משה כרמיל

ערך זה עוסק באחד מבכירי המוסד לעלייה ב'. אם התכוונתם לאחד מראשי "ההגנה", ראו משה כרמל.

משה כרמיל (צ'רבינסקי, 1910–1992) היה מבכירי הנהלת המוסד לעליה ב'. לאחר קום המדינה עבד בנתיב ובמשרד החוץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמיל נולד בקייב בן שביעי מתוך שמונה ילדים שנולדו לרבקה ויהודה צ'רבינסקי. משפחתו הייתה משפחה מסורתית ציונית שהתפרנסה בקייב משיווק בירה. כרמיל למד בתלמוד תורה עירוני. בדצמבר 1924 עלה עם משפחתו לארץ ישראל ובתחילה התגוררו אצל משפחה ערבית ביפו. לאחר מכן עברו לגור בשכונת מחלול ובהמשך במקומות אחרים בתל אביב. בתל אביב סייע משה כרמיל לאביו בעבודתו כמחלק חלב לפנות בוקר לפני שעות לימודיו בבית ספר תל נורדוי. תקופה קצרה עבד כעוזר למסריט בקולנוע. בלשונו: "נכנסתי כשוליה-מתלמד לראי-נוע "בית העם" על מנת ללמוד את עבודת המכונאות". בשנת 1930 עבר לעבוד בתנובה בתפקידים שונים.

השם כרמיל מופיע בכתובים (ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוקים ו' ו-יג') פירושו אדום, שני. את תרגום השם מצ'רבון שפירושו בשפה האוקראינית צבע אדום, מייחסת המשפחה למשה שרת.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1936 נשא לאשה את חיה לבית רוזנברג אותה הכיר בתנועת הנוער העובד ובתנועת הבחרות הסוציאליסטית. נולדו להם 2 בנות^[1]: שולה (שולמית) וריבי (רבקה). בשנת 1950 עברו להתגורר בחולון ובשנת 1964 עברו לירושלים. חיה נפטרה בשנת 1994.

שנות ההעפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1929 הצטרף לארגון ההגנה בעקבות הפעילות בנוער העובד. בשנת 1936, בהמלצת מדריכו ישראל גלילי הצטרף לקבוצה קטנה שהתחילה לפעול להבאת מעפילים מאירופה, בעיקר מפולין^[2].

בשנת 1939 עם הקמת המוסד לעלייה ב' בראשות שאול אביגור, החל כרמיל לעבוד כמזכיר^[3], מרכז הארגון והתאום^[4] ובהמשך היה ראש המטה^[5] במוסד לעלייה ב' במקביל לעבודתו בתנובה. בשנת 1942 עבר לפעילות כמעט מלאה בענייני ההעפלה. העבודה בתנובה, רשמית עד שנת 1946, אפשרה לו כיסוי לפעילות וחופש תנועה בימי העוצר. במוסד לעלייה ב' ניתן לו הכינוי "מיכאל", על שם סבו, ובהמשך כינוי נוסף "גד".

בתקופות בהן שהה שאול אביגור בחו"ל, ריכז כרמיל את פעולות המשרד של המוסד לעלייה ב' בתל אביב. בין השאר, ליוה כרמיל את גיוס צנחני היישוב, הכשרתם, שליחתם וקיום הקשר עם משפחותיהם^[6] והיה איש הקשר בין תחנת השידור קול ישראל של ההגנה שפעלה בתל אביב, לבין המפקדה והיה אחראי לארגון השידורים מבחינה אדמיניסטרטיבית^[7]. בשנת 1942 מונה משה כרמיל לנציג המוסד לעלייה ב' במפקדת הש"י, יחד עם זאב שרף וכתריאל כ"ץ^[3]^[8].

בסוף אוקטובר 1944 הצטרפו כרמיל, מנחם קלר איש כפר גלעדי ויהושע גלוברמן, למשלחת שאורגנה על ידי ליגה V, שהובילה אמבולנסים וציוד רפואי מתקדם, מתל אביב לטהראן כסיוע לצבא האדום שנלחם בנאצים^[9]. מטרת כרמיל וחבריו הייתה להיפגש עם שליחים וחברי התנועה הציונית בעיראק ובאיראן, לחפש דרכי מילוט לארץ ישראל ליהודים, ולמצוא דרכי מגע ותקשורת עם יהודים בברית המועצות. הם הביאו איתם לבגדאד חוברות, ספרים וחלקי חילוף למכשיר האלחוט שכונה "גדעון" שעליו התבסס הקשר עם תל אביב^[10]. בנוסף, הם פקחו עין על חברי המשלחת "האדומים" שנודעו בנטיותיהם הפרו סובייטיות.^[11]

לאחר מלחמת העולם השנייה חידש המוסד לעלייה ב' את מבצעי ההעפלה מאירופה. כרמיל עבד בפאריס מספטמבר 1946 ועוד יוני 1947^[12]. אהוד אבריאל כתב: "משה כרמיל היה, כך הובהר לי, יד-ימינו של הבוס (שאול אביגור) ... כוחו היה בכך... שתמיד מצא מלה טובה, חיוך חם והערה מעודדת וליכד את צוות העובדים. אולי יותר מכל אישיות אחרת הוא אשר עשה אותנו חבורת ידידים היכולים לסמוך זה על זה"^[13].

בקיץ 1947 ארגן משה כרמיל עם דוד נמרי חבר קיבוץ אשדות יעקב וגרישא שיינקמן חבר קיבוץ כפר גלעדי מבצע ראשוני של הברחת יהודים בדרך האוויר מעיראק לארץ ישראל, מבצע הידוע בשם מבצע מייקלברג או "מבצע כנף". משה כרמיל גייס את שלמה הלל להיות מפקד המבצע^[14].

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול אביגור ומשה כרמיל המשיכו גם אחרי קום המדינה בניהול עליית יהודים מארצות המצוקה ובין השאר ארגנו את מבצע עזרא ונחמיה.

מסוף שנת 1950, עם פירוק המוסד לעלייה ב' ועד למרץ 1953 היה משה כרמיל חבר מטה שירות הביטחון הכללי ושמש כסגן ראש השרות למינהל.

כרמיל היה בין הראשונים שגויסו לארגון נתיב שקיים את הקשר עם היהודים בארצות שמעבר למסך הברזל שאסרו על פעילות ציונית ודכאו תרבות יהודית. כרמיל ניהל את "המטה העורפי" של נתיב, השלוחה בישראל שפעלה בקריה בתל אביב. עבודתו כללה גיוס אנשים וטיפול במשפחות השליחים שנותרו בישראל. לקראת סיום מבצע סיני בשנת 1956 פיקדו שאול אביגור ומשה כרמיל על מבצע תושייה להעלאת יהודים ממצרים^[15].

בשנים 1958–1961 יצא כרמיל עם משפחתו בשליחות נתיב לווינה. תפקידו הרשמי היה מזכיר ראשון בשגרירות ישראל^[16]. בפועל הוא מונה לאחראי על פעילות שליחי נתיב במזרח אירופה.

בשנת 1961 לבקשת משרד החוץ, סופח משה כרמיל כיועץ לתפקידים מיוחדים במחלקה לשיתוף פעולה בין לאומי עם אהרן רמז. בשנת 1965 בין מאי לאוגוסט יצא לשליחות בדרום אמריקה לגיוס תמיכה כספית ודעת קהל לטובת המאבק למען יהודי ברית המועצות. באוקטובר 1965 עבר למחלקת מזרח אירופה, כסגנו של יוחנן כהן. בשנת 1966 עזב כרמיל את נתיב ועבר באופן רשמי למשרד החוץ.

לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1975 סייע בעצה ובהדרכה לעולים מברית המועצות.

שלמה הלל כתב על כרמיל^[17]"אם תשאל את אלה שעבדו אתו ויצאו לשליחויות מסוכנות לפי בקשתו, מה היה תפקידו הפורמלי של משה'לה במוסד לעליה ב', לא רבים ידעו להשיב במדויק, אך כולם יגידו כי משה'לה היה המוסד לעליה ב'".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן רפי, איש הסוד, הוצאת ידיעות ספרים, 2020, עמ' 128
אדם מוניה, קשר אמיץ, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1986, עמ' 166, 180, 192
בן פורת מרדכי, לבגדאד וחזרה, הד ארצי הוצאה לאור ספריית מעריב, 1996
בר זוהר מיכאל, הממונה, הוצאת וידופלד, ניקלוסון, 1970
לבנון נחמיה, הקוד - נתיב, הוצאת עם עובד, 1995
נאור מרדכי, סידרת עידן, עליה ב', הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מיטב ברכותינו להולדת הבנות, דבר, 29 באפריל 1949
^ המדור לתיעוד בע"פ, שלמה קלס מראיין את משה כרמיל 1980
^ ¹ ² עמיר ישראל, בדרך לא סלולה, תל אביב: משרד הביטחון, 1988, עמ' 85, 91, 102
^ טופס הודעה על העסקת עובד, אל נציבות שירות המדינה מאת משרד ראש הממשלה
^ ד"ר בני מיכלסון אל"ם במיל, לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל בראיון בערוץ מ.ת.ג מיום 13.5.2021 מראיין ברוך המאירי
^ ריבלין גרשון ועמיר רחבעם, צנחני התקווה, ישראל: משרד הביטחון, 1995
^ יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1972, עמ' 1630
^ בועז אריה, עלום ונוכח בכל, ישראל: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001, עמ' 138
^ אהרן כהן, "ליגה וי" יצרה קשר בין בריה"מ למפעל התחייה היהודי, מעריב, 4 במאי 1966
^ ביבי מרדכי, המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק, ירושלים: מכון בן-צבי, יד טבנקין, 1988
^ חוברת "מסע בעקבות מכתבים" ריבי כרמיל דנקונה, ירושלים 2002
^ הדרי זאב וניה, פתח דבר, המוסד לעלייה ב-יומן מבצעים-פאריס 1947, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באר שבע, 1991
^ אהוד אבריאל, פתחו שערים, תל אביב: ספרית מעריב, 1976, עמ' 97
^ שלמה הלל, רוח קדים, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1985, עמ' 18-22
^ אריה אליאב, פשיטת הצלה לפורט סעיד, מעריב, 4 ביוני 1965
^ נ. פלד הגיע האמנתו בוינה, על המשמר, 11 באפריל 1961
^ שפירא דוד ה., לעלות בכל הדרכים, אוניברסיטת תל אביב: עם עובד, 1994

[1] מיטב ברכותינו להולדת הבנות, דבר, 29 באפריל 1949

[:1-2] המדור לתיעוד בע"פ, שלמה קלס מראיין את משה כרמיל 1980

[:2-3] ¹ ² עמיר ישראל, בדרך לא סלולה, תל אביב: משרד הביטחון, 1988, עמ' 85, 91, 102

[4] טופס הודעה על העסקת עובד, אל נציבות שירות המדינה מאת משרד ראש הממשלה

[5] ד"ר בני מיכלסון אל"ם במיל, לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל בראיון בערוץ מ.ת.ג מיום 13.5.2021 מראיין ברוך המאירי

[6] ריבלין גרשון ועמיר רחבעם, צנחני התקווה, ישראל: משרד הביטחון, 1995

[7] יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1972, עמ' 1630

[8] בועז אריה, עלום ונוכח בכל, ישראל: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2001, עמ' 138

[9] אהרן כהן, "ליגה וי" יצרה קשר בין בריה"מ למפעל התחייה היהודי, מעריב, 4 במאי 1966

[10] ביבי מרדכי, המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק, ירושלים: מכון בן-צבי, יד טבנקין, 1988

[:0-11] חוברת "מסע בעקבות מכתבים" ריבי כרמיל דנקונה, ירושלים 2002

[12] הדרי זאב וניה, פתח דבר, המוסד לעלייה ב-יומן מבצעים-פאריס 1947, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב באר שבע, 1991

[13] אהוד אבריאל, פתחו שערים, תל אביב: ספרית מעריב, 1976, עמ' 97

[14] שלמה הלל, רוח קדים, ירושלים: ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1985, עמ' 18-22

[15] אריה אליאב, פשיטת הצלה לפורט סעיד, מעריב, 4 ביוני 1965

[16] נ. פלד הגיע האמנתו בוינה, על המשמר, 11 באפריל 1961

[17] שפירא דוד ה., לעלות בכל הדרכים, אוניברסיטת תל אביב: עם עובד, 1994

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]