משה הלוי (רב)
 | |
| לידה |
1827 ה'תקפ"ז לערך בורסה, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביולי 1910 (בגיל 83 בערך) ה'תר"ע איסטנבול, האימפריה העות'מאנית |
| מקום פעילות | איסטנבול בפרט וטורקיה בכלל |
| תקופת הפעילות |
? – 21 ביולי 1910 |
  | |
הרב משה הלוי אפנדי (1827[1], סביב ה'תקפ"ז – 21 ביולי 1910, י"ד בתמוז ה'תר"ע) היה אב בית דין באיסטנבול, החכם באשי ורבה הראשי של האימפריה העות'מאנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בבורסה שבאימפריה העות'מאנית לרב יעקב הלוי. בצעירותו למד בבית המדרש לרבנים בעיר.
בשנת ה'תר"ל מונה לשמש כאב בית הדין של איסטנבול וכרבו של רובע חאסקוי.
עם עליית החכם באשי הרב יקיר גירון לארץ ישראל בשנת 1872, מונה הרב הלוי על ידי הממשל לממלא מקומו בתפקיד החכם באשי, ובכל שנות כהונתו התגורר באיסטנבול. הרב הלוי, לצד הרב גירון היו היחידים שמונו כממלאי מקום קודמיהם בידי הממשל, ולא באמצעות בחירות[2].
לקראת חג הפסח של שנת 1897 קיבל מידי הסולטן עבדול חמיד השני 30,000 גרוש לצורך חלוקה לקהילה היהודית באיסטנבול[3].
תקופת כהונתו נודעה בקו השמרני שהוביל יחד עם הממשל העות'מאני, ובקשריו ההדוקים עם זה האחרון. כך היה לנושא משרת החכם באשי היחיד שקיבל מהממשל תוספת תשלום על סך 50 לירות לחודש כ"פרס". מהממשל העות'מאני קיבל במהלך כהונתו גם מספר אותות כבוד מדרגה ראשונה, כדוגמת מסדר אוסמאני ומסדר המג'ידיה.
הרב הלוי עמד בקשר עם רוב רבני האימפריה העות'מאנית, שבפועל כיהנו תחתיו, ורבים מהמינויים של הרבנים הראשיים ברחבי האימפריה עברו תחת ידו והחלטתו. בשנת 1889, פעל להעביר את הרב רפאל מאיר פאניז'יל מתפקיד ממלא מקום לתפקיד החכם באשי הרשמי של ארץ ישראל[4]. בשנת 1907, כשפרצה בירושלים מחלוקת על מינוי מחליפו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר שנפטר, נאלץ הרב הלוי להתערב ולהכריע כי הרב אליהו משה פאניז'יל ימונה לתפקיד, ולא הרב יעקב מאיר. עם זאת אישר את מינויו של האחרון לרבה של סלוניקי.
פעילותו לפגישת הרצל עם סולטן האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי פרופסור אברהם גלנטי, הרב הלוי היה זה ששכנע את הסולטן עבדול חמיד השני להיפגש עם בנימין זאב הרצל בשנת 1901 באיסטנבול. לפי המסופר, לאחר הפגישה, במשך שלושה ימים הזמין הסולטן את הרב הלוי, אולם כשזה האחרון היה מגיע לחדר ההמתנה, היה נאלץ להישאר שם במשך יום שלם ולחזור לבסוף לביתו מבלי להיפגש עם הסולטן. לאחר שלושה ימים, הכניסו הסולטן לחדרו, והביע בפניו את מורת רוחו על התערבותו לטובת הפגישה עם הרצל. הרב הלוי טען בפני הסולטן כי בעת פעילותו לקיום המפגש, לא ידע כי הרצל ידבר על מטרותיו הציוניות, אלא ישאל את חוות דעתו של הסולטן אודות שאלת היהודים באופן כללי. הסולטן התרצה מההסבר של הרב, אולם האחרון שב לביתו וחלה בעקבות כך.
אברהם אלמליח שלל את סיפור התערבותו של הרב הלוי בפגישה של הרצל והסולטן, בשל העובדה כי הרב הלוי כינה את הרצל במכתב לרב משה נחום ירושלימסקי בתואר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", וטען כי הרצל מפיץ "מכתבי עמל"[5].
התפטרותו וסוף ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אוגוסט 1908 התפטר ממשרתו[6], לאחר לחץ מצד מתנגדיו, בהם דוד פרסקו[7]. לאחר התפטרותו החליפו בתפקיד החכם באשי הרב חיים נחום אפנדי.
נפטר ב-21 ביולי 1910 בגיל 84, ונקבר בבית קברות מקומי.
לרב הלוי היו שתי בנות, שאחת מהן נפטרה בחייו. נכדו היה ישועה ביי אלנקוה אפנדי, חבר מועצת ה"מג'ליש עומומי" של קושטא[8].
אחיו, הרב שבתי הלוי, היה אב בית דין בטורקיה, שמילא למשך תקופות קצרות בשנים 1910 ו-1912 את מקומו של החכם באשי הרב חיים נחום אפנדי[9].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Levi (Ha-Levi), Moshe, בתוך Encyclopedia of Jews in the Islamic world, באתר BrillOnline
- שר וגדול נפל בישראל, עיתון חבצלת, 31 ביולי 1910
- ידיעה על פטירתו, בעיתון מוריה, 29 ביולי 1910
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כך לפי ערכו ב-Encyclopedia of Jews in the Islamic world. אולם במקורות נוספים מציינים את שנת 1828 או 1830 כשנת לידתו
- ^ כך לפי העדה היהודית הרשמית בתוך שאר העדות לא המושלמית בטורקיה, בעיתון הפועל הצעיר, 13 באוקטובר 1912. אולם לפי פרסום אודות הרב הלוי בעיתון מוריה, ב-29 ביולי 1910, נכתב כי נבחר בידי הקהילה, ובחירתו אושרה בידי הסולטן
- ^ קאנסטאנטינאפיל, בעיתון חבצלת, 14 במאי 1897
- ^ ידיעה בעיתון חבצלת, 10 באוקטובר 1889
- ^ אברהם אלמליח, על תולדות היהודים באיסטנבול, בעיתון הד המזרח, 9 ביולי 1943
- ^ בארצות תוגרמה, בעיתון חבצלת, 26 באוגוסט 1908
- ^ פרסקו התנגד לרב הלוי, וגרם למינויו תחתיו של הרב חיים נחום. כך לפי טור דעה אנונימי שפורסם תחת הכותרת חולה הרוח, בעיתון החרות, 24 בפברואר 1911
- ^ קהילות המזרח, בעיתון החרות ירושלים, 26 באפריל 1915
- ^ יעקב פרחיה, מכתב מטורקיה, בעיתון המצפה, 23 באוגוסט 1912
| הקודם: הרב יקיר גירון |
רבנים ראשיים של האימפריה העות'מאנית | הבא: הרב חיים נחום אפנדי |