משה קרליץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה קרליץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1882 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1941 (בגיל 59 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1941 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים עריכת הנתון בוויקינתונים
אב שמריהו יוסף קרליץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב משה קרליץ (1882 לערך - 1941) היה רב ותלמיד חכם בליטא, עורך המאסף התורני "כנסת ישראל". אחיו הצעיר של החזון איש.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקוסובה לרב שמריהו יוסף קרליץ. למד בישיבת סלובודקה. נישא לבת הרב פסח פינפר, שהיה רב בפונארי שבפרברי וילנה. לאחר פטירת חותנו ירש אותו ברבנות. כמו כן כיהן כדיין ומו"ץ בווילנה.

לאחר כמה שנים עזב את פונארי והתמנה כרב בפרבר הווילנאי זרצ'ה. באותה תקופה אסף סביבו קבוצת תלמידים, ובהם הרב שלמה היימן, שכיהן כראש ישיבת רמיילס בווילנה ולימים ראש ישיבת תורה ודעת בארצות הברית. כשהתרבו התלמידים הוא הקים עבורם מסגרת של ישיבה ושיכן אותה באחד מבתי המדרש בווילנה. כעבור זמן קצר הודיע לו הרב חיים עוזר גרודזנסקי שדעתו אינה נוחה מפעילות הישיבה מחשש שהיא תערער את מעמדה של ישיבת רמיילס שבווילנה, ובעקבות זאת החליט הרב קרליץ לסגור את הישיבה לאלתר.

בשנת תרפ"ג (1923) הוציא את הספר "אור חדש" המכיל ביאורים, הערות וציוני מראי-מקום לספר שערי תשובה של רבינו יונה גירונדי. בשנת תרפ"ח (1928) יצאה מהדורה של הספר משולב בתוך הספר "שערי תשובה".

בין השנים תר"צ-תרצ"ה (19301935) ערך והוציא את הירחון התורני "כנסת ישראל" ששימש במה לחידושי תורה של גדולי התורה מווילנה ומשאר ערי ליטא. בין המשתתפים: הרב חיים עוזר גרודזנסקי, אחיו החזון איש (בעילום שם), הרב חנוך אייגש בעל המרחשת, הרב שמעון שקופ, הרב אלחנן וסרמן, הרב אהרון קוטלר, הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב אריה בינה ועוד.

נספה בשואה.

לרב משה קרליץ היו שני בנים - פסח ושמריהו. פסח קרליץ, שחיבר את הספר "פתח החידוש", מת בחיי אביו, ושמריהו קרליץ נהרג בשואה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי משה קרליץ - מלך היסורין, בתוך: הרב שלמה כהן (יו"ר המערכת) ואחרים, פאר הדור: פרקים ממסכת חייו ויצירתו של גאון דורנו מרן רבי אברהם-ישעיהו קרליץ זצ"ל בעל „חזון אי"ש”, בני ברק: הוצאת נצח, תשכ"ז, ח"א עמ' קח-קטו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]