משה ביגל
 | |
| מימין לשמאל: הרב קלמן בר, הרב ציון לוז, הרב משה אמסלם והרב משה ביגל, בעצרת לציון יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, ה'תשע"ה. | |
| לידה |
21 בפברואר 1955 (בן 69) כ"ט בשבט ה'תשט"ו |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מקום פעילות | מיתר |
| השתייכות | הציונות הדתית |
| תחומי עיסוק | הלכה, כשרות |
| רבותיו | הרב צבי יהודה הכהן קוק; הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא; הרב שאול ישראלי; הרב יעקב אריאל; הרב דוב ליאור |
| חיבוריו | "לחם אבירים"; "אכול בשמחה" ועוד |
  | |
הרב משה ביגל (נולד בכ"ט בשבט ה'תשט"ו, 21 בפברואר 1955) הוא רב היישובים מיתר וכרמית וחוקר כשרות ב"מכון לרבני יישובים" בקריית ארבע; מרבני "צהר".
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת ה'תשט"ו לשרה יוכבד ור' גדליה דוד, ניצולי השואה מטרנסילבניה, וגדל בבני ברק. למד בישיבת היישוב החדש בתל אביב, ובאלול ה'תשל"ד החל ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים, והפך לתלמידם המובהק של הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב אברהם אלקנה שפירא והרב שאול ישראלי. התגייס לצה"ל ושרת בחיל התותחנים, והשתחרר בדרגת סגן. לאחר נישואיו המשיך ללמוד בכולל של הישיבה ולאחר מכן עבר לימית ולמד בכולל של הישיבה במקום, שם למד אצל ראש הכולל הרב יעקב אריאל, אצלו התמחה בהוראת הלכה. הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל, וכן קיבל תעודת הוראה מטעם מכללת הרצוג. בנוסף ללימודיו בכולל, שימש כרב בית הספר הדתי בעיר.
במסגרת הסכם השלום עם מצרים ופינוי ימית, פונתה משפחתו למושב גני טל שבגוש קטיף. זמן קצר לאחר מכן נבחר לכהן כרב המושב גן אור, אך פרש מתפקידו לאחר תקופת כהונה לא ארוכה, ועבר ליישוב נווה דקלים שזה עתה הוקם. בנווה דקלים שימש כרב בית הספר "נאות קטיף". בעקבות שאלות רבות שצצו לאור החקלאות המודרנית שהתקיימה בישובי גוש קטיף, נמנה עם מייסדי "מכון התורה והארץ". כמו כן, ייסד את "המכון להסברת מפרשי התלמוד", במסגרתו הוציא את קובצי "גליונות עיון בסוגיות שבת", אשר נשלחו בדואר למנויים. בשנת תשמ"ט נבחר לכהן כרב היישוב מיתר, תפקיד בו הוא מכהן עד היום. עם הקמת היישוב כרמית בכפיפות למועצה המקומית מיתר, הפך גם לרבו.
במשך שנים רבות הרצה בתחומי יהדות וחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכללת חמדת הדרום, וכן לימד בישיבת ההסדר "לב לדעת" ("השלוחה") בשדרות, בישיבה תיכונית קריית ארבע ובמכינה הקדם-צבאית "נווה אביה" בערד.
במשך שנים ארוכות נמנה עם חוקרי "המכון לרבני יישובים" בקריית ארבע, שהיה בנשיאות הרב דוב ליאור, שגם אותו מחשיב כרבו. הוא חבר בארגון רבני צהר, במסגרתו עורך חופות רבות לזוגות חילוניים והיה חבר בוועדת הכשרות של הארגון.
נשוי להניה, בתו של הרב אברהם סילברט, מייסד וראש ישיבת בני עקיבא אהל שלמה בבאר שבע, ולהם שמונה ילדים. חתנו, הרב יוסף סוראני, הוא רב מושב נוב[1].
חקר הכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחום עיסוקו העיקרי של הרב ביגל הוא הכשרות, ובייחוד הכשרות בעידן המודרני והמתועש. הוא פרסם מאות מאמרים בתחום זה בבמות שונות, בעיקר בעלון "השבת" של ארגון צהר, מרצה על כך ברחבי הארץ ומשיב תשובות בטלפון ובאינטרנט. בשנים 2008–2009 היה עונה באופן קבוע על שאלות ותשובות בענייני הלכה באתר ynet[2]. כמו כן, עורך הרב ביגל מחקרים מעשיים בתחום הכשרות.
מחקריו וחידושיו הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למחקריו שותפים אגרונומים, ומומחים בתעשיית המזון ואנשי טכנולוגיה.
- אכילת ירקות עלים ותותי שדה - בשנת תשע"ג פרסם כי ניתן לנקות ירקות עלים מחרקים בעזרת חומר הנקרא "סטרילי טבע"[3][4], וכן תותי שדה[5]. הרב דוב ליאור[6] והרב אליהו בקשי דורון[7] תמכו בפומבי במחקר זה. המחקר בא להציע פתרון לבעיית החרקים שיהיה זול יותר מירקות ללא חרקים ("ירק גוש קטיף").
- השגחה מרחוק בעזרת מצלמות - בשנת 2010 היה שותף לפיילוט במסגרתו נתן הרב תעודת כשרות מטעם ארגון צהר למסעדה בקוסמוי, כאשר ההשגחה נעשתה באמצעות מצלמות וללא נוכחות פיזית של משגיח כשרות במקום[8].
- בדיקת עופות ללא פתיחת הרגל - לטענתו, אין הבדלים באחוזי הטרפות בין עופות שצומת הגידים שלהם נבדק בבדיקה חיצונית לבין אלה שנבדקו על ידי פתיחת הרגל[9].
דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפיסתו ההלכתית בנושא הכשרות היא, שעל הרבנות הראשית לישראל לשמש גוף כשרות המספק שירותי "כשרות כלל ישראלית" המתאימים לכלל האוכלוסייה בישראל, ללא הבדלי עדות ורמה דתית ועל כן עליה לספק כשרות ברמות הידור שונות המתאימות לכל גוני האוכלוסייה. הוא מתנגד לחומרות יתרות בתחום הכשרות, אשר אינן מתאימות לכל האוכלוסייה אלא ליחידי סגולה, ומייקרות את מחיר המזון הכשר. בשל כך, התנגד לפתיחת גוף הכשרות של ארגון צהר[10] ולרפורמה במערך הכשרות של השר מתן כהנא[11].
הוא יזם תוכנית במסגרת רבני צוהר להכשרת משגיחי כשרות מורשים מטעם הרבנות הראשית, אשר יעבדו בחנויות מזון מטעם צוהר. תוכנית זו נועדה, לדבריו, לתת רוח גבית לחיזוק מערכת הכשרות הציבורית של רבנות הראשית[12][13]. עם זאת, יצא חוצץ נגד גוף הכשרות של "צהר", משום שהוא מחליש לטענתו את כוחה של הרבנות הראשית.
לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות הביע תמיכה בדעתו של הרב שפירא שיש לסרב פקודה לבצע פינוי יישובים[14].
מתיר כניסה בטהרה לחלק משטח הר הבית[15].
בשנת 2010 הצטרף למכתב רבני הערים שהביע תמיכה בדברי הרב שמואל אליהו שלא למכור או להשכיר דירות לערבים[16], ובשל כך נערכו הפגנות אל מול ביתו[17].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אכול בשמחה- ספר מקיף ומפורט על כל ענייני הכשרות. בין הנושאים בספר: סוגי הכשרויות והגדרותיהן השונות, מאכלי נוכרים, כשרות בעלי חיים, הכשרת בשר, בשר בחלב, בשר ודגים, המכשירים במטבח המודרני והלכותיהם, מוצרי מזון מעובדים (ג'לטין, 'שרוולי' נקניקיות, פירות יבשים, מזון מיובא ועוד), חרקים במזון, אירוח אצל מי שאינו מקפיד במצוות, כשרות בשבת, לפסח, שמיטה ועוד. הספר קיבל את הסכמת הרבנים: דב ליאור, זלמן נחמיה גולדברג, אליהו בקשי דורון, יעקב אריאל ובעל שו"ת "ארחותיך למדני". בהוצאת המכון לרבני יישובים, תשע"ה, 418 עמ'[13][18][19][20].
- לחם אבירים- כשרות המזון בעידן המודרני. הספר עוסק בדיני אירוח, כשרות "למהדרין", כשרות העוף ועוד. בהסכמת הרבנים אברהם אלקנה שפירא, אליהו בקשי דורון, דב ליאור ויעקב אריאל. בהוצאת המכון לרבני יישובים, תשס"ו.
- בית כנסת ביישוב: מבנה ותכנון פנים- מאמר שפורסם בקובץ "מלילות" תשנ"ח, ויצא כחוברת נפרדת.
- גליונות עיון בסוגיות שבת- סדרת חוברות בהלכות שבת שנשלחו בדואר למנויים.
- חוברת הדרכה לשנת השמיטה לשדה ולגינות פרטיות (חוברת זו אומצה על ידי הרבנות הראשית לישראל בשמיטה תשמ"ז בתור הנהלים הרשמיים מטעמה).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר של הרב ביגל
- מובי"ל בכשרות- הבלוג של הרב ביגל בנושא "מחקר ובקרה, יעוץ ולימוד בכשרות".
- רשימת המאמרים של משה ביגל, באתר רמבי"ש
- מאמרים הלכתיים שפורסמו לכבוד החגים באתר כיפה:
- הרב משה ביגל, רב העיר מיתר, מה מותר לעשות? הלכות איסרו חג שחל בשבת, באתר כיפה, 9 באפריל 2015
- הרב משה ביגל, דינים ומנהגים לראש השנה, באתר כיפה, 24 בספטמבר 2014
- עשרות מאמרים הלכתיים על כשרות מתוך אתר רבני צוהר
- סדרת שיעורים מתוך ערוץ היוטיוב
- כשרות ממלכתית – עקרונות ומדיניות הלכתיים, מתוך כתב העת 'צוהר' כרך לח.
הרב משה ביגל על הרב אריה עסיס במיתר, סרטון בערוץ "Nachoom Assis", באתר יוטיוב- הרב משה ביגל מבכה את הפיצול בציונות הדתית, באתר ערוץ 7, 4415 באוקטובר 2021
- כל הכתבות על הרב משה ביגל, באתר ערוץ 7
משה בן גדליה דוד ביגל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דביר עמר, רבנים חדשים בלשם ונוב, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2022
- ^ הרב משה ביגל, הלכות מנגל, באתר ynet, 5 במאי 2008
- ^ "ניקוי ירקות מחרקים" בבלוג "מובי"ל בכשרות" של הרב ביגל
- ^ חנן גרינווד, הרב משה ביגל: מכון התורה והארץ ומכון כושרות פתחו נגדי במלחמה, אתר כיפה, ח' בניסן ה'תשע"ד.
- ^ הרב משה ביגל, ניתן לאכול תותי שדה כמו בדורות הקודמים, באתר כיפה, 7 בינואר 2016
- ^ תשובה באתר ישיבה
- ^ מתוך הבלוג של הרב ביגל
- ^ קובי נחשוני, יוזמה: מצלמות במקום משגיח כשרות, באתר ynet, 25 ביולי 2010
- ^ העוף המודרני: צומת הגידים באתר צהר
- ^ הרב משה ביגל, חזרו בכם: בצהר התנהגו כמו גנבים בלילה, בעיתון מקור ראשון, 15 במרץ 2018.
- ^ הרב ביגל, מןמחה הכשרות של ארגון צוהר יוצא נגד הרפורמה: לא להעביר את הכשרות לגופים עסקיים ואינטרסנטים, אתר רוטר.נט, 15.9.21.
- ^ אריאל הורוביץ, משגיח לא בא, מקור ראשון, מוסף "שבת", 17 בדצמבר 2012
- ^ 1 2 כך פועלת מערכת הכשרות בישראל, באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2015
- ^ רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2004
- ^ שלמה אבינר, מי בעד? מי נגד? רשימת הרבנים האוסרים ומתירים עלייה להר הבית, באתר "סרוגים", 4 בפברואר 2015
- ^ ועכשיו: 300 רבנים נגד דירות ערבים, באתר מאקו, 9 בדצמבר 2010
- ^ מיתר: תושבים הפגינו נגד רב היישוב שהצטרף למכתב הרבנים, באתר מפלגת חד"ש, 20 בדצמבר 2010.
- ^ ביקורת על הספר של הרב יואל קטן מתוך העיתון בשבע
- ^ ביקורת על הספר מתוך הבלוג 'רב צעיר'.
- ^ תקציר של הספר מתוך דברי המחבר
- בוגרי ישיבת מרכז הרב
- בוגרי המכללה האקדמית הרצוג
- רבני הציונות הדתית בישראל
- רבני צהר
- רבני יישובים
- רבני מושבים
- ימית: אישים
- גוש קטיף: רבנים
- גני טל (גוש קטיף): אישים
- נוה דקלים: אישים
- בוגרי ישיבת היישוב החדש
- תלמידי הרב אברהם אלקנה שפירא
- תלמידי הרצי"ה קוק
- רבנים שקראו לסרב לפקודת פינוי שטחים
- מיתר: אישים
- חיילי חיל התותחנים
- תלמידי הרב שאול ישראלי
- בוגרי ישיבת נוה דקלים
- ישראלים שנולדו ב-1955
- רבני מועצות מקומיות