משה גנן
 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1931 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 2021 (בגיל 89) ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית, גרמנית |
| מספר ילדים |
2 |
  | |
משה גנן (28 בדצמבר 1931 - 29 בספטמבר 2021) היה סופר, משורר, מסאי וחוקר טקסטים ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנן נולד בבודפשט, משפחתו חיה בעוני, הוריו התגרשו שהיה בן שמונה והוא נאלץ לעזור לפרנסת אביו הסבל והרוכל. בזמן מלחמת העולם השנייה נשלח אביו למחנה עבודות כפייה, ונספה יחד עם בני משפחתו האחרים. אמו נשלחה לאושוויץ. גנן שרד בגטו עד השחרור בידי הצבא האדום ב-18 בינואר 1945. ב-1947 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתגורר בקיבוץ חפצי-בה. הוא התנדב לשרת בפלמ"ח יחד עם חבריו לחברת הנוער[1].
לאחר השירות הצבאי עבר לירושלים במטרה ללמוד באוניברסיטה העברית, במשך השנים השלים תוארי מוסמך בספרות עברית, בספרות השוואתית ובספרות גרמנית. בהמשך היה מורה במעברת קאקון, וזמן מה בדימונה ואף עבד במכרות נחושת תמנע לזמן קצר. ב-1970 החל לעבוד כפקיד משכנתאות בבנק טפחות בירושלים[1].
גנן החל לכתוב שירה וסיפורים בילדותו והמשיך לכתוב כל חייו ולנסות לפרסם אותם, אך זכה לפריצת דרך רק ב-1980, כאשר קיבל תגובה חיובית מקובץ ששלח לסופר והמשורר פנחס שדה. ב-1983 הוא פרסם קובץ ראשון של שירים וסיפורים קצרים, "פרוזה ושירה" וב-1986 קובץ שני "הארות", שבמקביל באותן השנים המשיך לעבוד כפקיד בבנק טפחות[1].
בהמשך פרסם באופן קבוע שירים, סיפורים, ביקורות ומאמרים בכתבי עת ישראליים רבים - "שבו", "נתיב", "האומה", "אפריון", "מבוע", "דבר", "שלם", "ראש", "עכשיו", "מהות", "הליקון", "פסיפס", "ידע-עם", "הארץ", "עתון 77", "שנה בשנה", ו-"כתם". ב-"Voices" פרסם משירתו באנגלית. ב-"Pilgrims" (אוסטרליה) פרסם תרגומים לשירי פנחס שדה וכן "ואריאציה" של גבריאל מוקד. Uj Kelet, העיתון ההונגרי בישראל, פרסם מסיפוריו הקצרים בתרגומו של י' גת. כמו כן השתתף בשתי אנתולוגיות: אני תפילתי בעריכת הלל וייס (הוצאת בית אל), והנשיקה מבעד למטפחת בעריכת אשר רייך (הוצאת ידיעות אחרונות).
נפטר ב-29 בספטמבר 2021. הותיר אחריו אישה ושני ילדים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרוזה ושירה – סיפורים ושירים (1983); הוצאת קליפסו
- הארות – פרוזה ושירה - סיפורים ושירים (1986); הוצאת גושן
- שירי מגירה; - שירים (1993) הוצאת גושן
- אני נושא את שירי אל הרעב לרוח – פנחס שדה והשירה הדתית מונוגרפיה על פנחס שדה (2005); הוצאת גושן
- סונטות למריאן - שירים (תשס"ח 2007) ספרי עיתון 77
- ספר הזיכרון לעזה צבי, עורך משה גנן, ספרי עיתון 77, 2012[2]
- מה יש פה להסביר?, חמוטל בר-יוסף ומשה גנן. הוצאת ספרא, 2016[3]
תרגומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בעקבות נתן אלתרמן - תרגומי בלדות; (2005) הוצאת גושן
- רדת איננה אל שחת – תרגום-עיבוד שירים משומר (1995); הוצאת גושן
- פואמות שומריות תרגום-עיבוד שירים משומר (1998); הוצאת גושן
- שירים משומר תרגום-עיבוד (2000) הוצאת גושן
- שירים מהגיהנום – תרגום שירי ר. פירסט שנכתבו במחנות הריכוז אושוויץ, ברגן-בלזן וכו' (2002). הוצאת בית אל
- סונטים למריאן - הוצאת עיתון 77, 2008
- אינטרמצו לירי ושירים אחרים- תרגום שירים של היינריך היינה, הוצאת עיתון 77, 2010[4]
- השיבה הביתה - תרגום שירים של היינריך היינה, הוצאת עיתון 77, 2011[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה גנן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הבלוג של משה גנן, באתר בננות Blogs
- משה גנן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- משה גנן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- משה גנן באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
משה גנן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 ירון אביטוב, הוא הלך בשדה - עשרות שנים שלח משה גנן את כתביו לכל דכפין, אך לשווא. לפני כשש שנים קיבל לפתע מכתב, שנפתח ב"משה גנן היקר" והסתיים ב"פנחס שדה". מאז הפך שדה לפטרון רוחני של גנן, וגנן, פקיד בנק במקצועו, פרץ דרך לעולם השירה העברי. אגב, לא רק בזכות שדה, כל העיר, 13 בפברואר 1987
- ↑ דליה קרפל, היא היתה דמות מפתח בתרבות העברית. אבל חייה היו החמצה עצומה, באתר הארץ, 3 באפריל 2019
- ↑ אילת נגב, להתחבר אל המקומות הכואבים של חמוטל בר־יוסף, באתר הארץ, 25 ביולי 2016
- ↑ ארז שוייצר, דברים שבשירה | איך אצמיח כנפיים לקום, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2010
- ↑ ארז שוייצר, צעירה לנצח, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2011
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|