משה קטיעי
| לידה |
1640 ה'ת' צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
1715 (בגיל 75 בערך) ה'תע"ה צנעא, תימן |
| צאצאים | הראב"ד מארי סעדיה קטיעי |
  | |
מארי משה בן סעדיה בן יהודה קטיעי (ה'ת' – ה'תע"ה, 1640 – 1715) היה חכם מחכמי יהדות צנעא במאה ה-17, ודיין בבית הדין הגדול בצנעא.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארי משה נולד בשנת ה'ת' (1640) בערך, בשכונת אלסאילה בצנעא שבתימן.[1]
בשנת ה'תל"ט (1679) יצא יחד עם כל יהודי צנעא לגלות מוזע,[1] וחזר והשתכן בקאע אל-יהוד. בשנת ה'תנ"ו (1696) התמנה כדיין בהרכב השני של בית הדין בראשות מארי זכריה הכהן.[1]
היה סופר פורה והעתיק ספרים רבים, ביניהם תנ"ך, חומש, ספר מגיד מישרים, שולחן ערוך, זוהר, שלוש מגילות, ועוד.
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אגרת הבשורות – תקנות שתיקנו חכמי צנעא לאחר החזרה מגלות מוזע (פורסמו חלקים על ידי הרב יוסף צוברי).[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 569–570
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תקופת חייו של הרב משה קטיעי על ציר הזמן |
|---|
 |