משה דב וולנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה דב וולנר
אין תמונה חופשית
לידה 19 במרץ 1912
א' בניסן ה'תרע"ב
הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באוגוסט 2007 (בגיל 95)
כ"ז בניסן ה'תשס"ז
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הפועל המזרחי עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו יוסף אלימלך כהנא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב משה דב וולנר (א' בניסן ה'תרע"ב, 19 במרץ 1912 - כ"ז בניסן ה'תשס"ז, 11 באוגוסט 2007, ירושלים) היה רבה האשכנזי הראשון של אשקלון ומראשי "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בהונגריה בה'תרע"ב (1912) לרב צבי יהודה ורחל וולנר. אביו כיהן כרבה של פולספלש. בילדותו נדדה משפחתו ברחבי הונגריה בשל מאורעות מלחמת העולם הראשונה. למד במשך שמונה שנים אצל הרב דב לבלוביץ' אב"ד קישקרש (אנ'), בעל 'דיבובי חן', והוסמך על ידו. לפני פטירתו, כתב עליו הרב לבלוביץ': "מובטחני שתהיה בעז"ה לאילנא רברבא בישראל, ותזכה להרביץ תורה ויראת שמים לישראל בערך יותר גדול מאשר זכיתי אני". לאחר מכן למד אצל הרב יוסף אלימלך כהנא, אב"ד אונגוואר וצעהלים. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת פרשבורג אצל הרב עקיבא סופר ("דעת סופר"), שם למד גם מבנו הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל "חשב סופר" ועוד. נסמך גם על ידי רבה של אויהל, הרב דוד דב מייזליש והתמנה לדיין בבית דינו של הרב ישעיה קאליש. בשנת ה'תרצ"ו (1936) נשא את מרים, בתו של הרב ישראל ולץ רבה של פשט, ועבר לגור בסמוך לחותנו בבודפשט. בבודפשט כיהן כרב קהילה במשך כ-15 שנה, עד תחילת שואת יהודי הונגריה. הוא שהה במספר מחנות ריכוז והשמדה, והיה כמעט היחיד מכל משפחתו ששרד את השואה. לאחר השואה פגש את אשתו, בנותיו וחותנו, והצטרף לחותנו בהנהגת שרידי הקהילה בבודפשט ובניהול בי"ד מיוחד לענייני עגונות שהקים בעיר.

בשנת ה'תשי"א (1951) עלה לארץ ישראל והתמנה לכהן כרב המושב שפיר, שהיה מאוכלס בעולים דתיים רבים מהונגריה. בבואו לארץ התקרב למספר אדמו"רים, בהם האדמו"ר מבעלזא רבי אהרן רוקח, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מקלויזנבורג ורבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם מסטרופקוב. הצטרף ל"חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי", ובמסגרת זו פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה". בשנת ה'תשי"ג (1953) החל לכהן כרב אשכנזי ראשי וראש אבות בתי הדין באשקלון (שנקראה אז "מגדל גד" ו"מגדל אשקלון"), שהייתה אז עיר צעירה ומאוכלסת ברובה בעולים חדשים. הוא הקים בעיר מוסדות תורה, מקוואות, בתי כנסת ומערכת כשרות. כיהן בתפקיד זה במשך למעלה מ-25 שנה, כאשר בשנת ה'תשט"ו הצטרף אליו הרב הספרדי נתן פרג'ון (עד שנת ה'תשי"ט) ומשנת ה'תש"ך הצטרף אליו כרב ספרדי הרב יוסף שרביט. בשנת ה'תש"מ (1980) פרש לגמלאות (החליפו בתפקיד הרב יוסף חיים בלוי). הוא התגורר לתקופה קצרה בפתח תקווה ולאחר מכן בשכונת קריית משה בירושלים, שם התגורר עד לפטירתו בכ"א באב ה'תשס"ז (11 באוגוסט 2007). נקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות, סמוך לקבר חותנו.

בנו, הרב צבי יהודה וולנר, הוא ראש כולל צאנז-קלויזנבורג בבני ברק ואב"ד תל אביב בעבר. בתו חיה נישאה לרב ברוך שיבר, בנו של הרב יונה שיבר מרחובות[1].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חמדת צבי (לעיתים: שאילת חמדת צבי)- שו"ת, חמישה כרכים. הספר זכה להסכמות מחותנו, מהאדמו"ר מקלויזנבורג ומהרב יצחק יעקב וייס, בעל 'מנחת יצחק'.
  • דרושים לחפציהם- דרושים על התורה והמועדים, שלושה כרכים.
  • אמרי חמודות- על השבת והמועדים. חלק א'- ענייני דרוש על השבת והמועדים. ח"ב- בירורי הלכה בענייני שבת ומועד.
  • חמדת הלבבות- על ספר תהלים.
  • פרסם מאמרים רבים בקובצי "התורה והמדינה" של "חבר הרבנים שע"י הפועל המזרחי" ו"פרי הילולים" של ישיבת צאנז-קלויזנבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 12 בדצמבר 1962, עמ' 15