אריה (לאון) סימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משה סימון)
אריה סימון
אריה (לאון) סימון
דיוקנו של סיר ליאון סימון (1911)
דיוקנו של סיר ליאון סימון (1911)
לידה 11 ביולי 1881
סאות'המפטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באפריל 1965 (בגיל 83)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, ישראל, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק בנק הדואר, National Savings and Investments, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר אריה (לאון) סימוןאנגלית: Leon Simon;‏ 11 ביולי 188127 באפריל 1965) היה סופר ומתרגם יהודי בריטי-ישראלי ציוני, איש השירות הציבורי וממנהיגי ציוני בריטניה. סייע בניסוח טיוטת "הצהרת בלפור" (הטיוטה, כתובה על גבי מפית מלון לונדוני, נמכרה ב-2005 במכירה פומבית על ידי סות'ביס עם יתרת עזבונו של סימון)[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון נולד בעיר הנמל סאות'המפטון ולמד במנצ'סטר שבאנגליה, שם שימש אביו רב מקומי, ואחר כך באוקספורד. בראשית המאה העשרים היה חבר בולט בקבוצת משכילים יהודים בבריטניה ("קבוצת מנצ'סטר"), שנמנו על אוהדיו של חיים ויצמן והגדירו את יהדותם באמצעות המעשה הציוני, ולא כדת. היה חבר ב"ועד הצירים" - הוועדה הפוליטית הציונית המייעצת לוויצמן, בראשות נחום סוקולוב, שערכה ביקור בארץ ישראל ב-1917. עם זאת, עיקר מרצו, במיוחד לאחר היכרותו הקרובה עם אחד העם ב-1908, הופנה לתחייה התרבותית של עם ישראל.

סימון הצטרף למשרד הדואר הבריטי (אנ') בשנת 1904, התקדם במעלה השרות הציבורי הבריטי עד לדרגת מנהל הטלגרף במשרד ולאחר מכן לתפקיד מנהל החסכונות שלו. מהתפקיד פרש ב-1944. ב-1931 זכה בתואר עמית מסדר האמבט[2], וב-1944 זכה בתואר סר.[3] בשנת 1945 נשלח בוועדת חקירה ממשלתית בריטית לענייני חינוך לארץ ישראל (בראשות ארנולד מקנייר), וכבר אז הודיע על כוונתו לעלות לישראל לאחר סיום עבודתו בוועדה.[4] בשנת 1946 התיישב ישיבת קבע בירושלים והחל לכהן כיו"ר הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית בירושלים.

נמנה עם מייסדי העיתון "דגל ציון" (The Zionist Banner;‏ 1910), והירחון "פלשתינה" (Palestine;‏ 1916), במימונו של ישראל זיו. כתב מחקר על הלאומיות היהודית (1920), פרסם ביוגרפיה על אחד העם ותרגם את כתביו לאנגלית (1956). בהוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית תרגם סימון לעברית גם את כתביהם של הפילוסופים אפלטון מיוונית ומיל מאנגלית, ופרסם אסופת מאמרים בעברית על הספרות היוונית העתיקה (1951). בשנת 1951 זכה בפרס טשרניחובסקי.

ב-4 באפריל 1916 נישא לאלן אומאנסקי (Ellen Umanski), ולזוג היו שתי בנות ובן.

משה סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הגדול היה משה סימון[5] (1874 - 21 בנובמבר 1955), שעסק בחקר היהדות, בעיקר בתרגום ספרי יסוד ביהדות לאנגלית. היה ממייסדי הוצאת שונצינו (אנ'), ואף הפיק תרגום לאנגלית של מספר מסכתות מהתלמוד הבבלי, וחלק מהמדרש רבה, והזוהר. תרומתו העיקרית בעברית היא כתיבת מבוא ותרגום לספר יהודית, שנכלל במהדורת הספרים החיצוניים שהפיק אברהם כהנא.[6]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים תרן, אריה סיר ליאון סימון: תולדות חייו וקווים לדמותו, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1962 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים הנדוורקר (ניו-יורק), טיוטה נדירה של הצהרת בלפור עומדת למכירה פומבית, באתר הארץ, 24 במאי 2005
  2. ^ Jews in the Honours List, Knighthoods for Lion Simon and Montague Burton: Distinctions for Albert Hy, Jewish Telegraphic Agency, ‏3 במאי 1931
  3. ^ שיחה עברית עם "אביר בריטי", הצופה, 4 בינואר 1944
  4. ^ באה ועדת החקירה לעניני החינוך העברי, דבר, 21 באוקטובר 1945
  5. ^ ידוע באנגלית בשם Maurice Simon; פריט Q98822733 בוויקינתונים
  6. ^ עיינו עוד עליו ב - Encyclopedia Judaica:

    Ruth P. Lehmann. "SIMON, SIR LEON". Encyclopaedia Judaica (באנגלית) (2nd ed.).