמש כנציג הממשל בלבנון.

בסופו של דבר הוסכם כי כמיל שמעון יוכל לסיים את כהונתו כמתוכנן ב-22 בספטמבר, ולאחריו ייכנס לתפקיד פואד שהאב. בתום המשבר, הוקמה ממשלת אחדות לאומית בהובלת רשיד כראמי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משבר לבנון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב כרוז, האיש בעל שני הכובעים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2002 (עמ' 119)