לדלג לתוכן

משה גלילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה גלילי "קריבושה" קריבושיין היה איש בית"ר, שעסק בארגון עלייה בלתי לגאלית רוויזיונסטית מאירופה לפני קום מדינת ישראל. נאסר ברומא בעקבות פיצוץ השגרירות הבריטית. עבד במנהלת הצנע ובסוכנות היהודית. בזמן מלחמת העצמאות של אלג'יריה הבריח יהודים לארץ ישראל.

נולד בדנייפרופטרובסק שבאוקראינה אביו אלכסנדר קריבושיין נפטר כשהיה תינוק. האם ומשה התינוק ברחו מפוגרום אחד למשנהו עד שעלו לארץ ישראל. למד בגימנסיה הרצליה ולאחר מכן נסע ללמוד רפואה באיטליה. בקיץ 1936, באחד מביקוריו בפריז ביקר במחנה פליטים של יהודים שנסו מפני הנאצים והבין כי רק העפלה לארץ ישראל תפתור את בעיית היהודים ערב המלחמה. גלילי פנה למנהיגים יהודים תחת הסיסמה "אף על פי" וניסה לגייס תמיכה אצל ראשי "מכבי" בפריז והרוויזיוניסטים בווינה. במסגרת פועלו הרצה לפניהם על תוכניתו לרכז את הפליטים באחד מאיי יוון ומשם להעלותם באניות ארצה (מהלך שלא צלח). מפריז יצא ליוון לברר אפשרויות של רכישת אניות, ובדרכו חזרה התעכב בווינה. כאן התקשר עם ראשי התנועה הרוויזיוניסטית שעודדוהו ואף העמידו לרשותו את הכספים הדרושים למבצע, שנקרא על ידי גלילי עליית "אף על פי".[1][2]

גלילי הבין כי עד שלא יוכיח כי ביכולתו לשגר ספינה לארץ ישראל לא יתייחסו אליו ברצינות. הוא אסף 16 בחורים ונסע לנמל פיראוס, שם קנה ספינה רעועה ושכר צוות תמורת הבטחה שבתום ההפלגה הם יקבלו את הספינה כתשלום עבור העבודה.

בראשית מארס 1937 יצאה הספינה לדרך. מפעם לפעם הפסיק מנועה לפעול והיא נעה בעזרת מפרשים. תוך ניצול החוק הבינלאומי המתיר לספינה במצוקה לשהות בנמל שלושה ימים, היא עגנה ליד שובר הגלים בחיפה. גלילי ירד לחוף ובעזרת אברהם וינשל דאג לכך שיונה-קופ תמיר, אחיינו של ז'בוטינסקי ומהנדס בחברת החשמל, יכבה את האור באזור הנמל, ובמסווה החשיכה הורדו המעפילים. אבא חושי, לימים ראש העיר, הזדמן למקום עם אנשי פלוגת "הפועל" ולא אהב את העובדה שהמעפילים לא עברו במכס. "בפעם הבאה שתביא כך יהודים, אמסור אותך למשטרה", איים על גלילי.

בדרכונו של משה לא צוין כי נכנס לארץ ישראל. בשל כך נסע למשמר הירדן, הבריח את הגבול לסוריה ועם אוטובוס ערבי חצה בחזרה דרך תחנת הגבול. עם שחר, כשראה את פלוגת בית"ר של ראש פינה יוצאת לעבודה בשדות הטבק, התפעם מהמראה והחליט לשנות את שמו לגלילי. הוא חזר לווינה והחל לשתף פעולה עם בית"ר, התנועה קיבלה עליה לגייס מעפילים ואילו גלילי התחייב לארגן את הספינות. ערי ז'בוטינסקי, נציב בית"ר בארץ ישראל, התרשם בפגישתו עמו מהמיזוג בין מדינאי ההולך בגדולות ל"תגרן בשוק של אתונה". גלילי סיפק את הסחורה: בטירת קוטינגברון שמחוץ לווינה הוא ארגן מעין מחנה קיץ לסטודנטים יהודים, הסיעם לנמל פיומה ומשם שוב בספינה רעועה לארץ ישראל. כשהוריד אותם בחוף טנטורה, אמר לו אחד המעפילים: "גלילי, אתה עוד תשמע ממני". זה היה שלמה בן-יוסף, עולה הגרדום הראשון.

גלילי הספיק להביא לחופי ארץ ישראל אונייה נוספת ואז אירע האנשלוס והנאצים נכנסו לווינה. ביוני 1938 התקרב גלילי לחופי הארץ עם "צי" של שלוש ספינות, שעל סיפונן 381 מעפילים. במהלך ההפלגה נשא לאשה את פאולה ראץ. אף שבלבו נטה לרוויזיוניסטים, מאס גלילי ההרפתקן והעצמאי בסיעתיות ובתככים ופרש ממבצע ההעפלה.

אחרי מלחמת העולם השנייה שוב נקרא גלילי לדגל, אך ביום שהופיע ברומא, באוקטובר 1946, פוצץ האצ"ל את השגרירות הבריטית בעיר והוא נאסר.

אחרי הקמת המדינה שירת במינהלת הצנע, עבד בסוכנות היהודית ובזמן מלחמת אלג'יריה נשלח להבריח משם יהודים לארץ ישראל. במיתון של 1966 פוטר, ומאז התמסר לציור.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]