משה זמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה זמורה
Moshe Smoira.JPG
לידה 25 באוקטובר 1888
קניגסברג, פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 1961 (בגיל 72)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1920
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת גיסן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שופט, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בית המשפט העליון ה־1
22 ביולי 19481 באוגוסט 1954
(6 שנים)
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.

ד"ר משה זְמוֹרָה (25 באוקטובר 1888, קניגסברג, פרוסיה, הקיסרות הגרמנית8 באוקטובר 1961, ירושלים) היה שופט ישראלי, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה זמורה (Moses Smoira) נולד בסתיו 1888 בקניגסברג שבפרוסיה, הקיסרות הגרמנית, להורים שהיגרו מרוסיה: אליעזר, סוחר ועסקן, ממשפחה חסידית, ופנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי, ממשפחת משכילים.

בצעירותו רכש את השפה העברית (בין היתר בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" בראשות יצחק וילקנסקי) וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כגרשם שלום וחיים ארלוזורוב. השופט העליון חיים כהן אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".

התחנך בגימנסיה והמשיך ללימודים גבוהים בכמה אוניברסיטאות, כמקובל בזמנו: קניגסברג, מינכן, ברלין, גיסן, היידלברג ופרנקפורט. קיבל תואר דוקטור למשפטים. נישא לאסתר הורביץ.

בשנת 1912 גויס לשירות בחיל התותחנים של הצבא הגרמני, שירת במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפצע בחזית המזרחית.

בשנת 1920 עלה לארץ ישראל, בהשפעת אשתו הציונית. הוא התעקש ללמוד ערבית בטרם עלייתו.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה זמורה על כס נשיא בית המשפט העליון בשנת 1952 לערך
טקס באקדמיה למוזיקה בירושלים. משה זמורה שני מימין

לבו של זמורה נמשך אחרי המשפט התאורטי והעיון האקדמי. הוא פתח משרד עורכי דין ונטל לעצמו שותף, חיים קרונגולד, שלקח על עצמו את ההתעסקות בדברים המעשיים.

בשנות ה-20 שימש זמורה כעורך הדין של המשרד לעבודות ציבוריות ובנין של הסתדרות העובדים הכללית[1] ושל ההסתדרות הכללית[2]. כן היה חבר בית הדין העליון של ההסתדרות[3].

בנוסף, היה חבר ועד שכונת בית הכרם[4]. בשנת 1923 נבחר לחבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[5].

משנת 1923 הרצה על דיני חברות בבית הספר המנדטורי למשפטים[6][7], ורכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. בשנת 1933 הוא התמנה לחבר המועצה המשפטית[8]. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית. במקביל הוא עסק בפעילות ציבורית. בין השאר היה חבר בשנת 1936 בוועד "מפעל היישוב" בירושלים שגבה מס לחיזוק היישוב[9]. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה בירושלים[10].

זמורה היה חבר מפא"י וככזה נבחר בידי דוד בן-גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי 1948[11]. בהיותו זקן השופטים, מונה זמורה לנשיא הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, היכן שבן-גוריון חפץ למקמו.

היה חבר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית בירושלים במשך שנים רבות.

ב-1 באוגוסט 1954 פרש מכהונתו כנשיא בית המשפט העליון[12] עקב מחלה.

זמורה נפטר בכ"ח בתשרי ה'תשכ"ב, 8 באוקטובר 1961 ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הרחוב הסמוך לבית משפט השלום בירושלים אשר במגרש הרוסים קרוי על שמו.

בשנת 1989 הונפק בול דואר לזכרו, ערכוֹ 90 אגורות.

ב-6 בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת שם רחוב על שמו בשכונת "כוכב הים" במערב העיר.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העולם הראשונה נישא זמורה לאסתר, בתו של מיכאל הורביץ, סוחר עצים ידוע וציוני ותיק (אחותה ג'ני נישאה לקורט בלומנפלד).[13] לבני הזוג נולדו שתי בנות: מיכל זמורה-כהן, מוזיקולוגית, ועדה מירבס, רופאה בבית החולים בילינסון. בתם מיכל נישאה לשופט בית המשפט העליון חיים כהן בהיותה גרושה, נישואים שעוררו סערה בשל היותם אסורים על פי ההלכה היהודית.

אחיו של משה זמורה, ד"ר יוסף זמורה (1889–1964), היה רופא, ועלה לארץ ישראל בשנת 1935.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לרבי מותר..., דואר היום, 9 בנובמבר 1923
  2. ^ תוצאות הערעור של אסירי ההפגנה בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1927
    בקופת חולים, דבר, 30 בינואר 1928
  3. ^ מהחלטות המועצה הששית של ההסתדרות, הפועל הצעיר, 13 בפברואר 1925
  4. ^ פרופ' איינשטיין בבית הכרם, דואר היום, 6 בפברואר 1923
  5. ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  6. ^ גמר מחזור ב' בביה"ס למשפטים, דואר היום, 15 בינואר 1925
  7. ^ מסיבה לד"ר מ. זמורה, דבר, 26 בינואר 1939
  8. ^ ד"ר מ. זמורה חבר למועצה המשפטית, דואר היום, 21 באוגוסט 1933
  9. ^ מפעל העזרה והבצרון, דבר, 6 ביולי 1936
  10. ^ זמורה-כהן, מיכל: רפרטואר אישי, הוצאת דביר, ע' 192, (1997)
  11. ^ דיוויד סלע, ‏70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
  12. ^ הודעה על התפטרות ומינוי נשיא בית המשפט העליון, ילקוט הפרסומים 366, 19 באוגוסט 1954, עמ' 1529
  13. ^ ציון לנפש (אסתר זמורה ז"ל), דבר, 28 באוקטובר 1951