משה לנצט
 | |
| פרופ' משה לנצט | |
| לידה |
1923 טרנסילבניה, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
2002 (בגיל 79 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
הגימנסיה העברית "הרצליה" |
  | |
משה לנצט (1923–2002) היה פרופסור למיילדוּת וגינקולוגיה, שימש כראש מחלקת יולדות בבית החולים קפלן, חוקר וסופר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטרנסילבניה ליוסף ויהודית לנצט. משפחתו עלתה לישראל ב-1925 והייתה בין משפחות החלוצים שייסדו את העיר הרצליה. במהלך לימודיו ב"גימנסיה הרצליה" בתל אביב, הוא התגייס לארגון "ההגנה". ב-1942 נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה האמריקנית בביירות והמשיך את לימודיו באוניברסיטת ז'נבה, שם קיבל תואר דוקטור לרפואה ב-1950. לאחר הקמת המדינה בזמן שהותו באירופה, לקח לנצט חלק בפעילויות מחתרתיות, בזיוף מסמכי הגירה לשם העלאת פליטים ארצה במסגרת ההעפלה, וברכישת נשק למדינה היהודית הצעירה.
לאחר שנת התמחות בבית החולים שערי צדק בירושלים, החל לנצט להתמחות במיילדות וגינקולוגיה תחת הנחייתו של פרופסור יוסף אשרמן, בבית חולים "הקריה" בתל אביב. שם עבד עד 1956 והנהיג את שיטת הלידה הטבעית. העניין שגילה בנושא זה הוביל אותו עשור מאוחר יותר, לפרסום ספרו הראשון (בעברית) "הלידה". הספר הפך לפופולרי ביותר בקרב יולדות ובני משפחותיהן, ויצא לאור ב-14 מהדורות.
במשך אותה תקופה מילא לנצט תפקיד חשוב גם במסגרת שירותו בצה"ל והועלה לדרגת רב-סרן. הוא היה היוזם והמפקד של בית חולים שדה הקרבי הראשון של צה"ל, שהפך מבצעי במלחמת סיני ("מבצע קדש") ב-1956. באותה שנה הוא עבר עם משפחתו לבית החולים קפלן ברחובות, שם עבד במחלקתו של ד"ר דוד הוגו כהן, גינקולוג מנתח מפורסם. בקפלן תרם להפיכת מחלקת היולדות והגינקולוגיה ממחלקה קלינית בלבד ליחידה אקדמית פעילה, צעד שהיה אבן דרך בתהליך הפיכתו של בית החולים קפלן למסונף לבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.
ב-1967 הפך לנצט למנהל מחלקת יולדות וגינקולוגיה בבית החולים קפלן לאחר שהד"ר דוד הוגו כהן פרש לגמלאות. הוא כיהן בתפקיד זה במשך 20 שנה עד לפרישתו. תחת הנהלתו, שילשה המחלקה את גודלה וגילתה מעורבות עמוקה גם בפעילות קלינית וגם במחקר רפואי, עד הגעתה לסטטוס של מחלקה לימודית בבית-הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. המחלקה הורחבה על מנת לכלול מרפאה לתכנון המשפחה ולטיפול בעקרות של גברים ונשים ובהריון בסיכון גבוה. רבים מהרופאים הצעירים שהוכשרו על ידי פרופסור לנצט הפכו לימים לדמויות מפתח בתחום הגינקולוגיה בישראל.
לנצט היה איש אשכולות. הוא גילה עניין רב וידע נרחב בנושאים מגוונים כגון –היסטוריה, מוזיקה, ספרות ותיאטרון. הוא דיבר 7 שפות באופן שוטף והגן בחירוף נפש על טוהר השפה העברית. לקראת סוף חייו, למד בכוחות עצמו להשתמש במחשב והמשיך לעקוב אחרי הספרות הרפואית המקצועית דרך האינטרנט.
פרופ' לנצט היה נשוי לשפרה לבית גינזבורג, נכדתו של יצחק אייזיק בן-טובים, ולהם בן ובת, 4 נכדים ושני נינים. בנו דורון לנצט הוא פרופסור במכון ויצמן למדע, חוקר בתחום חוש הריח ומחלוצי פרויקט הגנום בישראל. אחותו, אביבה מולר-לנצט הייתה מייסדת המחלקה לאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל והאוצרת שלה עד ליציאתה לגמלאות.
מחקרים, חידושים ותפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מפעילויותיו הראשונות של לנצט בבית החולים קפלן (בשנת 1960) הייתה הכנסת השימוש ב- vacuum extractor, מכשיר ואקום המסייע לחילוץ תינוקות שנקלעו למצבי מצוקה בלידה. פעילויות פורצות דרך אחרות הסתמכו על תקופות התמחות שלו בכמה בתי חולים אירופיים בתחילת שנות ה-60. בפריז, יחד עם פרופ' ראול פאלמר (Prof. Raoul Palmer) הוא התמחה בתחום הלפרוסקופיה, והיה הראשון בישראל שהטמיע את השיטה, כמו גם את טכניקת ההיסטרוסקופיה. לאחר מכן בגלאזגו, עבד עם פרופ' מלקולם פרגוסון-סמית (Prof. Malcolm Ferguson-Smith) במעבדת הציטוגנטיקה (תחום בביולוגיה המגשר בין הגנטיקה והביולוגיה התאית) של בית החולים המלכותי של גלאזגו, דבר שהוביל לייסודה של מעבדת ציטוגנטיקה בבית החולים קפלן. מעבדה זו הייתה בזמנו היחידה מסוגה שהשתייכה למחלקה גינקולוגית בישראל. בתחום זה תרם לנצט משמעותית לחקר פגמים כרומוזומליים בעוברים. שני עשורים לאחר מכן היוותה מעבדת הציטוגנטיקה את הגרעין לביסוסה של הפעילות הענפה של בית החולים קפלן בתחום ההפריה החוץ-גופית.
פרופ' לנצט שירת במספר תפקידים לאומיים בנוסף להיותו ראש מחלקת היולדות בקפלן משך 20 שנה. הוא היה נשיא האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, המזכיר הראשון של האגודה הישראלית לחקר הפריון (איל”ה) ונשיא האיגוד הישראלי לתכנון המשפחה. בחירתו כאחד ממקימי האיגוד הישראלי לחינוך מיני הייתה תוצאה של פעילות פורצת דרך בתחום זה בישראל, שכללה הרצאות רבות לצעירים ברחבי הארץ ומינויו לאחד משני היושבי ראש של הכינוס הבינלאומי הראשון לחינוך מיני שהתקיים בתל אביב בתחילת שנות ה-70. פעילות זו הגיעה לשיאה עם פרסומו של הספר הפופולרי "מאחורי עלה התאנה" (1972) וכתיבה משותפת של הספר “Adolescent sexuality” שיצא לאור בארצות הברית ב-1980 וסיכם את תוצאותיו של אחד ממחקרי השדה הנרחבים ביותר בעולם בתחום זה, אשר בוצע בישראל.
ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "הלידה; הדרכה ללידה טבעית" (1968)
- "מאחורי עלה התאנה: הסברה מינית לצעירים" (1971)
- "חיי אשה: מנערות לשיבה"
- "Adolescent sexuality” (נכתב על ידי דניאל הרצוג, בשיתוף לנצט ושלושה רופאים אחרים. יצא בארצות הברית ב-1980)
פרופ' לנצט פרסם 160 מאמרים מדעיים ונשא כ-100 הרצאות בכנסים ברחבי העולם. רבים מהם היו מבוססים על שש עשרה עבודות הדוקטורט שהנחה, ושיתופי הפעולה הפוריים והרבים שהיו לו עם תלמידיו ועמיתיו. המחקר הרפואי שנעשה תחת הדרכתו כלל נושאים כגון: בעיות פוריות, perinatology, אונקולוגיה גינקולוגית. כמה מעבודותיו המצוטטות ביותר הן מחקרים המתייחסים למחלות גנטיות כמו neurofibromatosis, סיסטיק פיברוזיס, תופעות הקשורות להריון כמו בעיות גדילה בתאומים, ותופעות לוואי של ניתוחים רחמיים כמו "תסמונת אשרמן". כמה מן המחקרים בוצעו תוך שיתוף פעולה עם מדענים במכון ויצמן למדע.
לנצט היה המייסד והעורך הראשי של כתב העת הישראלי למיילדות וגינקולוגיה. הוא נשאר בתפקיד זה 11 שנים. 10 כרכים יצאו לאור בעריכתו.