לדלג לתוכן

משה בארמון פרעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סיפור משה בארמון פרעה מוזכר במדרשי חז"ל, אך במקרא עצמו הוא אינו נזכר, מלבד מה שמסופר שמשה נשלח בציווי אלוהים אל פרעה לבקש ממנו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

מעשה משה וכתר פרעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המדרשי מתאר אירוע דרמטי בו משה הילד, שגדל כבן בבית פרעה, נוטל את כתר המלך מעל ראש פרעה ומניחו על ראשו שלו. המעשה מעורר בהלה וחרדה בקרב פרעה ויועציו. בלעם בן בעור, אחד מיועצי המלך, מזהיר את פרעה שמשה מהווה סכנה למלכות מצרים, וטוען שמשה פעל כך בכוונה תחילה, לכך הציע בלעם להרוג את משה כדי למנוע ממנו לממש את מזימתו.

פרעה מכנס את חכמי מצרים כדי להחליט על גורלו של משה. בלעם בן בעור, יועץ המלך, מזהיר את פרעה שמשה מהווה סכנה למלכות מצרים, וטוען שמשה פעל כך בכוונה תחילה, כחלק מתוכנית ערמומית של העברים להשתלט על העולם. הוא מזכיר דוגמאות מהעבר, כמו אברהם, יצחק ויעקב, שלטענתו פעלו בערמה כדי להשיג את מטרותיהם. בלעם מציע להרוג את משה כדי למנוע ממנו לממש את מזימתו[1].

יתרו[2] שהיה אף הוא מיועצי פרעה, מציע לערוך למשה מבחן: להניח לפני משה קערה עם זהב וקערה נוספת עם גחלי אש. אם יבחר משה בזהב, סימן שפעל בערמה, ואם יבחר בגחלים, סימן שפעל בתמימות. משה מושיט ידו לזהב, אך המלאך גבריאל מטה את ידו אל הגחלים. בעקבות כך משה נוטל את הגחלת הלוהטת, ומחמת החום הרב הכניסה לפיו ושרף את לשונו, ונהפך בכך לכבד פה וכבד לשון. בעקבות המבחן, פרעה חוזר בו מכוונתו להרוג את משה[3].

רמב"ן בפירושו על התורה הוסיף שלכך לא התפלל משה על שיתרפא מכבדות פיו ולשונו, על מנת שיזכור את הנס שנעשה עמו:

ולפי זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (שמות רבה א כו) שאירע לו עם פרעה.

רמב"ן על התורה, ד, י.

הכניסה לארמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרשי חז"ל מופיעים תיאורים שונים על הארמון של פרעה, בדגש על הכניסה לארמון, שנמנעה מזרים על ידי חיות טורפות שעמוד בכניסה. כך מתואר בילקוט שמעוני:

והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות ולא היתה בריה יכולה ליכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מלמד אברהם, 'כבדות הלשון של משה ובעיית הרטוריקה היהודית', משה אבי הנביאים – דמותו בראי ההגות לדורותיה, 2010, עמ' 127 – 142.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ילקוט שמעוני שמות רמז קסו
  2. ^ בילקוט שמעוני מופיע שעצה זה ניתנה על ידי המלאך גבריאל "וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל וידמה כאחד מהם".
  3. ^ מדרש שמות רבה כו. במדרש ויושע ד מופיע הסיפור בשיוניים קלים כמסופר מפי משה.