משה ארנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

משה אָרֶנְד (Moshé Max Ahrend;‏ 26 ביולי 1926 - 17 בנובמבר 2008) היה חוקר ומרצה לחינוך היהודי ומחשבת ישראל, פרופסור לחינוך ובעל הקתדרה לחקר דרכי ההוראה של לימודי הקודש ע"ש הרב ד"ר דוד אוקס באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנד נולד בשנת 1926 בעיר פרנקפורט שבגרמניה. הוא למד בבית ספר Realschule אותו יסד הרב שמשון רפאל הירש. לאחר עליית הנאצים לשלטון ובעקבות ליל הבדולח, בהיותו בן 12, נשלח על ידי אמו לצרפת (אביו יצחק ארנד נפטר כ- 3 שנים לפני כן), שם התקבל על ידי משפחה יהודית בשטרסבורג. בתחילת מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, הוא נאלץ לעזוב את שטרסבורג כשאר התושבים היהודים, ונדד עם המשפחה המאמצת שלו מעיר לעיר, עד שהגיע למוסד של האוז"ה ב-Broût-Vernet. במאי 1943, בליל שבת פרשת "קדושים", הוא עבר את הגבול לשווייץ, שהה אצל משפחה יהודית בציריך עד לאחר סוף המלחמה.

ארנד עלה לישראל ב-1945 ופנה ללימודים אקדמיים (תלמוד, עברית וחינוך) ולשירות צבאי. הוא למד באוניברסיטה העברית אצל פרופ' שמחה אסף, רא"מ ליפשיץ ופרופ' יחזקאל קוטשר.

בתום שרותו הצבאי, יצא בשליחות מטעם הסוכנות היהודית לצרפת, בין השנים 1949 ל-1951.

עם חזרתו ארצה, פנה להוראה.

הוא יצא בשנית לשליחות בחו"ל, בין השנים 1965 ו- 1968, ושימש בין היתר מורה לעברית בבית ספר יבנה בפריס.

לאחר חזרתו מן השליחות השנייה, פנה לאקדמיה. הוא היה תלמיד של פרופ' נחמה ליבוביץ'.

ארנד מילא תפקידים בכירים בחינוך היהודי. תחילה לימד בבית הספר חורב בירושלים, שם שימש גם מנהל. בהמשך הרצה במכון גולד לתלמידי חו"ל, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן (שם גם שימש כראש בית הספר לחינוך במשך ארבע שנים), במכללת הרצוג ובמכון לנדר (מיסודו של טורו-קולג'), שם שימש דקאן בבית הספר ליהדות. פרסם ספרים ומאמרים על יסודות החינוך היהודי ותולדותיו, מתודות בהוראת התנ"ך והתורה שבעל-פה, ופרשנות המקרא.

בשליחות הראשונה לחו"ל הכיר את ברטה לבית גודמן, ונשא אותה לאישה. ד"ר אהרן ארנד הוא בנו.

הוא התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, ושם נפטר בשנת 2008, בגיל 82, ונקבר בהר המנוחות. אלמנתו ברטה נפטרה ב-2016.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירוש רש"י לתורה: עיונים בשיטתו (עם נחמה ליבוביץ'), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
  • יסודות בהוראת המקרא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1993.
  • חינוך יהודי בחברה פתוחה א', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1995.
  • דרכים במקרא ובהוראתו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1997.
  • חינוך יהודי בחברה פתוחה ב', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2000.
  • פרקי חינוך והוראה, קובץ מאמרים, הוצאת "מאירים", מכללת ליפשיץ, 2001.
  • פרשנות המקרא והוראתו, קובץ מאמרים, הוצאת "מאירים", מכללת ליפשיץ, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו: