משה ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה ויצמן בשנת 1947

משה ויצמן (1878 - 24 ביוני 1957) היה פרופסור לכימיה, ראש המחלקה לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים ופעיל ציוני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה אביגדור ויצמן נולד במוטול, על יד פינסק שברוסיה הלבנה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. הוריו היו עוזר, סוחר יערות במקצועו וחסיד סטולין, ורחל לאה לבית צ'מרינסקי. להוריו היו 12 ילדים, בהם גם אחיו המבוגר, חיים ויצמן, לימים נשיא מדינת ישראל.

משה ויצמן למד אגרונומיה בפוליטכניון בקייב וכימיה באוניברסיטת ז'נבה, הוכתר כאגרונום ב-1906 וקיבל תואר דוקטור ב-1907. בימי לימודיו בקייב היה פעיל ביחד עם אחיו שמואל בארגון ההגנה העצמית של היהודים בקהילות סביב קייב, היה מרצה על חשיבות ההגנה העצמית ומספק נשק.[1] הוא עבד בעבודות שונות בז'נבה, ברלין ומוסקבה. משנת 1918 היה עוזר הוראה באוניברסיטת מוסקבה.

בשנת 1922 עלה לארץ ישראל. בשנת 1924 החל לעבוד באוניברסיטה העברית בירושלים, תחילה כעוזרו של פרופסור אנדור פודור במכון לכימיה[2], ואחר כך כמנהל המעבדה לכימיה אורגנית. בשנת 1927 הוענקה לו דרגת מרצה. בשנת 1935 הועלה לדרגת מדריך, ובשנת 1947, בהיותו בן שבעים, הועלה לדרגת פרופסור, אחד המבוגרים ביותר באוניברסיטה בעת קבלת דרגת פרופסור[3]. בשנת 1949 יצא לפנסיה.

ויצמן היה פעיל ציוני והשתתף בקונגרסים 6-10, 12-13 כציר. ב-1929 סייע ליוסף אבידר בייצור גז מדמיע עבור ההגנה[4]. ויצמן גם השתתף בחוג ספרותי בביתו של ד"ר ליאוניד דולז'נסקי ברחביה בו קראו בצוותא שירה רוסית קלאסית, בעיקר פושקין[5].

משה ויצמן נפטר ביוני 1957 לאחר מחלה ממושכת ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[6]. הוא הותיר אחריו את רעייתו, בן ושתי בנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פ. לבטוב, פרופ' מ. ויצמן ואקדחים, דבר, 11 ביולי 1957
  2. ^ יהושע בן אריה, ירושלים בתקופת המנדט, יד יצחק בן צבי, 2003, עמוד 313
  3. ^ מיכאל הד, שאול כ"ץ, תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1997, עמודים 157 ו-176
  4. ^ Uri Milstein, Alan Sacks, The War of Independence, Volume 3, University Press of America, 1996, page 339
  5. ^ זכרונות מהמהפכה המדעית
  6. ^ נפטר פרופ' מ. ויצמן, מעריב, 25 ביוני 1957