משה מכרתים
משה מכרתים היה משיח שקר יהודי, שחי במאה ה-5 לספירה.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כישלון מרד בר-כוכבא, התנועה המשיחית פסקה לכמה מאות שנים, אך עם זאת השאיפה למשיח עדיין הייתה קיימת.[1] באותה העת בכרתים התפרסם שמו של אדם שטען שהוא המשיח, ואף הצליח להכריע את היהודים שהתנגדו לו ולתנועה המשיחית שלו[דרוש מקור].
פעולתו המשיחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיש כינה את עצמו "משה". הוא הבטיח ליהודים לגאלם משעבוד בדרך נס ולהוליכם לארץ ישראל. שם יכוננו מחדש את ממלכת ישראל. המוני היהודים האמינו בו והלכו אחריו, הפקירו את בתיהם ורכושם, עזבו את משלח ידם והיו מוכנים לדרך, למה שבעיניהם היתה יציאת מצרים החדשה.
בחג הפסח יצא משה וכל יהודי כרתים עם נשיהם וטפם אחריו, ומצוק מעל הים הורה למאמיניו לקפוץ אל המים, והבטיח להם שהים ייבקע לפניהם וכולם יעברו אותו ביבשה, כמו בימי יציאת מצרים. רבים מן העם הנלהב והמצפה לגאולה לא התמהמהו וקפצו הימה, ולמעשה קפצו אל מותם. רק מקצתם ניצלו בידי הדייגים והספנים היוונים[2]. יש הטוענים שהיהודים הניצולים התנצרו.
על פי סוקרטס מקונסטנטינופול משה עצמו נעלם. יש הטוענים שמשה מכרתים נמלט, אולם הבישוף המצרי יוחנן מניקוא גורס בכרוניקה שלו כי משה, ששמו האמיתי היה פריסקיס, טבע בים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ניתן אף לראות ביטוי לה בתלמוד, שם מובאות דעות שונות באשר לזמן בו יבוא המשיח, כאשר חלק מהדעות קרובות לאותה תקופה שלאחר המרד. לפי דעה אחת בשנת ד'רל"א\470-471 (מסכת עבודה זרה, דף ט', ב'), ולפי דעות אחרות התאריך נע בין השנים ד'ר"ן-ד'ש'\489-540 (מסכת סנהדרין, דף צ"ז, ב').
- ^ הנה מה שכתב עליו היסטוריון מאותה התקופה: "בשנת ד' אלפים ומאתים, 440 לספירה. קם משיח שקר באי כרתים. שם הציקו היוונים הנוצרים ליהודים וגם רצו לגרשם, ושמו משה. הוא הבטיח לאחיו לגאלם משעבוד בדרך נס ולהוליכם לארץ ישראל ושם לכונן מחדש ממלכת ישראל. המוני היהודים האמינו בו והלכו אחריו, הפקירו את בתיהם ורכושם עזבו את משלח ידם והיו מוכנים לדרך, ליציאת מצרים החדשה. ביום הפסח יצא משה וכל יהודי כרתים עם נשיהם וטפם אחריו. משן סלע המתנשא על חוף הים ציווה להם לקפוץ אל המים, ומובטח להם שהים ייבקע לפניהם וכולם יעברו אותו ביבשה, כמו בימי יציאת מצרים. רבים מן העם הנלהב והמצפה לגאולה לא התמהמהו למלא את פקודת משיחם וקפצו אחריו הימה. הם צללו כעופרת במים אדירים. רק מקצתם ניצלו בידי הדייגים והספנים היוונים. המשיח נעלם. הוא מצא את מותו במצולות" (ע"פ סוקרטס Historia Eccicsiac vii. 36).