משה בייסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה בייסקי
ד"ר משה בייסקי מעיד במשפט אייכמן, מאי 1961
לידה 29 בדצמבר 1921
דז'יאלושיצה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במרץ 2007 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה בייסקי (1 בינואר 1921 - 6 במרץ 2007) - משפטן ישראלי, שופט בית המשפט העליון בשנים 1979-1991. עמד בראש ועדת החקירה לבירור פרשת ויסות מניות הבנקים, ובראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1921 בעיירה דז'יאלושיצה שבפולין. מגיל צעיר היה חבר תנועת הנוער הציוני בעיר קראקוב. עבר את השואה במחנה פלאשוב ובכמה מחנות ריכוז נוספים, שרד את השואה בעזרת אוסקר שינדלר, ועלה לארץ ישראל מאיטליה בשנת 1945 לקיבוץ תל יצחק.

בייסקי למד משפטים בארץ בשנים 19461949. שירת כסרן במלחמת העצמאות ולאחר שחרורו המשיך בלימודיו. באוניברסיטת סורבון בפריז הוכתר בתואר דוקטור למשפטים בזכות עבודת דוקטורט בנושא "מקורות זכויות האדם בתנ"ך, בהשוואה עם המגילה של האומות המאוחדות".

הוסמך בישראל כעורך דין בשנת 1953. בשנת 1960 מונה לשופט וכיהן בבית משפט השלום[1] (עד 1968), בבית משפט מחוזי (עד 1979), תוך שהוא מכהן כשופט בפועל בעליון בשנת 1975[2] ובבית המשפט העליון (עד 1991).

בתחילת 1985 מונה ליו"ר ועדת החקירה שחקרה את פרשת ויסות מניות הבנקים.

לאחר עלייתו ארצה מיעט בייסקי לדבר על זכרונותיו כניצול שואה, אך הדבר השתנה כשהעיד במשפט אייכמן ב-1961, והוא נעשה פעיל מאוד בארגונים להנצחת השואה, בין היתר ביד ושם" (כחבר ובהמשך כיו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם) ויו"ר המכון ללימודי השואה "משואה" (בשנים 19922006). בכהונתו כיו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם הרחיב את ההגדרה של חסיד אומות העולם לעומת קודמו, השופט משה לנדוי. המעמד הוענק גם לאנשים שלא עמדו בסיכון ממשי כתוצאה מפעולות ההצלה, אך מעמדם נפגע; גם לאנשים שלא פעלו להצלת אדם קונקרטי, אלא מחו נגד רדיפות היהודים, התריעו והעבירו מידע על פרטי ההשמדה; וגם לאנשים שהשתייכו למפלגה הנאצית או למנגנוני ההשמדה.

היה נשיא בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1996 הוענק לו אות יקיר העיר תל אביב.

בייסקי עסק גם בהוראת משפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה בייסקי, 'על חסידי אומות העולם', ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה, ישראל נוטמן (עורך), ירושלים תשל"ו: 528-511.
  • משה בייסקי, "עשרים וחמש שנה לפתיחת המשפט בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי בנירנברג", הפרקליט כו, חוברת ד, דצמבר 1970.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שופטי שלום חדשים, מעריב, 31 ביולי 1960
  2. ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 2163]