משה פלדנקרייז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה פלדנקרייז בשעת שיעור, ינואר 1978
לוחית זיכרון על ביתו של ד"ר משה פלדנקרייז ברח' פרוג 27 בתל אביב

משה פנחס פֶלְדֶנְקְרַיְיז (Feldenkrais;‏ 6 במאי 19041 ביולי 1984) הוא ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי פלדנקרייז. לפני שנות ה-50 שימש כמורה לג'ודו וג'ו ג'וטסו וכתב ספרים בתחום וכן עסק במחקר כפיזיקאי.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדנקרייז נולד כבן הבכור לשיינדל ואברהם לייב בעיירה סלאבוטה שבאוקראינה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. משפחתו היא מצאצאי הרב פנחס שפירא מקוריץ. אביו הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר בעץ. בביתו קיבל חינוך ציוני ולמד מעט עברית. בילדותו עברו הוריו לעיירה קורץ, ובשנת 1912 עקרו לברנוביץ' (כיום בבלארוס), ובה סיים שנתיים בתיכון.

בשנת 1918, בגיל 14, עזב את משפחתו והצטרף ל"קבוצת ברנוביץ", שהייתה גרעין של נערים שעלו לארץ ישראל. עם הגיע הקבוצה לארץ ישראל התיישבו בגבול יפו-תל אביב ועסקו בבניין. במשך שנים אחדות עבד כחלוץ בעבודות כפיים. רק לקראת גיל 20, כאשר הצליח ללמוד עברית החל בלימודים אקסטרניים בגימנסיה הרצליה ובגיל 23 סיים את בחינות הבגרות בהצלחה. בין השנים 1930-1925 עבד במחלקת חישובים גאודטיים של מחלקת המדידות הממשלתית המנדטורית, ששכנה אז בדרך יפו פינת רחוב שלוש בתל אביב. בין היתר עבד על קשירת רשת הבקרה הארץ ישראלית לרשת הבקרה בסוריה ולבנון. התיקים עליהם עבד נמצאים בהמרכז למיפוי ישראל, ממשיכה של מחלקת המדידות המנדטורית. באותן השנים התחיל להתעניין באמנויות הלחימה ובהגנה עצמית, ופרסם את ספרו הראשון "ג'ו ג'וטסו והגנה עצמית", שהופץ בקרב חברי ההגנה. ספר נוסף אותו תרגם והוסיף פרק אחרון היה "האוטוסוגסטיה לפי שיטת אמיל קוּאֶה (Émile Coué" של ס"ה ברוקס, עם מבוא מאת ס"ה ברגמן, הוצאת הפועל הצעיר, תל אביב תש"ד). פלדנקרייז היה שחקן כדורגל מחונן, אולם סבל מפציעה חמורה באחד המשחקים בשנת 1929 ורק בגלל התנגדותו הנחרצת לא נקטעה רגלו. לאחר תקופת החלמה ממושכת הבריא מפציעתו.

פעילותו בפריז ואנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבמשך כשנתיים חסך כסף ללימודים גבוהים, יצא בשנת 1930 לפריז במטרה ללמוד רפואה. כיוון שלימודי הרפואה היו יקרים מדי לחסכונותיו, החליט להתחיל בלימודים בבית הספר הגבוה להנדסה (”Ecole des Travaux Publics des Paris”). כדי לממן את לימודיו, פנה למנהל בית הספר וקיבל אישור להקים מועדון לג'ו ג'וטסו עבור הסטודנטים. בשנת 1933 פגש את פרופסור ג'יגורו קאנו, מייסד הג'ודו המודרני, שקרא את ספרו על הג'ו ג'וטסו. לאחר פגישתם החל פלדנקרייז ללמוד ג'ודו אצל הפרופסור והחל ללמד גם ג'ודו במועדון הספורט שהקים (שהיה אחד המועדונים הראשונים במערב מסוג זה).

באותה שנה סיים את לימודיו בתואר מהנדס במכניקה ובחשמל והחל בלימודים לתואר הדוקטור למדעים בהנדסה ובפיזיקה יישומית בסורבון. בין מוריו הייתה הפיזיקאית הנודעת מארי קירי. במקביל עבד כעוזר מחקר של כימאי הגרעין וחתן פרס נובל פרדריק ז'וליו-קירי במכון קירי. בשנת 1935 הוציא מהדורה מחודשת בצרפתית לספרו על ג'ו ג'וטסו וב-1936 קיבל חגורה שחורה בג'ודו. בשנת 1938 קיבל את ה"דאן 2" (חגורה שחורה ברמה שנייה) והיה היהודי הראשון לזכות בתואר זה. כמו כן, נישא ליונה רובינשטיין, סטודנטית ארצישראלית לרפואה, אולם השניים התגרשו לאחר שלוש שנים ללא ילדים. בשנים 1939 ו-1940 עסק במחקר בתחומי המגנטיות והאולטרסאונד.

בשנת 1940, לפני כיבוש פריז על ידי הגרמנים, ברח פלדנקרייז לבריטניה. עד שנת 1946 הוא שימש כקצין מדע במיניסטריון הצי הבריטי ועבד בתחום הסונאר וזיהוי צוללות. כמו כן, לימד את המשרתים איתו הגנה עצמית. בסיפונים החלקים של הצוללות פציעת הברך שלו התעוררה והתגלה אצלו מיניסקוס. הוא פנה לייעוץ אצל מומחה בתחום בגלזגו והלה טען שהוא חייב לעבור ניתוח מיידי כי הכאבים יהפכו לבלתי-נסבלים בתוך כמה שבועות. רמת הניתוחים באותו הזמן הייתה כל כך נמוכה, שניתוח בברך היה משאיר אותו נכה. הדבר עודד אותו להתחיל לסקור טכניקות לריפוי עצמי והוא הצליח לרפא את עצמו בלא צורך בניתוח. באותה תקופה כתב את ספרו הראשון בתחום חקר הנפש "Body and Mature Behavior".

אחרי שעזב את המיניסטריון, פלדנקרייז חי ועבד במגזר הפרטי בלונדון. הריפוי העצמי שלו איפשר לו להמשיך ולהתאמן בג'ודו. ממעמדו בוועדת הג'ודו העולמית הוא התחיל ללמוד את הג'ודו בצורה מדעית בשילוב עם הידע שצבר. בשנת 1949 הוציא לאור את ספרו הראשון "Body and Mature Behavior" העוסק בשיטת הריפוי שפיתח. באותה התקופה הוא למד את שיטת אלכסנדר, שיטת בייטס לשיפור הראייה וגם את השיטה הרוחנית הדרך הרביעית.

פעילותו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 חזר לישראל לאחר שראש חיל המדע (חמ"ד) דאז, פרופסור אפרים קציר, הצליח לשכנעו להצטרף ליחידה. פלדנקרייז עבד כשנתיים במפעל ביטחוני באזור חיפה, ראשית בפיתוח טילים, אולם תוך זמן קצר עסק בעיקר בשיטת ההתעמלות שפיתח. בשנת 1952 פרסם את ספרו האחרון בתחום הג'ודו. ב-1954 השתקע בתל אביב, שם גרו גם אמו ואחיו ושם התחיל ללמד את שיטתו בסטודיו לריקוד של דבורה ברטונוב. בסביבות שנת 1955 החל ללמד בשיטת "מודעות באמצעות תנועה" בסטודיו משלו במרתף רחוב אלכסנדר ינאי. בדירת אמו הדריך את תלמידים באמצעות מגע ידיו בשיטת "אינטגרציה תפקודית".

שיטת פלדנקרייז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיטת פלדנקרייז

פלדנקרייז סבר שעם לידת האדם תנועתו הטבעית נכונה, אולם עם השנים מסגלים להם בני האדם לעתים הרגלי תנועה שגויים ואף מזיקים. זאת ניתן לתקן באופן מתון והדרגתי על ידי פיתוח המודעות לגוף. פיתוח המודעות נעשה בשלושה שלבים. התרגול נעשה במאמץ מינימלי ותוך שמירה על נשימה נכונה. כאשר האדם כבר שולט במודע בתנועתו הוא משפר את מצבו הבריאותי ומגיע לאיזון בין הנפש לגוף. את שיטתו ניתן ליישם ב-2 גישות שונות:

  • בעבודה אישית בין המורה לתלמיד, במגע ידיים בעיקר. גישה זו נקראת "אינטגרציה תפקודית".
  • בלימוד קבוצתי שבו המורה מסביר ומדגים. גישה זו נקראת "מודעות באמצעות תנועה".

בתקופה שעבד בחמ"ד הכיר והתיידד עם אהרון קציר, שמאוד התלהב משיטתו והמליץ עליה לדוד בן-גוריון. במשך כשנה העניק פלדנקרייז שיעורים יומיים בשיטתו בביתו של בן-גוריון, שסבל אז מכאבי גב כרוניים וגם טען שמעולם לא יכול היה לעמוד על הראש. בסתיו 1957 יצא בן-גוריון מלווה בצלמי עיתונות ושומרי ראש לחוף הים בהרצליה והדגים לכולם שהוא מסוגל לעמוד על הראש.

הצלחתו בטיפול בבן-גוריון פרסמה את שיטתו בארץ ובחו"ל והביאה לו מטופלים רבים נוספים בארץ ובחו"ל ביניהם היו גם עמוס חכם , לוי אשכול, משה דיין, יצחק בן צבי, נחום גולדמן, יהודי מנוחין ומרגרט מיד. מסוף שנות ה-50 החל להציג את שיטתו ברחבי אירופה וצפון אמריקה.

עקב מספר התלמידים הגובר החליט פלדנקרייז, בשנים 1969-1971, להכשיר קבוצה של 13 תלמידים שבחר כדי שישמשו מאוחר יותר כמורים לשיטתו. הקבוצה למדה בסטודיו ברחוב נחמני בתל אביב, שאותו הפך שנה קודם לכן למכון הקבע ללימודי שיטת האינטגרציה התפקודית. בשנים 1975-1978 הכשיר בקולג' בסן פרנסיסקו את קבוצת המורים הראשונה מחוץ לישראל. הקבוצה מנתה 65 סטודנטים והקורס נערך במסגרת המכון לפסיכולוגיה הומניסטית. בשנת 1980 החל בהכשרת קבוצת מורים שנייה בת 235 סטודנטים בקולג' בעיר אמהרסט שבמסצ'וסטס. את הקורס סיימו מדריכים מישראל כיוון שפלדנקרייז סבל מקריש דם במוח שבגללו עבר טיפול ארוך בשווייץ ובסופו פרש מלימוד שיטתו בשנת 1981.

משה פנחס פלדנקרייז נפטר בתל אביב ממחלה ב־1 ביולי 1984, כאשר חברתו הטובה ותלמידתו נועה אשכול לצידו. הוא נטמן בבית העלמין נחלת יצחק.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדנקרייז הקפיד להקליט את שיעוריו וכ-600 ההקלטות שהכין משמשות עד היום להדרכה ולתיעוד. בשנת 1990 הוקמה בארצות הברית הפדרציה הבינלאומית של פלדנקרייז. בשנת 2004 נערכו במרכזים השונים בעולם אירועים לכבוד 100 שנים להולדתו של פלדנקרייז. נכון לשנת 2011 ישנם כ-6,000 מורים לשיטתו בכל רחבי תבל ומרכזי פלדנקרייז קיימים במספר מדינות באירופה, ביפן, באוסטרליה, בארגנטינה ובמקסיקו.

עיריית תל אביב תלתה לזכרו שלט הנצחה על הבית בו התגורר ברחוב פרוג מספר 27.

מכתבי משה פלדנקרייז בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jiu-Jitsu והגנה עצמית, הוצאת "תועלת", תל אביב תרצ"א
  • אוטוסוגסטיה, הוצאת "בינה", 1929
  • פרקים בשיטתי, תל אביב :אל"ף, 1964
  • שכלול היכולת - הלכה ומעשה, הוצאת אל"ף, 1967
  • ג'ודו - אמנות ההגנה ותקיפה, הוצאת אל"ף, 1967
  • מקרה נורה, הוצאת אל"ף, 1978
  • הנסתר שבגלוי: מעיקרי "שיטת פלדנקרייז", הוצאת אל"ף, 1983
  • העוצמה האישית, 1986
  • חלוצי המודעות העצמית באמצעות התנסות בתנועה. שלוש מסות, נתניה: הוצאת ספרים עמנואל גיל: מכון וינגייט, 1990
  • הגוף והתנהגות בוגרת :מחקר על אודות חרדה, מין, כוח המשיכה ולמידה, מכון פלדנקרייז, 1994. (תרגם מאנגלית: יוחנן שחר)

כתביו בשפות זרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jiu-jitsu. Paris: Étienne Chiron (1934).
  • Manuel pratique du Jiu-jitsu: la défense du faible contre l'agresseur. Paris: Étienne Chiron (1939).
  • Judo. London: Frederick Warne; En français: ABC du Judo. Paris: Étienne Chiron (1941).
  • Body and Mature Behaviour. New-York: International Universities. (1949).
  • Higher Judo. London: Frederick Warne (1952)
  • Awareness Through Movement. New-York: Harper and Row.(1967).
  • The Master Moves. Cupertino, CA: Meta Publications. (1984).
  • The Potent Self. San Francisco: Harper and Row. (1985).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה כהןֹ-גיל, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הוצאת כתר, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]