משה פישר
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
 | |
| לידה | 29 בנובמבר 1945 |
|---|---|
| פטירה | 23 באוגוסט 2021 (בגיל 75) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חקר העיטור האדריכלי הביזנטי הפרובנציאלי, מסחר השיש ותפוצתו באגן הים התיכון המזרחי, סקר הדרכים הרומיות בארץ ישראל, חפירות ביבנה ים, חפירות תל קדש, מצד תמר, זכרין, מצד בוקק | |
משה לדיסלב פישר (1945 — 23 באוגוסט 2021) היה ארכאולוג ישראלי, פרופסור לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חוקר התקופות הקלאסיות בארץ ישראל. תחומי מחקרו כללו את העיטור האדריכלי הפרובנציאלי-קלאסי, בכלל זה ייבוא השיש ותפוצתו באגן הים התיכון ובארץ ישראל. השתתף בסקר הדרכים הרומיות בארץ ישראל (בשיתוף בנימין איזק וישראל רול), משנת 1992 ועד למותו ב-2021 היה מנהל שותף בחפירות יבנה ים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה פישר היה בוגר החוג לארכאולוגיה באוניברסיטת בוקרשט (BA, MA). בשנת 1974 התחיל את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת בזל בשווייץ, אך סיים אותו באוניברסיטת תל אביב בשנת 1980, לאחר שעלה לישראל. עבודת הדוקטורט, בהנחייתו של מרדכי גיחון, עסקה בהתפתחות הכותרת הקורינתית בארץ ישראל מתחילתה ועד שלהי התקופה הביזנטית, אשר בסיומה פרסם ספר מכונן בחקר תחום זה[1].
בשנים 1972-1971 שימש כמנהל שטח ומנהל חפירה שותף בחפירות עין בוקק. בשנים 1974-1973 שימש כמנהל שטח ומנהל חפירה משותף בחפירות מצד תמר. בין השנים 1977 ל-1980 חפר יחד עם מרדכי גיחון את בית המרחץ של אמאוס כחלק מפרויקט שער הגיא. בשנים 1981 ו-1983 חפר יחד עם ישראל רול ואשר עובדיה את המקדש הרומי של תל קדש בגליל. בין 1982 ל-1989 ניהל את חפירת ההצלה בחורבת זיכרין הסמוכה לראש העין. בשנים 1992–2021 עמד בראש משלחת החפירות הארכאולוגיות ביבנה ים הסמוכה לחוף פלמחים.[2] משנת 1981 הועסק כמרצה לארכאולוגיה בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות מחקרו הקים, והיה לדמות מובילה בקבוצת המחקר הבינלאומית שהוקדשה לחקר השיש ואבנים אחרות ASMOSIA[3]. לאחר שפרש מעבודתו כמרצה עסק בפרסום העונות האחרונות של יבנה ים, אפק וחורבת עקד, העביר סמינרים והרצאות בחו"ל, חיבר מאמרים רבים וכמה ספרים והדריך טיולים ליוון ולאיטליה.
פישר נפטר ב-23 באוגוסט 2021.
הדרכים הרומיות ביהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהי עבודת סקר בשני כרכים בה תיארו ישראל רול ובנימין איזק, בהוצאה הגאוגרפית ב.א.ר. באוקספורד את מערך הדרכים הרומיות ביהודה. הכרך הראשון (Roman Roads in Judaea, I, The Scythopolis-Legio Road)[4] מתאר את הדרכים מבית שאן. הכרך השני אותו כתבו עם פישר (Roman Roads in Judaea, ii, The Jaffa - Jerusalem Roads)[5] מתארים פישר איזק ורול את הדרכים מיפו לירושלים בכל התקופות. בספרים מופיע תיאור מפורט של כל האתרים לאורך הדרכים וגם דיווח של מקורות עתיקים ומאוחרים יותר ופרסום כתובות.
יבנה ים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יבנה-ים או מינת רובין (בארמית: מחוזא ד'ימנין; בערבית: מאחוז יבנא; פירושם – נמל יבנה) הייתה עיר נמל עתיקה בארץ ישראל. העיר הייתה אחת מערי הנמל החשובות שמדרום ליפו, ונמלה שימש את יישובי פנים הארץ, כמעט ללא הפסקה, החל מתקופת הברונזה, אמצע האלף השני לפנה"ס ועד לימי הביניים. האתר הארכאולוגי שוכן על גבי תל בגן הלאומי חוף פלמחים. החפירות המסודרות באתר יבנה-ים הסמוך לחוף פלמחים החלו בשנת 1992, ועונת החפירה האחרונה הייתה בשנת 2011, אולם פישר ושותפיו למחקר המשיכו בעבודת השטח וסקרו את סביבתה של יבנה ים גם במהלך השנים לאחר סיום החפירה. בחפירות יבנה ים התגלו שרידים מתקופת הברזל, התקופה הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והמוסלמית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Moshe Fischer, Z. Pearl, Tziona Grossmark, Marble Studies: Roman Palestine and the Marble Trade, UVK, Universitätsverlag Konstanz, 1998, ISBN 978-3-87940-547-3. (באנגלית)
- ^ אוניברסיטת תל אביב, חוקרים מהחוג והמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב חשפו לראשונה את יבנה-ים, באתר "הידען", 14 בספטמבר 2011
- ^ Asmosia | Association for the Study of Marble & Other Stones In Antiquity (באנגלית אמריקאית)
- ^ B. Isaac a I. Roll, Roman Roads in Judea I - The Legio Soytopolis, Road, Oxford: B.A.R. Int. Ser. 141, 1982
- ^ .Fischer, M., Isaac, B. and Roll, I, Roman Roads in Judaea II. The Jaffa-Jerusalem Roads, Oxford: ritish Archaeological Reports, International Series, No. 628, 1996
