משה יגר

משה יגר
	יגר (משמאל), לוחץ את ידו של ראש ממשלת מלאיה טונקו עבדול רחמן, 1960
לידה	30 באוקטובר 1930 (בן 93); בואנוס איירס, ארגנטינה
מדינה	ישראל
השכלה	בית הספר הריאלי העברי בחיפה; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
בן או בת זוג	דבורה ברזילי-יגר

משה יגר (נולד ב-30 באוקטובר 1930, בואנוס איירס) הוא דיפלומט ישראלי בדימוס, היסטוריון של האסלאם בדרום-מזרח אסיה וחוקר תולדות היישוב והציונות בתקופת המנדט הבריטי, וכן של תולדות מדיניות החוץ של ישראל ומשרד החוץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של יגר, יעקב יגר, נולד בשנת 1902 בעיירה גליניאניץ שבגליציה. הוא למד בסמינר העברי למורים של לבוב והוסמך להיות מורה למקצועות יהדות. בשנת 1929, התחתן עם חוה לבית קליין. הזוג הצעיר נסע לבואנוס איירס, ושם נולד משה. יעקב יגר, גיסו משה קליין ועוד מורה מקומי הקימו את בית הספר העברי הראשון בבואנוס איירס. בית הספר, שנקרא על-שמו של ח"נ ביאליק, קיים עד היום. בשנת 1935, עלתה המשפחה לארץ-ישראל והשתקעה בחיפה, בה יגר למד בבית הספר הריאלי. הוא שירת בצה"ל בגדנ"ע ובנח"ל ואחר-כך, למד לימודי האסלאם, מדע המדינה והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר דוקטור בתולדות עמי האסלאם.

במאי 1956, הצטרף יגר למשרד החוץ בתור צוער במחזור השלישי להכשרת דיפלומטים. הוא החל את שרותו הדיפלומטי ברומניה. לאחר מכן בבורמה (לימים: מיאנמר). ב-1965 שהה במלזיה לשם נשלח להקים משרד כלכלי-מסחרי שהיה כיסוי לנוכחות דיפלומטית ישראלית ראשונה (ואחרונה) במדינה מוסלמית זו. בלחץ ממשלת מלזיה נסגר המשרד לאחר למעלה משנת פעילות, ויגר נאלץ לחזור ארצה בינואר 1956. הוא המשיך בפעילותו הדיפלומטית ומילא שורה ארוכה של תפקידים בחוץ-לארץ, בהם קונסול ישראל בלוס אנג'לס (1966–1969), קונסול כללי בפילדלפיה (1969–1972), קונסול כללי בניו יורק (1985–1988), שגריר ישראל בשוודיה (1988–1990) ושגריר בפראג (1994–1995). בין שליחות אחת לשנייה בחוץ-לארץ מילא תפקידים בכירים בארץ, בהם מנהל מחלקת ההסברה (1975–1978), סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף מידע ותקשורת (1980–1985), וסגן מנהל כללי לענייני אסיה, אפריקה ואוקיאניה (1990–1993). בחודש נובמבר 1995 פרש יגר לגמלאות.

במשך תשע השנים הבאות, יגר לימד באוניברסיטה העברית בירושלים את תולדות דרום-מזרח אסיה. כן, היה עמית מחקר במכון טרומן.

הוא אב לבן ובת ונשוי לד"ר דבורה ברזילי-יגר, היסטוריונית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקדמיה הצ'כית למדעים, מדליית זהב על שם פ. פאלאצקי, על מחקריו של יגר באסלאם של דרום-מזרח אסיה (1994).
המכון לענייני אסיה והפסיפיק על שם פרופ' מ"ל סונדהי, ניו דלהי, פרס למדיניות בינלאומית, על חלקו של יגר בכינון יחסי ישראל–הודו (2013).
ב-2019 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת תשע"ט על ספרו הביוגרפיה של ג'ון פטרסון^[1].
ב-2020 זכה בפרס מולדובן לספרות צבאית חדשה.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושב-ראש הנהלת בית עגנון בירושלים (4 שנים)
יושב ראש הנהלת תזמורת הבארוק ירושלים
יושב ראש המכון לתרגום ספרות עברית

עבודתו הפובליציסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגר כתב ארבעה-עשר ספרים עיוניים בעברית וארבעה ספרים באנגלית, ספרים משלו תורגמו לבורמנית, צ'כית וערבית. כמו כן, כתב עשרות מאמרים עיוניים ובנושאי אקטואליה בכתבי-עת הבאים: "רישומים"; "נתיב, כתב עת למחשבה מדינית חברה ותרבות"; "בעיות בינלאומיות חברה ומדינה"; "כיוונים חדשים, כתב עת לציונות ויהדות "; "גשר, כתב עת לעניינים יהודיים"; "האומה, במה למחשבה לאומית"; "אפיריון, כתב עת לספרות ושירה"; "עת־מול, דו-ירחון לתולדות עם ישראל וארץ ישראל"; "ירושלים: רבעון לספרות"; ועוד.

במקביל לפעילותו הדיפלומטית ולימודיו האקדמיים, יגר עסק בכתיבה בתחומים הבאים:

פרשיות היסטוריות ואישים שנשכחו בתולדות הציונות ותולדות היישוב, למשל, משבר "אוגנדה" בציונות; ד"ר אברהם שרון (שבדרון)
תולדות משרד החוץ, החל מהמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לפני קום מדינת ישראל ועד ימינו (2014); דמותו ותפקידיו של הדיפלומט הישראלי; עבודת ההסברה בחוץ-לארץ.
יחסי החוץ של ישראל עם מדינות המזרח-הרחוק ובמיוחד עם הודו, סין, מאלזיה, סינגפור, בורמה ויפן; וכן, עם שוודיה וצ'כוסלובקיה בהן שירת יגר כשגריר.
דמויות הרואיות של קצינים בריטים בכירים שתמכו בציונות וביישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי בארץ-ישראל: אורד צ'ארלס וינגייט, קולונל ריצ'רד מיינרצהגן וג'ון הנרי פטרסון.

עבודתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יגר תרגם לעברית ועיבד לפרסום שמונה ספרי אגדות עם וסיפורים לילדים. הספרים יצאו בהוצאת כרמל, ירושלים.^[^{דרוש מקור]}.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסלמי בורמה, הוצאת הספרים אוטו הרסוביץ ויסבאדן, אוניברסיטת היידברג, 1972 (במקור באנגלית; תורגם לבורמזית (2002), ולבנגלית (2022))
תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מוסד ביאליק
תולדות דרום-מזרח אסיה בזמן החדש – קווי יסוד, הוצאת מאגנס
הציונות האינטגרלית: עיון במשנתו של אברהם שרון (שבדרון), 1983
לתולדותיה של מערכת הסברת החוץ של ישראל, 1986
תולדות היחסים הדיפלומטיים בין שוודיה לישראל, 1993
מאלזיה, ניסיונות הידברות עם מדינה מוסלמית, 1996
צ'כוסלובקיה, הציונות וישראל – גלגולי יחסים מורכבים, מוסד ביאליק, 1997
מרידות המוסלמים בפיליפינים, בתאילנד ובבורמה-מיאנמר, הוצאת פוזנר ובניו בע"מ, 2000
ריצ'רד מיינרהאגן והציונות, הספרייה הציונית, מוסד ביאליק
אורד וינגייט: קורותיו והציונות, הספרייה הציונית, מוסד ביאליק, 2013
משה יגר, יוסף גוברין, אריה עודד (ע), משרד החוץ: 50 השנים האחרונות, כתר הוצאה לאור, 2002 (2 כרכים)
המסע הארוך לאסיה, פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם הוצאת כתר, 2004
בשירות החוץ ולאחריו, הוצאת יובלים, 2014
ISRAEL IN ASIA:SELECTED ESSAYS, הוצאת יובלים, 2016 (באנגלית)
ג'ון הנרי פטרסון, הגדודים העבריים והציונות, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 2018
משה יגר (תרגום), פר אנגר, עם ראול ולנברג בבודפשט, זכרונות משנות המלחמה בהונגריה, הוצאת כרמל, 2017
ביחד עם דבורה ברזילי-יגר, משבר "אוגנדה" בציונות, הוצאת כרמל, תש"פ – 2020
ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, תשפ"א – 2021