משה גבעוני (השומר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברי ארגון "השומר" בגליל העליון - מימין לשמאל:משה גבעוני, צבי בקר, ישראל שוחט, אליהו איתן קמינצקי (אביו של רפאל איתן), בן-ציון משבץ

משה "יוזובר" גבעוני (25 בדצמבר 188518 בינואר 1967) היה מאנשי העלייה השנייה ומראשוני ארגוני בר גיורא והשומר וממייסדי הקואופרציה במרחביה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעוני נולד ב-1882 בעיירה יוזובסקה שברוסיה (כיום העיר דונצק באוקראינה)[1] בשם משה גולדשטיין לברוך ומרים (לבית כ"ץ). אח לעוד 2 אחים ו-3 אחיות. ב-1906 עלה ארצה, במסגרת העלייה השנייה, והגיע לזכרון יעקב שם הצטרף לפועלי ציון והתחבר למספר פועלים נוסף ששאפו כמוהו להילחם על עבודה עברית ושמירה עברית[2].

לאחר סיום עבודתו בזכרון יעקב עבר לירושלים והצטרף לקומונת הסתתים בה עבדו כבר מספר שותפים לרעיונותיו וביניהם אלכסנדר זייד, גד אביגדורוב ומשה אינגברמן. בתקופה ששהה בקומונה ניסה, עם חבריו, לרתום את צעירי ירושלים לרעיונתיו אך לאחר שנתקלו בהתנגדות (בעיקר מצד הממסד הדתי) חזר לזכרון יעקב.

בספטמבר 1907 השתתף גבעוני בוועידת פועלי ציון השנייה שהתקיימה ביפו. בסיומה זומן למפגש בדירתו של יצחק בן-צבי ושם, ביחד עם בן צבי, ישראל שוחט, אלכסנדר זייד, יחזקאל ניסנוב, ישראל גלעדי, צבי בקר, יצחק נדב, דב ברל שוייגר, מנדל פורטוגלי ויחזקאל חנקין, ייסדו את ארגון השמירה בר גיורא.

לאחר המפגש ביפו שיכנע גבעוני את חברי הקבוצה להגיע לזכרון יעקב שם ניסו לקבל, באופן מאורגן, עבודה במקומם של הפועלים ערבים. לאחר שאיכרי המקום סירבו לקבלם עבר גבעוני עם הקבוצה לעבוד באופן קולקטיבי בחוות סג'רה של יק"א. ב-1908 עשתה הקבוצה את הצעד הראשון בתחום השמירה וקיבלה על עצמה גם את האחריות לשמירה בחווה ומינתה את צבי בקר לשומר מטעמה. היה זה הצעד הראשון בדרכו של ארגון השומר כשבעקבותיו כבש הארגון את זכות השמירה במושבה סג'רה עצמה. בהמשך נחתם הסכם שמירה גם עם המושבה מסחה וגבעוני עבר לשמור על בתי מושבה זו ושדותיה[3][4].

ב-1911 עלה גבעוני וחבריו להתיישב בקואופרציה במרחביה שם שהו אנשי "השומר" במשך כשנה ועסקו בשמירה ועבודת השדה.

ב-1912 נחתם הסכם שמירה בין "השומר" ובין ועד מתיישבי רחובות וגבעוני עבר לשמור במושבה זו. מאחר שהיה כבר בעל משפחה בתקופה זו אישור לו "השומר" קבלת הלוואה להקמת משק עזר כדי להגדיל את הכנסותיו. הסכם זה הופסק ב-1913 לאחר מספר תקריות אלימות בין אנשי השומר לערביי הסביבה וגבעוני נאלץ לעזוב את המושבה.

עם הפסקת פעילותו של "השומר" הצטרף כחבר ל"קואופרטיב ההובלה" ועבד עד פרישתו בסולל בונה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעוני נישא ללאה ויינברג (בת ליעקב נפתלי ושושנה ויינברג, 1889-1950). לזוג נולדו 2 בנים ובת. לאה עלתה ארצה ב-1907 יחד עם קיילה גלעדי וציפורה זייד שגם הן חברו לארגון "השומר". גבעוני נפטר ב-1967 בתל אביב והובא לקבורה בבית הקברות של מרחביה[5][6][7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה גבעוני, מימים ראשונים, מתוך ספר "השומר" - דברי חברים, הוצאת דביר ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1957, עמודים 116–118

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם החיבה של גבעוני "יוזובר" נגזר משמה של עיר הולדתו
  2. ^ בין הפועלים שפגש גבעוני בזכרון יעקב היו ישראל שוחט, צבי בקר, יחזקאל ניסנוב, מאיר חזנוביץ, סעדיה פז וישראל גלעדי
  3. ^ ההסכם עם מסחה כלל גם מסירת עבודות לארגון השומר
  4. ^ יחד עם גבעוני מונו לשמור על מסחה גם בן ציון משבץ, צבי בקר ואליהו איתן (קמניצקי)
  5. ^ משה גבעוני, דבר, 19 בינואר 1967
  6. ^ נפטר משה גבעוני מראשוני "השומר", למרחב, 19 בינואר 1967
  7. ^ משה גבעוני מראשוני "השומר" נפטר היום, על המשמר, 19 בינואר 1967