משה גוטל לוין נולד בעיירה ינושק שבליטא, למשפחה יהודית, בנם של יהושע ומלכה לוין. בשנת 1883, בהיותו בן ארבע, עבר עם משפחתו לקורק באירלנד, והם התאזרחו כנתינים בריטים. קיבל חינוך תורני מפי מורים פרטיים יוצאי ליטא.
בשנת 1901, פתח עם גיסו חיים סלומון בית מסחר לשיווק תרופות בירושלים. כעבור שנה נסעו השניים ללבנון לצורכי מסחר. בדרכה מיפו ללבנון עגנה אונייתם בנמל חיפה, לוין התוודע לראשונה לחיפה והחליט לפתוח בה סניף של בית המסחר לתרופות. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1903, עבר לגור בעיר עם משפחתו, כשגיסו חיים סלומון ממשיך לנהל את העסק בירושלים.
היה מראשי "אגודת אחים" שפעלה בחיפה. בשנת 1907, ייסדה האגודה את השכונה הראשונה בהדר הכרמל - "הרצליה".
בשנת 1913, פתח חיים סלומון את בית המסחר ביפו, בניהולו של יצחק אלשטיין, אחיינו של סלומון, וכך נוסד "סלומון, לוין ואלשטיין".
לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה דרשו ממנו השלטונות הטורקיים לוותר על אזרחותו הבריטית, ואם לא יעשה כן ייאסר. בעקבות זאת נמלט לוין עם אשתו ושבעת ילדיו לאלכסנדריה שבמצרים. לפרנסתו הפך לספק הירקות של הצבא הבריטי באלכסנדריה. מאוחר יותר עברו לפורט סעיד. בתקופת שהותם במצרים מת בנו דניאל בן השמונה ממחלת הטיפוס. אשתו חלתה בדבר, אך הבריאה.
עם תום המלחמה שבה המשפחה לארץ ישראל ולוין נרתם לעבודתו במסחר התרופות. לאחר כמה שנים ייסד עם שותפיו את בית החרושת לתרופות "אסיא" בפתח תקווה, שברבות הימים התרחב והפך למפעל לתרופות "טבע".
לצד פעילותו התעשייתית הוא היה פעיל ציבור בעירו חיפה. בשל מעמדו ושליטתו בשפה האנגלית פעל לגשר בין הקהילה היהודית לשלטונות המנדט הבריטי. הממשלה הבריטית העניק לו את תואר ה-OBE.
היה חבר הוועד הלאומי, כיהן כיושב ראש ועד הקהילה בחיפה ולשכת המסחר בה, היה יושב ראש מועצת המנהלים של בית הספר הריאלי ושל הטכניון, נשיא לשכת הכרמל של בני ברית, חבר ונשיא כבוד ברוטרי, יושב ראש "לייט האוס" - בית הספר לעיוורים.
בשנת 1898, בהיותו בן תשע עשרה, נישא לציפורה, בתו של יואל משה סלומון. בשנת 1975, נפטרה אשתו בגיל 93, לאחר 76 שנות נישואים. אחד מחתניו הוא נחום חת, אביהם של מאיר חת ושל עדנה גבריאלי. בנו הוא השופט ישראל לוין.
