משה פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אדמו"ר מבויאן-קראקא
נשיא ישיבת חכמי לובלין
רבי משה פרידמן
Moshenu Boyaner.gif
חיבורו העיקרי דעת משה
תאריך לידה י"ד באדר ב' תרמ"א
מקום לידה הוסיאטין
תאריך פטירה ג' באלול תש"ג (בגיל 62)
מקום פטירה מחנה השמדה אושוויץ
תאריך לידה לועזי 1881
תאריך פטירה לועזי 1943
חסידות חסידות בויאן
מקום מגורים הוסיאטין, בויאן, וינה, קרקוב
מקום פעילות קרקוב
תחילת כהונה תרע"ז
סיום כהונה תש"ג
חיבוריו דעת משה
אב שלום יוסף פרידמן
אם חיה
בת זוג מרים

רבי משה (משה'ניו) פרידמן מבויאן-קראקא (י"ד באדר ב' תרמ"א, 1881ג' באלול תש"ג, 1943) היה אדמו"ר, פוסק, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וממנהיגי יהדות פולין בין שתי מלחמות העולם. משנת תרצ"ד (1933) שימש נשיא ישיבת חכמי לובלין. נרצח על ידי הגרמנים באושוויץ בסוף תש"ג, 1943.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר הוסיאטין שבאוקראינה לרבי שלום יוסף, בנו של רבי מרדכי שרגא פרידמן שייסד את חסידות הוסיאטין, ולחיה, נכדת רבי אברהם מטריסק. כשהיה בן שנתיים התייתם מאביו ועבר לגור יחד עם סבו. בצעירותו למד מפי מורים ומחנכים שהובאו במיוחד עבורו. כשהיה בן 13 נפטר סבו והוא עבר להשגחתו של דודו, רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, האדמו"ר מהוסיאטין. בתרס"א (1901) עבר לעיירה בויאן שם נישא לבת דודתו מרים, נכדתו של רבי יצחק פרידמן, ה"פחד יצחק", מייסד חסידות בויאן. בבויאן המשיך ללמוד תורה, תוך שהוא נהנה מהספרייה הגדולה שהייתה שם והכילה אלפי ספרים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר יחד עם ה"פחד יצחק" וארבעת בניו לווינה, שהפכה באותו זמן מרכז גדול ליהודים שגלו ממקומם בעקבות אירועי המלחמה. בתקופה זו יצר קשר עם אדמו"רים ורבנים רבים ששהו גם הם בווינה, ובמיוחד עם רבי מאיר אריק.

בתרע"ח (1918) לאחר פטירת ה"פחד יצחק" ומעבר חותנו, רבי מנחם נחום לצ'רנוביץ, התחיל לנהוג כאדמו"ר. מלבד תפקידו כאדמו"ר היה מוסמך לרבנות ופוסק הלכה, דבר שגרם להתקבצות תלמידי חכמים ולמדנים רבים סביבו. הרב צבי יהודה קוק שנפגש עמו בתרפ"א (1921) תיאר את אישיותו ומעמדו: "הנני להזכיר עוד את הרבי מבויאן הצעיר, שהוא כמדומה אולי החשוב שבין הרביים היושבים פה, גדול בנגלה ובנסתר ויודע את העולם ומחובר גם כן לקדושת ארץ ישראל, שקדן בתורה ועבודה וצדיק וירא שמיים באמת ורב כשרון ובעל מדות תרומיות".[1]

בתרפ"ה (1925) עבר לקרקוב שבה חייתה אחת הקהילות החשובות של יהודי פולין. הוא המשיך לפעול בהרחבה, והיה ידוע בשם האדמו"ר מבויאן-קראקא (שמה היהודי של קרקוב). בין היתר סייע בעצה ובהכוונה של למחנכי בית הספר לבנות חרדיות בית יעקב שהוקם בשנים אלו בקרקוב.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה פרידמן השתתף כבר בכנסייה הגדולה הראשונה שנערכה בווינה בתרפ"ג (1923) לצד החפץ חיים, האדמו"ר מגור וגדולי ישראל נוספים, שבסיומה נבחר כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מכאן ואילך נמנה עם מנהיגיה הרוחניים של אגודת ישראל. במסגרת פעילותו הציבורית עמד בקשר עם גדולי הרבנים והשתתף בדיונים הציבוריים שעמדו אז על הפרק. לאחר פטירתו הפתאומית של רבי יהודה מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, מונה לנשיא הוועד הרוחני של הישיבה.[2]

כמו שאר האדמו"רים מחסידות רוזי'ן התנגד גם הוא להפרדת הקהילה החרדית בווינה מהקהילה הכללית כפי שעשו יהודי הונגריה. במכתב לאחד השואלים כתב:

"...השגתי ב' מכתבים מוויען . . בדבר העניין העומד על הפרק, אם רשאים אנשי קהילה החרדים לעשות צעדים אצל הממשלה שיתנו להם רישיון לצאת מהקהילה גדולה המקומית, ולבנות במה לעצמם לכונן להם קהילה קטנה חרדית. כי יש להם גיעול נפש לעבוד עבודה משותפת עם אנשי הקהילה הרומסים בהנהלת הקהילה דתי תוה"ק ביד רמה בלי חמלה. ע"כ תורף השאלה.
והעניין מוזר אצלי, אם מגמתם לחדש אורם כבראשונה לדוגמה כמו שעשו במדינת הגר בימי הגאון בעל כתב סופר ז"ל, הלא לא כל הזמנים וכל המקומות שווים, וגם אז הרבה מרבותינו הק' נוחי נפש בג"ע, לא נחה רוחם בזה, - ולכן אחפוץ לדעת מה הגיע להם על ככה, ועד כמה בדעתם לעשות מחיצה המבדלת בין המחנות, ומה משפט החסידים ואנשי מעשה דשם על העניין הלז..."

דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רד

רבי משה פרידמן נמנה עם אלו ממנהיגי היהדות החרדית שתבעו יחס חיובי ופעולות מעשיות למען יישוב ארץ ישראל. על דעתו ביחס לתוכנית החלוקה, שאלה שנידונה בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבד, אין ידיעה ברורה, כיון שלא נשא נאום פומבי בעניין זה. בפגישה שערך איתו אחד מאנשי פועלי אגודת ישראל באותה כנסייה והועלתה על הכתב הוא מצוטט כמי ש"תמך במדינה היהודית בהתלהבות רבה ובאהבה גדולה לארץ הקודש אפילו עד כדי חלוקה..."[3]

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת השואה שהה האדמו"ר בקרקוב וב-1940 עבר לגטו טרנוב, שם התגורר עם בני משפחת חסידו המובהק, רבי ישראל מרקוס (בנו של אהרן מרקוס, חוקר החסידות), שדאגו לו עד ימיו האחרונים. גם בגטו המשיך להנהיג את עדתו ולענות לשאלות קשות ומסובכות שנשאלו שחלקן אף היו קשורות בחיים ומוות.[4] ידוע על מאמצים רבים שנעשו כדי לחלצו מתחת ידי הנאצים.[5] באחת האקציות הגדולות בטרנוב, הוא נלקח יחד עם עוד 7,000 יהודים ברכבת לאושוויץ ושם כנראה נרצח ג' באלול תש"ג 1943.[6]

קיימת עדות על דברים שהשמיע רבי משה פרידמן[7] בהגיעו לאושוויץ על נצחיות ישראל ועל הנקמה העתידה לבוא, כפי שתיעדו אנשי הזונדר קומנדו באושויץ ביומנם:

"...כשהתפשט יחד עם כולם, נכנס לאולם המפקד הנאצי. הרב משה פרידמן ניגש אליו, ובתפסו בדש בגדו, פנה אליו בגרמנית: "אתם רוצחי העולם הנוראים והנתעבים, אל תדמו כי תשמידו את עם ישראל. עם ישראל יחיה לעד ולא ייעלם מבמת ההיסטוריה. אבל אתם, רוצחים שפלים, מחיר יקר תשלמו. בעד כל יהודי חף מפשע תשלמו בחיי עשרה רוצחים, אתם תימחו ותיעלמו מלאום. קרב יום הנקם; דמנו השפוך - מידכם ייתבע ולא ימצא מנוח, עד אשר חמתנו הבוערת תישפך עליכם ותשמיד את דם החיה שלכם!" דבריו נאמרו בקול עמוק ובכוח רב. הוא חבש את מגבעתו וקרא בהתלהבות רבה "שמע ישראל", ויחד עמו קראו כל הנוכחים קריאות שונות. היה זה רגע של התעלות הנפש, שאין לו אח ודוגמה בחיי אדם, רגע המוכיח את קשי העורף של היהודים"

כתביו שכללו תשובות ודברי תורה רבים שאמר בעת עריכת שולחנו נשלחו ללונדון, אולם נשרפו שם בעת אחת ההפגזות. מעט מפסקיו ודברי תורתו ששרדו יצאו לאור בשו"ת "דעת משה" שהודפס בירושלים בשנת תשמ"ד. על שמו כולל "דעת משה" בירושלים השייך לחסידות סדיגורא ובית הכנסת "היכל משה" של חסידות בויאן בביתר עילית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דעת משה, ירושלים תשמ"ד, (כולל "תולדות מרן המחבר זיע"א" מאת ישראל שפיגל)
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' קנא-קסח.
  • אריה בקנרוט, גדול מרבן שמו, ירושלים תשס"ה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נפש הראי"ה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ג, עמוד קנה.
  2. ^ ד"ר הלל זיידמן, ‏ישיבת חכמי לובלין, באתר "דעת".
  3. ^ דעת משה, ירושלים תשמ"ד, עמוד רלה. גדול מרבן שמו, עמוד שה ואילך.
  4. ^ ראו: בסתר רעם, עמודים 175, 214, 247 (הערה 49), 360-359.
    עדות על פעילות רבי משה בתקופת השואה, באתר זכור.
  5. ^ על הניסיונות להצילו ראו בספר "גדול מרבן שמו", עמוד שלב.
  6. ^ לפי הלל זיידמן, הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ. (פנינה מיזליש, רבנים שנספו בשואה).
  7. ^ מנדל פייקאז' הטיל ספק באותנטיות של עדות זו (בסתר רעם, עמ' 96). בנוסף יש שציינו את חוסר התאמה בין התאריכים השונים ולכן שיערו שייתכן ומדובר ברב אחר ששמו היה פרידמן (גדול מרבן שמו, עמ' שמג).