משה פראגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה פראגר

משה פראגר (1909 ה'תרס"ט - 1985 ו' בתשרי ה'תשמ"ה), סופר ופובליציסט חרדי, עסק בחקר השואה, בייחוד מהפן של הגבורה היהודית הרוחנית שנתגלתה בה. לשם כך יזם והקים את גנזך קידוש השם.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה פראגר נולד בשנת ה'תרס"ט בפרבר פראגה שבוורשה, פולין, למשפחת מרק, משפחה חרדית שנמנתה על חסידות גור. אביו היה צאצא למייסד חסידות גור, האדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר, הידוע בספרו "חידושי הרי"ם". בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה השתתף באופן פעיל בכתיבה פובליציסטית ביומון היידי הנפוץ "דאס יידישע טאגבלאט", שנמנה עם עורכיו.

בעת פלישת גרמניה לפולין, שהה משה מרק בוורשה. לנוכח מעשי ההרג וההשמדה של הנאצים, החליט לפעול לתיעוד המעשים. הוא יזם לשכה חשאית בשיתוף הג'וינט בוורשה, שתפקידה היה לרכז חומר על הרציחות והחורבן ולהבריחו לחו"ל, כדי לעורר את דעת הקהל היהודית והעולמית לפעול להצלת יהודי פולין. בעת פעילותו החשאית אימץ לעצמו את שם המשפחה פראגר, על-שם הפרבר הוורשאי פראגה, בו נולד.

פראגר ניצל את תפקידו בג'וינט, כדי לסייע בהצלת האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר ומשפחתו. הוא עצמו הצטרף לפמליית האדמו"ר, שהצליחה להבריח את הגבולות ולהגיע לארץ ישראל. פראגר קיווה שיוכל להציל אף את אשתו וילדיו, אך הם נרצחו על ידי הנאצים.

אף לאחר שעלה ארצה המשיך פראגר לתעד את זוועותיהם של הנאצים. במשך שנות המלחמה הוא פרסם מאמרים וספרים שעסקו בנושא זה. חלק נכבד מהם התפרסמו בעיתון דבר.

לאחר המלחמה חזר לאירופה, והשתדל לחזק את רוחם של הניצולים שפגש במחנות העקורים. המפגש עמם והסיפורים ששמע מהם הביאו אותו ליצירה ספרותית ענפה בנושא הגבורה היהודית בשואה. ספרות זו כוללת ספרים, מאמרים ומסות עיוניות. הוא הוזמן לכתוב את הערך "האנטישמיות בגילויה הנאצי" באנציקלופדיה העברית וכתב ערך בן 40 טורים.

במשך שנים ערך את הירחון "בית יעקב" ופרסם בו מאמרי הגות ופולמוס, מסות, סיפורת ושירה. חלק ניכר מכתיבתו הייתה בנושאי השואה והגבורה היהודית. התכתב עם מנהיגי המדינה ובהם דוד בן-גוריון, ואת חליפות המכתבים ביניהם פרסם בעיתון.

פראגר חי ונשם את השואה במשך כל חייו. הוא ראה את עצמו כשליח ללמד, לחנך, לספר ואף לשיר בנושא זה. באחד משיריו הוא כתב בין השאר:

מדי ערב נשרף אני בכבשנים
ומדי בוקר גח אני מתוכם חי וקיים
ואז יש כי אני חש בעליל
כי אני אינני כלל "אני",
מכיוון שאותו "אני" שלי
עלה בלהבות טרבלינקה
יחד עם כל בני משפחתי,
יחד עם כל אנשי קהילתי - ווארשה,
אלא שמתוך אותן הלהבות התנשא עם הרוח
איזו נשורת של עפר ואפר,
ונשורת זו נצמדה במרומי שחק
לאות מנגינת הנצח שנפרצה
מתוך הלהבות: "שמע ישראל" - "אני מאמין"...

מתוך "מי אני? - שיח ושיג ביני לבין עצמי", מ. פראגר

פראגר נפטר בלא בנים. את עזבונו הוריש לחסידות גור, שהיה מקורב אליה, ולמפעלו המרכזי - גנזך קידוש השם.

גנזך קידוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גנזך קידוש השם

גולת הכותרת של פעילותו הציבורית של פראגר הייתה הקמת ארכיון השואה והגבורה היהודית "גנזך קידוש השם - מכון לתיעוד, מחקר והנצחה". פראגר שהיה קודם לכן חבר מועצה ביד ושם ועסק רבות בנושא תיעוד השואה ותנועות המרי, הבחין כי לא ניתנה חשיבות מספקת לגילויי הגבורה היהודית הרוחנית ולמעשי קידוש השם שהתרחשו רבות בתקופת השואה. לשם כך יזם בשנת 1964 הקמת ארכיון שירכז תיעוד בנושאים אלו. התיעוד כולל מסמכים ותמונות, סרטים והקלטות, מחקרים וראיונות אישיים עם ניצולי שואה. כן קיימת במכון ספרייה עניפה בנושאי ההיסטוריה היהודית בראי המסורת כשבמרכזה השואה והתקומה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנושא השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יוון מצולה החדש" - יהדות פולניה בציפורני הנאצים, הוצאת מסדה, 1941
  • "על חורבן יהדות אירופה" - תל אביב, 1944
  • "מורדי הגטו" - הוצאת ראובן מס, 1945
  • "חורבן ישראל באירופה" - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1947
  • "שואת ילדי היהודים"
  • "ניצוצי גבורה" - עלילות קידוש השם בימינו, הוצאת נצח, 1952
  • "מן המיצר קראתי" - גטאות ושואה, פרטיזנים ונקמה - הוצאת מוסד הרב קוק, 1954
  • "דברי ימי ועד ההצלה" - ניו יורק 1957
  • "נס ההצלה של הרבי מגור" - הוצאת ישורון, 1959
  • "הצלת הרב מבעלז מגיא ההריגה בפולין" - הוצאת ישורון, 1962
  • "אלה שלא נכנעו" - קורות תנועת מרי חסידית בגטאות - הוצאת נצח, 1963
  • "מגילת השואה" - קינה על חורבן יהדות אירופה - הוצאת מפעל ההנצחה לקדושי השואה, 1967
  • "פנקס זיכרון לבתי עלמין שנהרסו וחוללו בשנות השואה" - הוצאת חברא קדישא תל אביב-יפו, 1973
  • "גלעד ליהדות אירופה" - מורשת 2000 שנות יהדות באירופה - הוצאת גנזך קידוש השם, 1976
  • "אח ואחות" - סיפור גבורה לנוער ולילדים על תקופת השואה - הוצאת משאבים, 1982

הגות ופובליציסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "לאור האמונה" - אסופה של המחשבה הדתית בתקופה האחרונה - הוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו יורק 1958
  • "מאובדן אלי פדות" - במלאת עשור למדינת ישראל - הוצאת מוסד הרב קוק, 1958
  • "לאור הנצח" - בעיות היהדות בזמננו באספקלריית המחשבה הדתית - הוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו יורק 1962

ספרות ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אויף די וועגן פון ארץ ישראל", (בדרכֵי ארץ ישראל) - ספר מסע, הוצאת מנורה, וורשה 1934
  • "די זיבן זינד פון די אחדות-ברעכער", (שבעת החטאים של שוברי האחדות), הוצאת הגנה, גרמניה 1948
  • "אנתולוגיה פון רעליגעזע לידער און דערציילונגן" (אוסף שירים וסיפורים מאת סופרים דתיים) - הוצאת פארשונגס אינסטיטוט פון רעליגעזע יודנטום, ניו יורק 1955

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "TREASURE IN THE DESERT" (מטמון במדבר), על מגילות ים המלח - ניו יורק 1954
  • "המעפילים הקטנים" - הוצאת לדור, ניו יורק 1955
  • "רבי ישראל בעל-שם-טוב" - סיפור חייו - הוצאת ישורון, 1960
  • "נוף מולדתי מספר לי" - אסופת סיפורים, ב' ברלוי, 1953
  • "פרופסור חווקין" - סיפורו של פרופ' ולדימיר חבקין - הוצאת לדור, 1971
  • "שרה שנירר - אם בישראל" - סיפור חייה וקורותיה של מייסדת בית יעקב - הוצאת מרכז בית יעקב, ירושלים 1978
  • "כך התגלה הבעל-שם-טוב הקדוש" - הוצאת משאבים, 1982
  • "צדיק תמים - סיפור נפלאות - כך חי ופעל החפץ חיים" - הוצאת משאבים, 1983
  • "תפארת בית ישראל" - תיעוד היסטורי של הווי חיים יהודי

פראגר כתב ארבעה ספרים נוספים, שטרם יצאו לאור. ספרים אלה עוסקים באדמו"ר רבי בונם מפשיסחא, באדמו"ר מגור, במייסד ישיבת פוניבז' הרב יוסף שלמה כהנמן, ובשחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]