משה צבי סגל (רב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה צבי סגל

הרב משה צבי סגל ( ו' בשבט תרס"ד, ינואר 1904 - י' בתשרי תשמ"ו, ספטמבר 1985) היה פעיל בולט בתנועות וארגונים שונים, בהם "ברית הבריונים", ברית החשמונאים, אצ"ל, לח"י, כפר חב"ד ועוד. יקיר ירושלים לשנת 1974.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1904 בפולטבה שבאוקראינה לרב אברהם מרדכי הלוי (מחבר הספר "ספרא דטבחא") ולהנה לאה בת נחום מנקין. מצד אמו היה בן דודו של הרב משה צבי נריה. למד בישיבת מיר ובישיבת חב"ד. היה חבר בתנועות חובבי ציון והחלוץ ואירגן שיעורי תורה חשאיים וקבוצות הכשרה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1924 עלה עם הוריו לארץ ישראל. עבד בבניין בבית חרושת לשיש של דודיו. באותה שנה עבר לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב ובסמינר ליפשיץ. ב-1925 עבד כפועל חקלאי ביישובים איילת השחר וכפר גלעדי בגליל.

ב-1926 הצטרף להגנה בתל אביב. באותן שנים נמנה סגל על הקבוצה הראשונה של בית"ר בארץ ישראל שאורגנה על ידי מנחם ארבר. הוא למד ב"בית הספר למדריכים" בראשות ירמיהו הלפרן ואב"א אחימאיר שנפתח ב-1929 וכלל לימודים בנושאים אידאולוגים ומעשיים. בביקורו של זאב ז'בוטינסקי בבית הספר ביקש לבחון את ידיעותיהם האידאולוגיות של התלמידים וכתלמיד לדוגמה נבחר סגל שהרצה בפני ז'בוטינסקי.

באותה שנה היה מיוזמי ומארגני הפגנת המחאה בתשעה באב תרפ"ט כנגד ההגבלות שהטיל השלטון הבריטי על תפילת יהודים בכותל המערבי. המשטרה הבריטית דרשה להימנע ממתן אופי פוליטי להפגנה, אולם המפגינים סירבו לדרישה זו, ולאחר עיכוב רב יצאה ההפגנה מבית הספר 'למל' לכותל, כאשר בראש הצועדים הלך סגל שנשא דגל ישראל. בדרכם חזרה עברו המפגינים דרך כיכר ציון וסגל נשא דברים כנגד השלטון הבריטי.

שבוע לאחר תשעה באב פרצו מאורעות תרפ"ט וסגל עם חבריו מתנועת בית"ר נטלו חלק בהגנה על השכונות בדרום תל אביב וצפונה תחת פיקודה של ההגנה. לאחר המאורעות יצא יחד עם חבר נוסף למנחמיה והחל לעבוד כשומר במקום במקום השומר שנהרג במאורעות. באותה תקופה פעל גם למען עבודה עברית במושבה ועסק בפעילות של תנועת בית"ר בגליל, שם שהה עד 1931.

ביום הכיפורים תרצ"א (1930) הזדמן לירושלים. את תפילות היום הקדוש העביר בבית הכנסת של הרב אריה לוין ויחד איתו ירד לתפילת נעילה בכותל המערבי. בסוף התפילה תקע בשופר, למרות השמירה הכבדה של עשרות שוטרים בריטיים במקום שהוצבו במקום במטרה לשמור על קיום האיסור המנדטורי על תקיעת שופר ליד הכותל המערבי. הוא נעצר מיד והובא לבית המעצר בקישלה, אך שוחרר בהתערבות אישית של הרב הראשי לישראל, הרב קוק, אשר הודיע שלא ישבור את הצום עד שחרורו.[1] בעקבות סגל באו אחרים, ותקיעת השופר והמעצר בעקבותיו הפכו למסורת מדי שנה. במסע הלוויה של ז'בוטינסקי בישראל ב-1964 צעד סגל כאשר על צווארו ענוד השופר בו תקע בכותל.[2]

ב-9 באוקטובר 1930 השתתף בהפגנת "ברית הבריונים" נגד סגן שר המושבות הבריטי, שילס, שיצא מקבלת פנים שנערכה לכבודו על ידי הסוכנות היהודית ועיריית תל אביב. בראש המפגינים עמדו אב"א אחימאיר וסגל שנשא שלט בגנות הספר הלבן. כמה מראשי המפגינים, בהם אחימאיר וסגל נעצרו ושוחררו לאחר כמה ימים.

בניסן תרצ"א (1931) חזר לירושלים, התמנה למפקד בית"ר בעיר והצטרף לוועד המרכזי של התנועה הרוויזיוניסטית עם יוסף כצנלסון ואב"א אחימאיר בהנהלת סיעת 'המקסימליסטים'. בתקופה זו נישא לרחל בורובסקי (בת הרב שלמה יעקב בורובסקי מישיבת חברון) ועבד כשומר בדרום ירושלים.

ב-1932 חזר לתל אביב. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936) היה אחראי מטעם האצ"ל על הגנת שכונות צפון תל אביב מפני הכפר סומייל. הוא קרא לשבירת מדיניות ההבלגה של היישוב וכינס סביבו קבוצה קטנה של חברי בית"ר וברית הבריונים שערכו מעט אימונים בנשק ומספר פעולות תגמול קטנות באזור תל אביב ויפו.

ב-1937 חזר לירושלים ובפסח של אותה שנה היה ממייסדי תנועת הנוער הדתית ברית החשמונאים ועמד בראשה עד התפרקותה סמוך להקמת מדינת ישראל. ב-1939 נעצר על ידי הבריטים[3] ושהה בכלא יחד עם אברהם שטרן, דוד רזיאל והנהגת האצ"ל. לאחר שחרורו הצטרף למפקדת האצ"ל בראשותו של רזיאל.[4]

לאחר בריחתו של יצחק שמיר מכלא מזרע נפגש שמיר עם סגל ומאיר מדן, מפקדי "ברית החשמונאים". מטרת הפגישה שהתקיימה בבית הכנסת של שכונת זיכרון משה בירושלים הייתה לגייס חברים חדשים ללח"י שכמעט ולא היה פעיל באותה תקופה. בעקבות אותה פגישה הוחלט על הפניית חניכי "ברית חשמונאים" ללח"י. להחלטה זו הייתה משמעות רבה בחזרת הלח"י להוות גורם משמעותי במערכה נגד הבריטים. סגל עצמו היה אחראי על סניף ירושלים של הלח"י.[5]

בזמן המצור על ירושלים במלחמת העצמאות היה סגל חבר ב"ועדת ירושלים".

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה היה סגל פעיל במוסדות הפועל המזרחי בירושלים וב-1953 יצא להתיישבות בכפר חב"ד, שם הקים משק חקלאי ובמקביל שימש כמזכיר הכפר והמועצה האזורית לוד. היה פעיל בארגון צעירי אגודת חב"ד ועמד בקשר עם הרבי מלובביץ'.[6] לאחר מלחמת ששת הימים היה היהודי הראשון שעבר להתגורר בעיר העתיקה בירושלים, היה מיוזמי חידוש בית הכנסת צמח צדק,[7] ועמד בראש ועד התושבים בעיר העתיקה.[8] עמד בראש תנועת "אל הר ה'" שכללה אישים נכבדים וקראה לשינוי המצב בהר הבית.[9]

בשנת 1968 קיבל מידי נשיא המדינה את עיטור "עלה" (עיטור לוחמי המדינה), יחד עם ראשי ברית החשמונאים. בתשל"ד (1974) זכה לתואר יקיר ירושלים.[10] נפטר ביום הכיפורים תשמ"ו (1985) והובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים. עיריית ירושלים קראה על שמו את הכיכר הסמוכה להר ציון.[11]

לרב משה צבי סגל שבעה ילדים. לבניו ובנותיו קרא בשמות ייחודיים: ישבעם, עוזית, עליגל, צפרירה, רוממיה (נשואה לרב יצחק גינזבורג), עמישר, ידון.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שירותו כשומר בגליל בין השנים 1931-1930 פרסם מאמרים בעיתון דואר היום בשם "יומני השומר". מאמריו האידאולוגיים התפרסמו בכתב העת של ברית החשמונאים, "החשמונאי". ב-1985 יצא ספרו האוטוביוגרפי "דור ודור" בהוצאת מערכות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה הלוי סגל, דור ודור, מערכות 1985
  • זאב גולן, שופרות של מרד, מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשס"ז
  • זאב גולן, עורה ישראל, תורתו ומסכת חייו של הרב משה סגל זצ"ל, שבי ציון, תש"ע
  • שאול אבישי, ברית החשמונאים-במאבק לחירות ישראל, הוצאת מס, תשס"ז
  • ח בן ירוחם, ספר בית"ר-קורות ומקורות, מכון ז'בוטינסקי בישראל, 2 חלקים
  • לח"י - אנשים, הוצאת "יאיר", 2002
  • דותן גורן, זה התוקע בשופר! – הכריז רב הכותל וחטף מכות על ההלשנה, האומה, 202 (קיץ תשע"ו), עמ' 81-73

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיעת השופר בכותל המערבי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמחה רז, מלאכים כבני אדם, עמוד 234
  2. ^ שאול חזן, אבירי "מסדר השופר" יצעדו בלוויה, מעריב, 8 ביולי 1964; תמונת משה סגל במסע ההלווייה של ז'בוטינסקי, ירושלים 1964 (על צווארו תלוי השופר)
  3. ^ מאסרים בירושלים, דבר, 2 ביוני 1948
  4. ^ יוסף קיסטר, האצ"ל עמוד 74
  5. ^ שאול אבישי, ברית החשמונאים, הוצאת מס, תשס"ז
  6. ^ אגרות קודש, כרך כו אגרת ט'תקפו ואגרת ט'תקפז; כרך כה, אגרת ט'תקמח. באגרות אלו מוזכרת פעילותו בעיר העתיקה ומנהגו הקבוע לתקוע בשופר בצאת יום הכיפורים
  7. ^ יהודה האזרחי, ושוב רובע יהודי, מעריב, 15 בספטמבר 1967; יהושע ביצור, שוב לומדים תורה בעיר העתיקה, מעריב, 24 במאי 1968; קבוצת חסידי חב"ד תתנחל השבוע מחדש בעיר העתיקה, דבר, 2 ביולי 1967; פרופיל של מתנחלים בעיר העתיקה, דבר, 31 במאי 1968
  8. ^ שמחה רז, רב הכותל, עמוד 120. ביום ירושלים הראשון, כ"ח באייר ה'תשכ"ח, עם עלייתם של חברי גרעין נח"ל "מוריה" להיאחזות בכיכר בתי מחסה זכה לקבוע את המזוזה הראשונה.
  9. ^ נדב שרגאי, הר המריבה, עמודים 54-56.
  10. ^ אתר עיריית ירושלים
  11. ^ אתר עיריית ירושלים