משה יוסף גליקסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משה גליקסון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ד"ר משה יוסף גליקסון (ר"ח אלול תרל"ח, 1878ה' בסיוון תרצ"ט, 1939) היה מנהיג ציוני ועיתונאי, עורך "הארץ", פובליציסט ומתרגם עברי.

משה גליקסון

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה יוסף גליקסון נולד בהולינקה שבפלך סובאלק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בפולין) בשנת 1878. קיבל חינוך תורני, למד בישיבות גרודנה ולומז'ה, ובגיל 17 נמשך אחר ההשכלה, נסע למערב ולמד בבית ספר תיכון בפרנקפורט ובאוניברסיטאות מרבורג שבגרמניה וברן שבשווייץ. בין היתר היה תלמידו של הפילוסוף היהודי הנודע הרמן כהן. ב-1907 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה, ובאותה שנה הצטרף לוועד "חובבי ציון" באודסה, והיה מזכירו. בתקופה זו החל לכתוב בעיתונות היהודית באירופה, ובפרט בשבועונים "די ולט" ו"העולם".

כיהן כציר למספר קונגרסים ציוניים. מראשוני העלייה השלישית. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לארץ, בשנת 1919, באוניה "רוסלאן". היה מנהיגה של תנועת הנוער "הנוער הציוני". היה ממייסדי "הציונים הכלליים" בארץ, וכיהן כחבר הוועד הפועל הציוני והועד הלאומי.

בשנים 19231938 היה גליקסון העורך של עיתון "הארץ", ותחתיו הפך העיתון לעיתון אחראי המבטא תרבות רחבה והשקפת עולם ליברלית-מתונה.[1] עסק בכתיבה ספרותית. כתב על אחד העם והרמב"ם. תרגם את ספרי פילוסופיה "מבוא לתולדות הפילוסופיה החדשה" מאת קוּנוֹ פישר (Kuno Fischer) ו"‫תולדות הפילוסופיה החדשה/ בחיבור עם התרבות הכללית ועם המדעים המיוחדים" מאת וילהלם וינדלבנד (Windelband), וערך את "חכמי יון: תולדות הפילוסופיה העתיקה" תאודור גוֹמְפֶּרְץ (Gomperz), בתרגום שרגא פייבל פרנקל ("בר טוֹביה").

משה יוסף גליקסון נפצע קשה בתאונת דרכים בשנת 1939, וכעבור כשבועיים נפטר, ביום ה' בסיוון תרצ"ט. על שמו נקרא הקיבוץ כפר גליקסון, שעלה על הקרקע ביום שבו נפטר, וכן רחובות במספר ערים כגון תל אביב, נתניה וקריית גת.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחד העם: חייו ופועלו, ירושלם–תל אביב: דפוס הארץ, תרפ"ז.
  • חידוש היסודות, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, תש"ז.
  • עם חילופי משמרות: קובץ מאמרים, תל אביב: ההנהגה העליונה להסתדרות הנוער הציוני העולמית, תרצ"ט.

כתבי עת שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משואות: מאספים לשאלות הזמן, לדברי עיון וספרות, אודסה: אמנות, תרע"ט.
  • עולמנו: מאסף לשאלות-החיים ולספרות, פטרוגרד: קדם, תרע"ז.

כתביו שפורסמו לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי מ. גליקסון, תל אביב: יצא מטעם הוועד להוצאת כתבי גליקסון על ידי דביר, ת"ש-תש"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אודות הארץ, באתר הארץ, 23 בינואר 2001 (עודכן: 20 ביולי 2009)