משה פנחס טרונק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי משה פנחס טרונק, אב"ד קוטנה

הרב משה פנחס טרונק (ה'תרי"ד, 1854כ"ג באייר ה'תרע"ב, 10 במאי 1912) היה רבה של קוטנה שבפולין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפולטוסק לרב ישראל יהושע טרונק שכיהן אז כרבה של העיר, ונקרא על שם רבו של אביו. הוא היה בן זכר יחיד לאביו ואחותו נישאה לרב חיים אלעזר וקס, רבה של קאליש. למד אצל אביו ואצל הרב שמואל ליב פדמביצר. אביו היה מיודד עם כמה מגדולי האדמו"רים בפולין, אך לא זוהה בלעדית עם אחת החסידויות. כשהיה ילד, לקח האב את משה פנחס לחצרו של הרב מנחם מנדל מוורקא, ובגיל צעיר מאד שלח אותו ללמוד אצל הרב יחיאל דנציגר רבה של פילץ ומי שיהיה לימים מייסד חסידות אלכסנדר.

נישא בעודו נער לבתו של הרב אברהם מאיר מושקט אב"ד ביאלבריז'ג, נכדתו של הרב ישעיה מושקט מפראגה. לאחר נישואיהם גרו בני הזוג בקוטנה לצד אביו שהתמנה בינתיים כרב העיר. בשנת 1890 פעל אביו למינויו כרבה של מלאווה, אך המינוי סוכל בידי חסידי גור המקומיים לאחר מאבק בן שלוש שנים, על רקע המתיחות בין חסידי גור לחסידי אלכסנדר שאליהם השתייך הרב טרונק. הוא כיהן בינתיים במשרות רבניות בוויסקיט ובפרבר הוורשאי, פראגה. לאחר פטירת אביו בשנת 1893 התמנה במקומו כרבה של קוטנה, משרה שבה נשא במשך תשע עשרה שנה.

הוא עמד בקשרי מכתבים עם הרב אברהם בורנשטיין מסוכטשוב[1] והשיא את נכדתו, בת בנו יחידו ויורשו הרב שמואל בורנשטיין ("שם משמואל") לבנו יצחק יהודה. בתו של הרב טרונק נישאה לגביר שמעון צילק.

נפטר בכ"ג באייר ה'תרע"ב, 10 במאי 1912. את חידושי תורתו לא הביא לדפוס.

הותיר אחריו שני בנים: הגביר חיים אברהם טרונק מלודז'[2], אביו של הסופר יחיאל ישעיהו טרונק, והרב יצחק יהודה טרונק שמילא את מקום אביו וסבו ברבנות העיר קוטנה.

פעילות תורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב טרונק הוציא לאור חלק מספרי אביו, ובהם הספר "ישועות ישראל" על שולחן ערוך חושן משפט. בהקדמת ספרו של אביו שו"ת "ישועות מלכו" נכתב שבנו הרב משה פנחס ‬נועץ עם בעל "אבני נזר" כיצד לטפל בכתבי אביו והוא יעץ לתת עדיפות ראשונה לחידושים על הרמב"ם‬ משום שיש בהם חידושים רבים על חלק שלישי של הרמב"ם שלא הרבו לכתוב עליו‪.

בספרו של אביו שו"ת "ישועות מלכו" מופיעות תשובות רבות שנשלחו אליו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: שו"ת אבני נזר, יורה דעה, סימנים שז, שסח; חושן משפט, סימן ל
  2. ^ עליו ראו: יהושע אייבשיץ, כערער בערבה, ירושלים תשנ"ט, פרק י' וארשה תחת צלב הקרס, עמ' 234–235.