משה דב וולנר

**משה דב וולנר**
	הרב וולנר (צועד מאחורי הרב הרצוג) בביקור הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן ציון מאיר חי עוזיאל באשקלון
	הרב וולנר (צועד מאחורי הרב הרצוג) בביקור הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן ציון מאיר חי עוזיאל באשקלון
לידה	19 במרץ 1912; א' בניסן ה'תרע"ב; ארד
פטירה	11 באוגוסט 2007 (בגיל 95); כ"א באב ה'תשס"ז; ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות, ירושלים
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת פרשבורג
תקופת הפעילות	? – 11 באוגוסט 2007
השתייכות	הפועל המזרחי
רבותיו	יוסף אלימלך כהנא

הרב משה דב וולנר (א' בניסן ה'תרע"ב, 19 במרץ 1912 - כ"א באב ה'תשס"ז, 11 באוגוסט 2007, ירושלים) היה רבה האשכנזי השני^[1] של אשקלון ומראשי "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארד שבהונגריה (כיום ברומניה) לרב צבי יהודה ורחל וולנר. אביו כיהן כרב הכפר פולופסלש (אנ'). בילדותו נדדה משפחתו ברחבי הונגריה בשל מאורעות מלחמת העולם הראשונה. למד במשך שמונה שנים אצל הרב דב לבלוביץ' אב"ד קישקרש, בעל 'דיבובי חן', והוסמך על ידו. לפני פטירתו, כתב עליו הרב לבלוביץ': "מובטחני שתהיה בעז"ה לאילנא רברבא בישראל, ותזכה להרביץ תורה ויראת שמים לישראל בערך יותר גדול מאשר זכיתי אני". לאחר מכן למד אצל הרב יוסף אלימלך כהנא, אב"ד אונגוואר וצעהלים. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת פרשבורג אצל הרב עקיבא סופר ("דעת סופר"), שם למד גם מבנו הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל "חשב סופר" ועוד. נסמך גם על ידי רבה של אויהל, הרב דוד דב מייזליש והתמנה לדיין בבית דינו של הרב ישעיה קאליש. בשנת ה'תרצ"ו (1936) נשא את מרים, בתו של הרב ישראל ולץ רבה של פשט, ועבר לגור בסמוך לחותנו בבודפשט. בבודפשט כיהן כרב קהילה במשך כ-15 שנה, עד תחילת שואת יהודי הונגריה. הוא שהה במספר מחנות ריכוז והשמדה, והיה כמעט היחיד מכל משפחתו ששרד את השואה. לאחר השואה פגש את אשתו, בנותיו וחותנו, והצטרף לחותנו בהנהגת שרידי הקהילה בבודפשט ובניהול בי"ד מיוחד לענייני עגונות שהקים בעיר.

בשנת ה'תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל והתמנה לכהן כרב המושב שפיר, שהיה מאוכלס בעולים דתיים רבים מהונגריה. בבואו לארץ התקרב למספר אדמו"רים, בהם האדמו"ר מבעלזא רבי אהרן רוקח, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג ורבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם מסטרופקוב. הצטרף ל"חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי", ובמסגרת זו פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה". בשנת ה'תשי"ג (1953) החל לכהן כרב אשכנזי ראשי וראש אבות בתי הדין באשקלון (שנקראה אז "מגדל גד" ו"מגדל אשקלון"), שהייתה אז עיר צעירה ומאוכלסת ברובה בעולים חדשים. הוא הקים בעיר מוסדות תורה, מקוואות, בתי כנסת ומערכת כשרות. כיהן בתפקיד זה במשך למעלה מ-25 שנה, כאשר בשנת ה'תשט"ו הצטרף אליו הרב הספרדי נתן פרג'ון (עד שנת ה'תשי"ט) ומשנת ה'תש"ך הצטרף אליו כרב ספרדי הרב יוסף שרביט. בשנת ה'תש"ם (1980) פרש לגמלאות (החליפו בתפקיד הרב יוסף חיים בלוי). הוא התגורר לתקופה קצרה בפתח תקווה ולאחר מכן בשכונת קריית משה בירושלים, שם התגורר עד לפטירתו בכ״א באב ה'תשס"ז (11 באוגוסט 2007). נקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות סמוך לקבר חותנו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, הרב צבי יהודה, הוא ראש כולל צאנז-קלויזנבורג בבני ברק ואב"ד תל אביב בעבר. נישא לרחל, בתו של חה"כ לשעבר הרב שלמה יעקב גרוס.
בתו חיה שרה נישאה לברוך, בנו של הדיין הרב יונה שיבר מרחובות^[2].
בתו צביה נישאה ליעקב דוד גולדרינג, נכדו של הרב נח גד וינטרוב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמדת צבי (לעיתים: שאילת חמדת צבי)- שו"ת, חמישה כרכים. הספר זכה להסכמות מחותנו, מהאדמו"ר מקלויזנבורג ומהרב יצחק יעקב וייס, בעל 'מנחת יצחק'.
דרושים לחפציהם- דרושים על התורה והמועדים, שלושה כרכים.
אמרי חמודות- על השבת והמועדים. חלק א'- ענייני דרוש על השבת והמועדים. ח"ב- בירורי הלכה בענייני שבת ומועד.
חמדת הלבבות- על ספר תהלים.
פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה" של "חבר הרבנים שע"י הפועל המזרחי" ו"פרי הילולים" של ישיבת צאנז-קלויזנבורג.