משה דוד גיסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

משה דוד גִיסֶרכתיב יידי: גיסער; בספרדית: Moshe David Guiser;‏ 1893, ראדום, פולין - 19 באפריל 1952, סנטיאגו, צ'ילה) היה משורר, עיתונאי, סופר, מבקר ועורך יידי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה דוד גיסר נולד בשנת 1893 בעיר ראדום שבפולין במשפחה יהודית ענייה של נפחים ויוצקי ברזל. בגיל צעיר הוכרח להפסיק את לימודיו ולסייע לאביו בעבודת הנפחות שלו. המשפחה נדדה בערי פולין השונות, לודז', ורשה וקונסק, וגיסר הצעיר עבד עבודה פיזית קשה וסבל חרפת רעב.

במלחמת העולם הראשונה גויס בכפייה על ידי הגרמנים, ונשלח לעבודה בבית יציקה בגרמניה, בקלן, לסייע למאמץ המלחמתי הגרמני. שם החל להתעניין בספרות גרמנית, ושם גם החל לכתוב את שיריו הראשונים, שכתבם על קרעי נייר מזדמנים. אחדים משירים אלה היו ראשית פרסומו בעיתונות היידיש. שירו הראשון התפרסם בשנת 1919 בביטאון פועלי ציון בווינה, "דער אידישער ארבייטער".

בשנת 1921 עבר לעיר ורשה, ושם הצטרף לחבורה הספרותית היידית "כאליאסטרע" ('כנופיה'). שיריו הותירו רושם רב על הקוראים.

בשנת 1924 היגר גיסר לארגנטינה, השתקע בבואנוס איירס, והיה מורה בבתי ספר יהודיים. במקביל המשיך בעבודתו הספרותית, והיה עורך ואף מוציא לאור של עיתוני ילדים ביידיש. הוא פרסם ספרי שירה, שירי ילדים ופרוזה. מארגנטינה שלח את שיריו לכל במות היידיש הגדולות בצפון אמריקה ובאירופה. הוא עסק גם בביקורת, ועל מאמרי הביקורת שלו נהג לחתום בשם עט דוד בנדר. שיריו וסיפוריו, שסיפרו על מולדתו בפולין, אך גם על הנופים החדשים שפגש בארגנטינה, זכו לאהדת הקוראים, ולחיבת הילדים.

בשנת 1933 היגר גיסר שוב, הפעם לסנטיאגו בירת צ'ילה. הוא הפך למו"ל ולמדפיס, והוציא לאור את ספרי שירתו וסיפוריו, ערך והוציא כתבי עת ביידיש, ופרסם גם מכתבי אחרים. כמוציא לאור, הוא נכשל: כתבי העת שהוציא היו קצרי ימים, והוא חזר לכתיבת שירה וסיפורת. כן היה פעיל מרכזי בחיי התרבות של הקהילה היהודית שם, וערך את העיתון "דאס אידישע ווארט". בשנת 1950, כשנתיים לפני מותו, ערך ביקור ממושך בקהילות היהודיות של קנדה וארצות הברית, וזכה שם לקהל מאזינים גדול ואוהד. מבחר מיצירותיו יצא לאור כבר לאחר מותו, בשנת 1953.

משה דוד גיסר נפטר ממחלה קשה באביב 1952, בגיל 59. כמה חודשים לאחר מכן עלו לישראל אלמנתו ליובה וילדיו.

בחודש מאי 2012 הפקיד בנו, אורי גיסר, את ארכיונו בספרייה הלאומית. הארכיון כולל כתבי יד של יצירותיו (בעיקר שיריו), התכתבות עם סופרי יידיש ואישים שונים בנוגע לפעילותו הספרותית והציבורית, גזרי עתונים ובהם מאמרים מאת המשורר ועל אודותיו, וכן כמה תצלומים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פלעמעלעך און פייערלעך: לידעלעך פאר קינדערלעך, בואנוס איירס: קוראטריום בא די אידישע ארבעטער שולן ב’ באראכאוו, 1929. (שירים לילדים)
  • ביי די פייערן: לידער און געזאנגען; ארויסגעגעבן פונם גיסער-קאמיטעט,‫ בואנוס איירס: (דפוס קראסילאווסקי און פערצאווסקי), 1930. (שירים)
  • פאעמען און באלאדען, בואנוס איירס: ניילאנד, 1931. ‬(פואמות ובלדות)
  • לידער און פאעמען, בואנוס איירס: (דפוס Cultura),‏ 1933. ‬(שירים ופואמות)
  • לידער און לענדער; ארויסגעגעבן פון דעם ראדעמער לאנדסלייט פאריין, בואנוס איירס: (דפוס גראפיקאן), 1945. (שירים)
  • יוליוס און מארי (1905); ארויסגעגעבן פון א קאמיטעט אין טשילע, בואנוס איירס: [חמו"ל], 1950. ‬(שירים)
  • דאס געזאנג פון א לעבן; מיט א הקדמה פון פנחס ביזבערג, בואנוס איירס: ארויסגעגעבן דורכן צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע און באערונגס-קאמיטעט פאר משה דוד גיסער אין טשילע ('דאס פוילישע יידנטום'), תשי"ג 1953. (לאחר מותו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]