משה בר בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה בר בק
רבי משה בק בהפגנה נגד הציונות (עומד באמצע, בעל זקן לבן)
רבי משה בק בהפגנה נגד הציונות (עומד באמצע, בעל זקן לבן)
רבי משה בק בהפגנה נגד הציונות (עומד באמצע, בעל זקן לבן)
לידה 17 במאי 1934
נירבוגאט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באפריל 2021 (בגיל 86)
מונסי, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב משה דב בֶּר הלוי בֶּק (מאוית במקור בער בעק; ג' בסיון ה'תרצ"ד, 17 במאי 193416 באפריל 2021 ד' באייר ה'תשפ"א) היה מנהיג ארגון נטורי קרתא בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבודפשט. שרד את שלטון צלב החץ בבונקר בבית דודו ברחוב דובוזי. ב-1948 עלה לארץ ישראל עם אביו. למד בישיבת ויז'ניץ בבני ברק וב-1959 נשא לאישה את ברכה בת זאב (וועלוועל) אייזנבאך מירושלים. על פי עדותו, הכיר אז את נטורי קרתא ואימץ את השקפתם[1]. בשלב מסוים אף החל להתלבש כירושלמי. הוא נמנה עם קבוצת קנאים שפעלה בוויז'ניץ ושהתסיסה נגד ראש הישיבה אז, רבי משה יהושע הגר בטענה שהוא פשרן בנושא הציונות.[2] "הנידחים", כפי שכונו, סולקו מהישיבה ב-1963.

בק עזב את מדינת ישראל ב-1970[1] בגלל התנגדותו לציונות והשתקע במונטריאול. ב-1980 עבר למונסי ופתח שם בית כנסת בשם "בית יהודי" המשמש כמרכז נטורי קרתא בארצות הברית. התבסס כמנהיג הקבוצה באמריקה וכאחד הקולות הקיצוניים ביותר בציבור החרדי. בין היתר, תקף את הרב משה טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר ואת ועד הכשרות של התאחדות הרבנים, בטענה שהם משווקים כבשר חלק בשר בהמות שנמצאה בהן סירכא כחלק ושאישורי חלב ישראל שלהם אינם אמינים. כמו כן, התקומם בעת הפולמוס על הקמת בית-ספר לילדים מפגרים במימון ממשלתי, משום שהמוסד נעדר סממנים דתיים, בהתאם לדרישות החוק.

בשנות ה-80 החל להשתתף באופן ישיר בפעילות פלסטינית נגד הציונות. הוא חיבר כמה קונטרסים שבהם הציג את השקפתו, השואבת את עיקריה משיטתו של הרב יואל טייטלבוים המפורטת בספרו ויואל משה אך מוסיפה עליה את דגשיו שלו. בין היתר, כתב כי יש סכנה גדולה לשבת בארץ ישראל, הן סכנה פיזית והן משום שהיושבים בה עלולים להזדהות עם מלכות המינות ולהשתמש ב"לשון הטמאה". כמו כן, בניגוד להרב יואל טייטלבוים, הוא חייב את שיתוף הפעולה עם הפלסטינים נגד הציונים והצהיר כי "יש בכך קידוש ה'". לדבריו מותרת התחברות לצורך תועלת עם נכרים, בניגוד לרשע. לדבריו מדינת ישראל טובחת בפלסטינים ומתאכזרת אליהם ולכן מתקפותיהם נגדה לגיטימיות ומובנות. בק ואנשיו הרבו להשתתף בהפגנות פרו-פלסטיניות מול מוסדות בינלאומיים[3].

מחאה של בד"ץ סאטמאר נגד בעק ופעולותיו

עמדותיו עלו לו, בין היתר, בהרחקה גורפת מקריית טאהש ובמוניטין של תמהוני.

ב-2006 ביקרו כמה חברי נטורי קרתא המזוהים עמו בוועידת השואה הבינלאומית באיראן, מעשה שעורר גינוי אפילו מבד"ץ העדה החרדית ומחסידי סאטמאר בראשותו של הרב זלמן לייב טייטלבוים הנחשבת כקיצונית יותר ביחסה לציונות. ב-2008 נפגש הוא עצמו עם נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד בניו יורק.

נפטר בד' באייר התשפ"א, 16 באפריל 2021. אחיו, הרב אברהם צבי בק, היה אב"ד קהילת "עדת ישראל" במלבורן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה בר בק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Auschwitz Memorial Press Conference - Part 1 ביוטיוב.
  2. ^ בני בראון, היהדות החרדית והמדינה, כשיהדות פוגשת מדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
  3. ^ בנימין בראון, היהדות החרדית והמדינה. מתוך: ידידיה שטרן, קלמן נוימן, כשיהדות פוגשת מדינה, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ה. עמ' 163–170.